אור ברסלב

דברי יהושע (פריידין)· רבי יהושע פריידין

לפורים

פרשת וזאת הברכה

במסכת יומא (דף כט) למה נמשלה אסתר לאילת השחר מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים ע"כ. והנה הלשון סוף כל הנסים משמע דלא היו עוד נסים. א"כ אין המשל דומה לנמשל. דהשחר הוא טוב יותר מהלילה אבל מה שלא יהי' עוד נסים זה אינו טוב. ונראה דהנה ידוע מה דאיתא במדרש תנחומא פ' נח על הא דאיתא במס' שבת על הפסוק ויתיצבו תחתית ההר שכפה עליהם ההר כגיגית אם תקבלו מוטב ואם לאו שם תהי' קבורתכם וקשה למה הוצרכו לכפי' הא אמרו נעשה ונשמע (וכן הקשה התו'). וכתב המדרש תנחומא דהכפי' היה על התורה שבע"פ שלא רצו לקבלו מרצונם הטוב עד שהוצרכו לכפיה רק בימי אחשורוש הדר וקיבלו מרצונם הטוב כדאיתא במסכת שבת שם. והנה צריכים להבין למה לא רצו לקבל תורה שבע"פ מרצונם עד שהוצרכו לכפי' וגם אחר הכפיה הי' מרופה בידם עד ימי אחשורוש ונראה דידוע דעיקר תורה שבע"פ הוא שצריכין לשמוע אל החכמים אשר יש להם תורה שבע"פ בקבלה ואשר המה יודעים ורואים הנסתרות שבתורתנו ואפי מה שהוא נגד שכלותינו ואפי' אם השכל שלנו הוא להיפך כמו שכתבה התורה אפי' על שמאל שהיא ימין צריכין לשמוע אליהם (כי השכל אנושי הגשמיות אינו כלום נגד השכל חכמי התורה) וידוע דבר זה לשמוע ולציית מה שהוא נגד השכל דבר זה הוא בטבע קשה על האדם. כי יאמר גם לי יש שכל להבין ואיך אעשה דבר מה שהוא נגד שכלי לזאת הי' מרופה בידם דבר זה ומה שקבלו מרצונם בימי אחשורוש נראה להבין מעט דהנה הצרה והישועה שהי' לנו בימי אחשורוש היו משונים בשני דברים מגלות מצרים והגאולה דהנה הגלות מצרים הי' ע"י פרעה הרשע והוא הי' המלך. ובאחשורוש כפי הנגלה ממגילת אסתר הי' אז הצרה רק ע"י המן הרשע אשר הלשין לפני המלך עלינו והפעיל עד שהמלך שמע לו. והישועה והגאולה במצרים היה שהביא הקב"ה עשר מכות על פרעה ומצרים עד שהוכרחו לשלחנו בעל כרחם. ובימי אחשורוש הי' הישועה לא ע"י שום הכאה רק שנתהפך מחשבת אחשורוש לטוב. ונראה דענין הצרה בימי אחשורוש מדה כנגד מדה כפי המעמד אשר היו עומדים אז בני ישראל והיינו שהתורה בע"פ הי' מרופה בידם והיינו שלא רצו לשמוע אל הגדולים היינו חכמי התורה ואפשר עוד להיפך שרצונם הי' שהחכמי תורה ישמעו להם. עי"ז נתהוה הסבה מדה כנגד מדה כמו שרצונם אשר הגדולים ישמעו להקטנים כמו כן היה הצרה ע"י שהמלך אחשורוש שמע למי שקטן ממנו והוא המן הרשע להשמיד ולהרוג ואפשר מה שהצרה היתה כ"כ גדולה להשמיד ולהרוג כמו דאיתא במס' שבת הנ"ל ואם לאו שם תהי' קבורתכם. וכפי מה דאיתא במדרש תנחומא דזה הי' על תורה שבע"פ. לזאת כאשר ראו אז הצרה הזו אשר נגזר עליהם חשבו בדעתם למה ועל מה בא עליהם הצרה הגדולה הזו ואחר הישוב והחקירה בודאי נפקחו עיניהם וראו אשר יען לא רצו לשמוע אל הגדולים וגם נהפוך אשר הגדולים ישמעו להקטנים לזאת בא עליהם הצרה הזו מדה כנגד מדה. והנה כאשר נתודע להם זאת קיבלו עליהם ברוב חשקם ומרצונם הטוב לקבל עליהם התורה שכע"פ והיינו שמעכשיו ישמעו אל חכמי התורה מה שיאמרו להם אפי' עה שהוא נגד שכלם כי יבטלו את שכלם ומחשבתם נגד חכמי התורה. ומעתה כאשר קיבלו עליהם כל זה היתה הישועה ג"כ מדה כנגד מדה. כמו שביטלו מחשבתם ושכלם נגד חכמי התורה כמו כן ביטל הקב"ה מחשבת המלך אחשורוש אשר הסכים לעצת המן הרשע להשמיד והפך הקב"ה מחשבת המלך לטוב. ומעתה הגלות מצרים והגאולה הי' לנו לתכלית גדול לקבלת התורה שבכתב והצרה בימי אחשורוש והישועה הי' לתכלית גדול לקבלת תורה שבע"פ. והנה ידוע דזאת התורה שבכתב ושבע"פ היא כל היסוד ואנחנו בני ישראל אשר ע"י התורה הוא אור לנו כי יש לנו אור תורה וחלילה בלא תורה היא חושך. לזאת שפיר המשילו הש"ס אסתר לאילת השחר כי כמו השחר הוא סוף כל הלילה כי ע"י השחר הוא יום המאיר כמו כן ע"י אסתר נעשה אור לנו ע"י קבלת התורה שבע"פ והוא סוף כל הניסים והיינו שאין אנו צריכין עוד לגדולי ניסים כאלו כי השגנו התכלית המבוקש במה שקבלנו מרצון הטוב התורה:

ובזה יש להבין מה שצריכין אנו לקרות המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום. והוא דבימי הפורים יש לנו לשמוח על שני דברים אחת מה שנצלנו ממות לחיים. והשנית הקבלת תורה שבע"פ. לזאת על זאת שנצלנו ממות לחיים אנו קוראין המגילה בלילה. ועל קבלת התורה שבע"פ אשר ע"י קבלת התורה הוא אור לנו כיום המאיר צריכין אנו לקרותה ביום כי בלא התורה הוא חושך:

ואפשר עוד לומר מה דאיתא בש"ס חייב איניש לבסומי בפוריא והוא לשתות כי איתא באלשיך פ' דע"י תורה שבכתב זכינו לאכילה וע"י תורה שבע"פ לשתי'. ונראה הכונה דע"י קדושת תורה שבכתב יש בידינו קדושה לתקן האכילה שאנו אוכלים וע"י קדושת תורה שבע"פ יש בידינו קדושה לתקן השתי' שאנו שותין. לזאת בימי הפורים שהימים גורמים לקבל תורה שבע"פ לזאת החיוב לשתות להראות אשר בידינו לתקן השתי':

גם יש להבין למה קוראין פורים על שם הפור הוא הגורל של המן והוא על הצרה הלא למה אין אנו קוראין על שם הישועה. אך יען ע"י הגורל של המן קבלנו עלינו התורה שבע"פ לזאת אנחנו עושין זאת לזכרון ובזה אנחנו שמחים במה שקבלנו התורה שבעל פה:

והנה בש"ס מגילה (דף ז' ע"ב) חמר רבא חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ובתוס' ד"ה דלא ידע הביאו הירושלמי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל הרשעים ברוכים כל היהודים ע"כ. ונראה דהתו' מפרשו בזה הפירוש על האי דלא ידע. דהנה הנוסח שאנו אומרים ארור המן אשר ביקש לאבדי ארורה זרש אשת מפחידי ברוכה אסתר בעדי. והיינו שאנו מקללים את המן יען ביקש לאבדנו וכן זרש יען היתה אשת מפחידי ומברכין את מרדכי ואסתר יען על ידיהם הי' לנו הישועה כי כן הפירוש ברוכה אסתר בעדי היינו שהיתה בעדנו. וע"ז אמר רבא דצריכין אנחנו לבסם בפורים שנהי' במדרגה לשנוא ולקלל את המן הרשע אף אם לא הי' מבקש להרע לנו לאבדנו רק לשנוא אותו יען הוא רשע ולברך את הצדיקים כמרדכי ואסתר אף אם לא היה לנו על ידם טובה. וזה הוא כונת התו' שהביאו הנוסח שבירושלמי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל הרשעים ברוכים כל היהודים והיינו שבירושלמי לא נזכר על הרשעים עשיית רע לנו ועל הצדיקים לא שום עשיית טובה רק שכ"כ נהיה במדרגה אשר יהיה בוער בנו אהבת הבורא והתורה הקדושה עד שנהי' אוררים הרשעים ומברכים באהבה גדולה את הצדיקים. ומעתה כונת הש"ס עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי היינו דלא ידעינן מה שכתב בנוסח דידן בין ארור המן לברוך מרדכי "אשר ביקש לאבדי" רק לקלל את המן יען שהוא רשע וכן כל הרשעים ולברך כל היהודים מתוך אהבה גדולה:

במסכת מגילה (דף טו ע"ב) ת"ר מה ראתה אסתר שזימנה את המן וכו' עד ר"ש בן מנסיא אומר אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נם פירש רש"י בפירוש קמא ירגיש הקב"ה שאף אני מקרבת שונאיהם של ישראל. ולכאורה קשה מחד להבין הלא הקב"ה יודע מחשבות וידע את מחשבתה אשר אינה מקרבת את המן רק בשביל זה שירגיש הקב"ה והרי יודע הקב"ה שאינה מקרבת וצ"ע מאד. לפי דעתי נראה דאפשר להבין מעט והוא דהנה ידוע מה דאיתא בספרים הקדושים דהקב"ה שעוזר לנו מן הצרות הוא על שני בחינות בחינה אחת אם אנחנו עומדים במדרגה טובה אשר בזכותינו עוזר לנו בחינה ב' אף אם חלילה אין לנו זכיות. הקב"ה עוזר לנו למען קידוש השם שלא יתחלל חלילה. ובזה אמרתי לפרש מה שאנו אומרים בחנוכה בעל הניסים ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך אשר לכאורה אין להבין הלא כפי הנראה בפשטות נראה חלילה כמו שאומר איש לחבירו אשר היטב עמו אמר לו מה שהטבת עמי לא הי' כונתך לעשות לי טובה רק עבורך למען תעשה לך שם טוב אכן לפי הנ"ל כך הוא כונתינו בזה והיינו שאנחנו אומרים שמה שהי' לנו ישועה אז בימי חנוכה לא הי' בזכותינו רק למען שלא יתחלל חלילה שם שמים ובזה נראה דיש לפרש במגילת אסתר שהשיב מרדכי לאסתר אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים כ"א החרש תחרישי בעת הזאת ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו. והנה חלילה לחשוב על מרדכי שיחשוב על אסתר שתעשה השתדלות רק עבורה ולא למען בני ישראל אכן לפי הנ"ל דהנה מרדכי ידע כמו דאיתא במדרש אשר אנחנו בני ישראל היינו במעמד לא טוב עד שכמעט גם בהשמים הי' נחתם על הגזירה ומעתה ידע מרדכי אשר אין לנו זכות להושע רק למען קידוש שמו הגדול ומעתה שהי' רק לצפות לישועה למען שמו הגדול ושלא יתחלל חלילה לזה צריך דוקא נס שלא עפ"י דרך הטבע למען יתקדש שמו הגדול לזאת אמר מרדכי לאסתר על אמירתה שאמרה אשר עכשיו לא תוכל לבא אל המלך כי כלם יודעים אשר אחת דתו להמית מי שבא לפני המלך בלתי קריאתו לזאת רצתה להמתין עד יקרא לה המלך ע"ז השיב לה מרדכי כי רק יש לצפות על הישועה רק אם תלך עכשיו ואז יהיה נס אם ישמע המלך אבל אם תחריש בעת הזאת והקב"ה ירצה להושיע את בני ישראל אזי יהיה מוכרח אשר הצלתם תהיה ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו ואזי יהיה הישועה ע"י נס ויתקדש שמו הגדול אבל על ידך אם תעשה עפ"י הטבע לא יוכל להיות ישועה כי אין לנו זכות להושע וגם לא יהיה קידוש השם. ומעתה יש לפרש כוונת פירוש רש"י הנ"ל אולי ירגיש המקום כמו שפירש רש"י שאף אני מקרבת שונאים של ישראל ואזי יוכל הקב"ה להושיע לנו על ידי נם ויהיה קידוש שמו הגדול כי אזי יהיה ידוע לכל שהישועה לא היה עפ"י דרך הטבע יען היא אשתו של המלך שגם היא מקרבת את המן ומדויק לשון הש"ס ויעשה לנו נס:

תוכן העניינים

דברי יהושע (פריידין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה