דברי יהושע (פריידין)· רבי יהושע פריידין
לר"ה שחל להיות בשבת
הנה איתא במסכת ר"ה אמר ר' יצחק כל שנה שאין תוקעין בתחילתה מריעין לה בסופה וכתבו התוס' בשם בה"ג דלאו אם איקלע בשבת רק אם מחמת אונס לא היו תוקעין עיי"ש. וקשה הלא אונס רחמנא פטרי' אלא ע"כ דאונסא כמאן דעביד לא אמרינן והיינו דאין לנו לענוש על הביטול מצות תקיעת שופר אם הי' אונס. אך מ"מ לא הי' לנו ההטבה והמעלה שאנחנו משיגים בהתקיעות להכי מריעין בסופה וא"כ קשה למה אין תוקעין אם חל בשבת הלא מ"מ לא יהי' לנו ההטבה והמעלה ונראה דהנה איתא שם אמר ר"א למה תוקעין בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקדת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאל עקדתם עצמיכם לפני. ויש להבין וכי צריך הקב"ה לעשות לו סימן כדי לזכור וגם למה יעלה עלינו בזה כאלו עקדנו לפניו. ונראה דהנה עוד יש לדקדק הלא בכל מקום בזכירת העקדה מצינו שאנו מזכירין רק על אברהם. מה שעקד את בנו לשוחטו וכאן מזכיר בש"ס עקידת יצחק. וגם באמת קשה הלא לכאורה הנסיון הי' יותר גדול על יצחק אבינו אשר הסכים מרצונו לשחוט עצמו לפני הקב"ה. ולמה בכל מקום נחשב הנסיון על אברהם. לכן נראה הגם שהנסיון יצחק הי גדול מאד. אך עכ"ז יען שיצחק הי' לו אב אברהם אשר הוליד אותו וגם הדריכו מיום הולדו בדרכי השם לזאת הי' לו בנקל למסור עצמו לשחיטה לקיים רצון הבורא. אכן אברהם אבינו נולד מתרח עובד ע"ז לזאת היה אצלו הנסיון יותר גדול לשחוט את בנו. ועיין מה שכתבתי עוד בזה פ' וירא. מעתה אנחנו אשר גם יצחק וגם יעקב היו אבותינו בודאי יותר בנקל לנו לעבוד את הבורא ב"ה במסירת נפש ובפרט לעזוב את התאות עוה"ז שלא לעבור חלילה על רצון הבורא ית"ש וזה הוא כונת הש"ס כדי שאזכור לכם עקדת יצחק בן אברהם והיינו שאנחנו נזכור זאת והיינו כמו שכתבתי שלא נחשב כ"כ לנסיון על יצחק יען הי' לו אב אברהם והרי אברהם וגם יצחק וגם יעקב המה אבותינו. ע"כ מהראוי לקבל עלינו עבודת הבורא ולהשליך מעלינו את התאות עוה"ז רק לעבוד את הבורא בכל נפשינו כי יש לנו ירושה טובה מאבותינו כאשר אנחנו אומרים בכל יום מה יפה ירושתנו. ואחר שנקבל עלינו כל זה אזי יעלה הקב"ה עלינו כאלו עקדנו לפניו. ומעתה התקיעת שופר פועל אצלינו שנעבוד את הבורא ית"ש במסירת נפש וזה הוא ההטבה והמעלה אשר יהי' נחשב לנו כאלו עקדנו לפני הקב"ה. והנה מה שאין אנו תוקעין בשבת הוא משום שמא יעבירנו ארבע אמות בר"ה. והיינו שמא חלילה נבוא ע"י תקיעת שופר לחילול שבת חלילה. הרי אף שלא יהי' לנו המעלה של תקיעת שופר עכ"ז אין אנו חוששין לטובתינו מחמת חשש שלא נבוא חלילה לידי עבירה חילול שבת ונעבור חלילה על רצון הבורא. וא"כ הרי בזה מה שאין אנו תוקעין אנו עובדין את הבורא ית"ש במסירת נפש שלא נעבור חלילה על רצונו ית"ש. לזאת מה שאין אנו תוקעין בשבת הוא לנו לזכות גדול. ומעתה היאך אנו צריכין לקבל עלינו לשמור את השבת ושלא לחלל אותו חלילה כי תקיעת שופר אשר הוא גדול כ"כ לא קיימנו בשביל יראת חילול שבת והאיך חלילה נחלל שבת בשביל עצמינו:
עוד באופן אחר נראה לי לפרש מאמר ר"א למה תוקעין בשופר של איל וכו' כי איתא במדרש פ' וירא אחר שהראה הקב"ה לאברהם את האיל ניתק מחורש לחורש כן יהיו בניך נתקין ממלכות למלכות ונאחזין ומסובכין בצרות וסופן ליגאל בקרניו של איל. והנה יש להפליא איך אחר הנסיון הגדול שעשה אברהם אבינו יראה לו הקב"ה צרות של בניו אכן נראה דאברהם אבינו הי' לו צער גדול מזה על אשר לא זכה להיות בנו נשחט עבור הבורא ית"ש ויתקדש שם שמים. ע"ז בא הקב"ה להפיג צערו אשר יזכה מזרעו של יצחק אשר יקדשו שמו ברבים כי יהיו בגלות ויסבלו צרות ואעפ"כ לא ישכחו את הקב"ה ויהיו עובדי השם בתורה ומצות ובזה החוזק אשר לנו אנחנו ב"י אשר סבלנו צרות ומקיימים התורה והמצות והוא דומה לקרנו של איל כי הקרן הוא החוזק ובזכות זה החוזק הדומה לקרן של איל אנו נגאלין במהרה בימינו. ומעתה מה שלא זכה יצחק אבינו להיות נשחט לעולה הוא בשבילנו אשר נהי' בעולם לקדש את שמו. ומעתה בכל עת שאנחנו זוכרים את עקידת יצחק אבינו צריכין אנו להתחזק בעבודת הבורא ב"ה בכל עוז למען יהי' נייחא ליצחק אבינו על אשר לא זכה להיות נשחט לעולה. מעתה יש לומר שזה כונת הש"ס אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק והיינו שנזכור שהי' רק עקידה ולא זכה להיות נשחט לעולה בשבילנו. מעתה צריכין אנו להתחזק בעבודת הבורא ית"ש ולקדש את שמו. ואזי יעלה הקב"ה עלינו כאלו עקדנו לפניו:
עוד באופן אחר נראה לפרש כונת הש"ס הנ"ל דהנה איתא במשנה בר"ה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון. ואיתא בש"ס הפירוש על כבני מרון א' כבני אימרנא ב' כמעלת בית חורון ג' כחיילות של בית דוד. והנה יש לעיין לאיזה תועלת משמיענו המשנה היאך אנחנו עוברין לפניו. ונראה דאפשר דהמשנה מלמדנו באיזה בחינה נבוא לפני הקב"ה בזה יום הדין ויהי' הפירוש בהמשנה כל באי עולם עוברין לפניו (והיינו שבאיזה בחינה עוברין לפניו והיינו) כבני מרון. וע"ז פליגי בש"ס הכוונה חד אמר כבני אימרנא והיינו השה הוא השפל שבבהמות כי אין לו שום הבנה לילך אל מקום מרעה בלתי הרועה המשגיח עליו. כן אנחנו ביום הדין אין לנו שום עצה כי על מה נתפלל אם על צרכינו חיים ופרנסה ובריאות הלא ידענו את חטאינו אשר חטאנו. ואם נתפלל על סליחות עונות הלא ידענו בעצמינו שלא עשינו תשובה כראוי. ע"כ אין אנו יודעין מה לעשות ע"כ רק אל ה' עינינו והרי אנו כמו כבשים אשר רק אל הרועה הוא מושגח. וחד אמר כמעלת בית חורון והיינו שביום הדין נעזוב את החברותא אשר אנו סומכין איש על רעהו. אבל ביום הדין אין לנו עזר משום איש רק כל אחד לבדו יתקן את דרכו. וחד אמר כחיילות של בית דוד והיינו דאמרינן בש"ס כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו ונראה לפרש דהנה ידוע דהראשונים אמרו אשר יש זיווג ראשון וזיווג שני. והיינו דכל איש הוא זיווג היינו הנשמה עם הגוף והנה ידוע דכל התכלית הוא שלא לילך אחר תאות החומר ושלא לציית לבקשת החומר והיינו לגרש את החומר. ובזה אמרתי דרך צחות כל המגרש אשתו הראשונה מזבח מוריד עליו דמעות והיינו אשתו הראשונה הוא החומר היינו שאינו הולך אחר תאות העולם אז מזבח מוריד עליו דמעות כי בודאי איש כזה אינו חוטא ע"כ אינו מביא קרבנות וא"כ מזבח בטל והיינו שביום הדין נקבל עלינו לעזוב את דרכי היצה"ר וזה נוכל ללמוד מאבינו יצחק אשר הסכים להשחט בשביל רצון הבורא ית"ש עאכו"כ שלא נלך אחר תאות עוה"ז לקיים רצון הבורא בזה כונת הש"ס שנזכור אותנו את העקדה שנלמוד לעבוד את הבורא ולעזוב את תאות עוה"ז: