דברי יהושע (פריידין)· רבי יהושע פריידין
לחג השבועות
איתא בש"ס (פסחים סח) רב יוסף עבדו ליה עגלא תילתא ביומא דעצרתא אמר אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא. ותמהו כלם איך ר"י התפאר עצמו ובפרט שהיה עניו כמו דאיתא בש"ס סוטה אמר רב יוסף לא תיתנו ענוה דאיכא אנא. הנה גם ע"ז תמהו כלם הלא אין זה מדת ענוה להשתבח עצמו בזה וכמובן. ונלפענ"ד דהנה נראה לפענ"ד לפרש מה דאיתא בהמשנה משמת רבי בטלה ענוה היינו מדת ענוה של רבינו הקדוש היתה יקרה מאד על כי היה גדול במעלה אין כמוהו בתורה וגדולה ועכ"ז היה עניו. אבל כלם מה בכך שהמה ענוים כי אין להם במה להתגאה וע"ז אמר רב יוסף שהיה שפל בעיניו אמר לא תיתנו ענוה כי אפילו איש שפל כמו אנא יוכל להתגאה לזאת גם עכשיו מדת ענוה היא מעלה יקרה הרי שהיה עניו למאד. ונלפענ"ד לתרץ כ"ז דהנה איתא בש"ס (מ' שבת) משה הוסיף יום אחד מדעתו והסכים הקב"ה על ידו מאי דרוש היום ומחר מה מחר לילו עמו אף היום לילו עמו עי"ש. והנה מאן דסובר כן ניתנה התורה בשביעי בסיון עי"ש. והנה ידוע מה שהקשה המג"א א"כ למה אנו אומרים בחג השבועות דהוא ששה בסיון זמן מתן תורתנו. ונלפענ"ד דהנה מלשון הש"ס משה הוסיף יום אחד מדעתו משמע דבדעתו של הקב"ה היה רק שני ימים ומשה הוסיף יום אחד והקב"ה הסכים על ידו שהרי לא נתן (הקב"ה) התורה עד אחר שלשה ימים כמו שאמר משה והנה הלא דבר הוא מדוע כך נהיתה שתהיה נתינת התורה על אופן זה מה שמשה הוסיף יום אחד מדעתו. לכן נראה דהנה דכמו שמצינו בכלל ישראל כהנים לוים ישראלים כמו כן נמצא בינינו אנשים פשוטים ובינונים וצדיקים. ואפשר לרמז דאלה שלשה מדרגות נרמזים בתפלת יום טוב אתה בחרתנו מכל העמים (היינו כנגד אנשים פשוטים שיש להם רק מעלה זו אשר טובים יותר מכל העמים) אהבת אותנו (היינו כנגד אנשים בינונים אשר הקב"ה אוהב אותם מצד עצמם) ורצית בנו (היינו כנגד אנשים צדיקים אשר הקב"ה רוצה אותם והוא יותר מאהבה) ורוממתנו מכל הלשונות (הוא כנגד אנשים פשוטים) וקדשתנו במצותיך (הוא כנגד אנשים בינונים) וקרבתנו מלכנו לעבודתך (הוא כנגד אנשים צדיקים) והנה בודאי הקב"ה חפץ יותר שנהיה כלנו לכה"פ באלה שני המדרגות בינונים צדיקים לזאת אמר הקב"ה וקדשתם היום ומחר וכפי המובן בפשטות רק שני ימים היינו עבור שני אלה המדרגות בינונים וצדיקים כי לאלו שני המדרגות די שני ימים כמו שאכתוב לקמן אך משה הוסיף יום אחד עבור המדרגה השלישית היינו הפשוטים אשר הם צריכים שלשה ימים. ודרש דרש מה מחר לילו עמו אף היום. והסכים הקב"ה כי כן רצונו של הקב"ה לקרב גם את הפשוטים ושמשה רבינו ישגיח עליהם וכן בכל דור ודור ישגיחו עליהם הצדיקים. והנה בודאי בסוף וגמר יהיה בינינו כלנו רק אלה שתי המדרגות בינונים וצדיקים לזאת בהתורה כתיב וקדשתם היום ומחר לרמוז רק על אלו שתי המדרגות:
ומעתה מה שלא נתן הקב"ה התורה בששה בסיון והמתין עד שבעה בסיון הוא שהסכים הקב"ה גם עבור המדרגה אנשים פשוטים. ולזאת רב יוסף שהיה עניו גדול והיה מחזיק עצמו רק למדרגה של איש פשוט. שמח ביומא דעצרתא שהוא ששה בסיון והיינו בזה שלא נתן לנו התורה אז בששי בשביל מדרגות אנשים פשוטים לזאת רב יוסף שגם הוא החזיק עצמו בענותנותו לאיש פשוט להכי שמח בזה היום ושפיר מדויק הלשון שאמר רב יוסף אי לאו האי יומא דקא גרים (היינו שקא גרים שהמתין הקב"ה בנתינת התורה בזה היום) כמה יוסף איכא בשוקא. ולזאת אנו אומרים בששי בסיון זמן מתן תורתנו כי יען שלא נתן הקב"ה אז את התורה בשביל שהמתין על אנשים פשוטים ואנחנו מחזיקים אותנו לאנשים פשוטים לזאת מזה היום ידענו אשר גם לנו ניתנה התורה:
וע"פ הנ"ל יש ליישב ג"כ מה שלכאורה קשה על הא דפסקינן ביו"ד הלכות נדה סימן קצ"ו דפליטת שכבת זרע סותרת עד ששה עונות והיינו כרבי יוסי דבשבעה בסיון ניתנה התורה וכן איתא במסכת שבת פ' אמר רבי עקיבא דלר"י צריך ו' עונות א"כ היו שלשה ימי פרישה ולכאורה קשה הרי אמרי' במס' שבת פ' אמר רבי עקיבא משה הוסיף יום אחד מדעתו עיי"ש והיינו דכונת הכתוב וקדשתם היום ומחר היה רק על שני ימים רק הקב"ה הסכים עם משה ולא נתן התורה בששי רק בשבעה בסיון ומעתה לפי כונת התורה רק על שני ימים יהי' הפרישה אם כן ממילא השכבת זרע מסרחת אחר ארבעה עונות ולמה אנו מצריכין ששה עונות וכי דע"י שהוסיף משה יום אחד נשתנה זאת דש"ז אינה מסרחת רק אחר ששה עונות. אכן לפי מה שכתבתי לעיל דהקב"ה הי' רצונו על שתי המדרגות אשר בנו היינו צדיקים ובינונים ומשה רבינו ע"ה ביקש גם בעד המדרגה השלישי היינו הפשוטים והנה איתא בש"ס הנ"ל בעיא אם ש"ז במעי כותית מסרחת כי בישראל בשביל דדאיגי במצות חביל גופייהו ומסרחת או דילמא כיון דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו (ולכאורה איך זה לעומת זה ונראה לפרש כמו דישראל דאיגי במצות הכותים דאיגי בעניני תאות עוה"ז עד שאוכלים שקצים ורמשים למלאות תאותם לזאת גם גופי י חביל) הרי מוכח דבשביל דאיגי במצות להכי מסרחת וא"כ ממילא מי שהוא במדרגה גדולה הוא בודאי יותר דאיג במצות ממי שהוא במדרגה קטנה ולהכי כפי רצון הקב"ה על שני המדרגות גדולות ואלה המדרגות הרבה דאיגי במצות בשני ימים הש"ז מסרחת אכן כפי בקשת משה ע"ה על המדרגה השלישית אשר אינם כל כך דאיגי במצות צריך באמת שלשה ימים היינו ששה עונות שתהיה הש"ז מסרחת וכן פסקינן דצריך ששה עונות:
והנה יש מנהג בחג השבועות להעמיד אילנות ואפשר שבא לרמז ואגב אפרש מה דאיתא בהמשנה ראשונה במס' ר"ה באחד בשבט ר"ה לאילן כדברי בית שמאי ובית הלל אומרים בט"ו בשבט. ויש לעיין למה שינה המשנה הלשון כדברי בית שמאי ולא כבכל מקום דברי בית שמאי. ונראה דאפשר לומר דהנה אפשר דהארבעה ראשי שנים שחשבה שם המשנה אפשר לומר על דרך רמז אשר אז בזמנים האלו נוכל לזכות למדרגות גדולות לעבודת הבורא והיינו באחד באלול ר"ה למעשר בהמה והיינו דבאלול צריך כל האדם לפשפש במעשיו ולהחזירם למוטב והנה ידוע דהראשית לתקן את נפש הבהמיות שהוא החומר להכניסו בקדושה היינו קדש עצמך במותר לך. וזה למעשר בהמה דהיא הקדושה כי עשירית הוא קדש. באחד בתשרי ר"ה לשנים כידוע אז מתוקנים הימים לתשובה ושורש התשובה כמו שכתב הרמב"ם אשר היום איש אחר ולא כאתמול וזה הוא ר"ה לשנים היינו שיהיה משונה ולא כאתמול. בשבט ר"ה לאילן והיינו כי ידוע אשר התכלית הטוב הוא לעשות מעשים טובים בעיני אלהים ואדם ושלא יתכוון עבור טובת עצמו ליהנות מזה והוא כמו אילן העושה פירות עבור אנשי העולם. והאילן אין לו שום הטבה מאנשי העולם. וביותר ידוע אשר אלו האלנות העושים פירות היקרים היינו כמו ענבים אלו האלנות לא תואר להם והמה עקומים. ואפשר משום זה נמשלו ישראל לכרם כי גם אנחנו בני ישראל הגופים כחושים ורק המעשים הוא הפירות המה טובים ולזאת מדרגה כזו כמו אילן לעשות מע"ט שלא ליהנות לעצמו נוכל לזכות בשבט והנה בית שמאי הרגישו זה התכלית ביותר בשבט ואנחנו רק בחמשה עשר לזאת לא כתבה דברי בית שמאי כי לאו כל אדם זוכה לזה לזאת דבריו אינם כפסק על העולם לזאת כתבה המשנה כדברי ב"ש היינו מי שהוא כמדרגות ב"ש יש לו התכלית באחד בשבט. באחד בניסן ר"ה למלכים נוכל לומר היינו כי אז נוכל לבא למדרגה אשר בבחינת מלכים היינו ממלכת כהנים כמו שכתוב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. או אפשר לומר כי אז באחד בניסן נוכל לבא למדרגה גדולה לזכות להיות לנו כל טוב עוה"ז ועל כל זה נעבוד את הבורא ב"ה בקדושה כאשר אמרתי על אחר כן נצא ברכוש גדול. והנה דלכל אלה המדרגות גבוהות נוכל לזכות על ידי התורה הקדושה שנתן לנו הקב"ה לזאת בשבועות נוהגים להעמיד אלנות כדי שנזכור אשר נוכל לבא למדרגה זו כמו אילן וכהנ"ל:
במסכת פסחים (דף סח) בעצרת הכל מודים דבעינן נמי לכם מאי טעמא יום שניתנה בו תורה ויש להבין למה בשביל שהוא יום שניתנה בו תורה מצוה לאכול ולשתות הלא יותר היה צריך ללמוד כל היום תורה. ונראה דמה שהוא מצוה לאכול ולשתות בעצרת הוא להראות כחה של התורה. דהנה איתא במדרש בראשית כשהקב"ה ברא את העולם הביט בהתורה כמו שהאומן בונה הבנין ע"י שמביט בהציור על הבנין. והכונה בזה שכל מה שהקב"ה ברא בעולם הזה ענייני עוה"ז יהיה מתוקן ע"פ התורה הרי שאם האדם מתנהג ע"פ התורה לא יתנגד לו מה שהוצרך ליהנות מעניני עוה"ז כי כך ברא הקב"ה העוה"ז על אופן התורה והנה במעמד הר סיני שנתן לנו הקב"ה את התורה ודיבר עמנו ואמר לנו אז עשרת הדברות ובתוכם לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה אשר הדברים האלה לא שכיח אף באחד מאלף שיהי' בטבעו לרצוח או לגנוב או להיות נואף או להעיד שקר הלא יש בהתרי"ג מצות דברים העומדים ברומו של עולם כגון מצות תפילין או לולב סוכה ולמה לא אמר לנו הקב"ה המצות האלו. ונראה הקב"ה הראה לנו בזה כחה של תורה כי אם היה אומר לנו הקב"ה המצות היקרות מי שהיה טבעו ומזגו רע היה נופל בדעתו כי היה חושב אשר יען כי מזגו וטבעו הוא ברע אין לו שייכות אל התורה הקדושה לזאת הראה לנו הקב"ה אשר התורה היא ניתנה לכל אף מי שבטבעו לרצוח נפש כי התורה היא רפואה לכל החלאים חולי הנפש לזאת אמר לנו הקב"ה בשעת נתינת התורה הלאוים האלו להראות אשר התורה ניתנה לכולם אף מי שבטבעם לעשות מעשים רעים וזה כונת המדרשים בכמה מקומות אשר התורה היא רפואה לכל המיחושים הן חושש בראשו או באזנים והיינו לכל המדות רעות התורה היא הרפואה שיתוקן ע"י התורה כל המדות שיהיו טובים לזאת אמרו חכז"ל אשר בחג השבועות הנקרא עצרת צריך נמי לכם היינו להראות שמי שמתנהג עפ"י התורה יוכל לאכול ולשתות ולא יזיק לו אף מה שבטבע להתגשם ע"י אכילה ושתיה כי אם מתנהג עפ"י התורה בשעה שאוכל השיג עוד רוח טהרה ופירשתי כעין זה בזמר של שבת במשנה לחם וקידושא רבה ברוב מטעמים ורוח נדיבה. והיינו דאכילת שבת קדש יש בה קידושא רבא ואף שאוכל רוב מטעמים ישיג רוח נדיבה ובזה פירשתי ג"כ מה שכתב רש"י בפ' וירא מצינו בתורה ובנביאים ובכתובים דפיתא סעדתא דלבא עיי"ש. ולכאורה איך שייך דבר כזה לכתוב בתורה. ואמרתי לפרש והוא דהנה תורה ונביאים וכתובים הוא מדרגות מדרגות תורה ומדרגות נבואה ומדרגות רוח הקדש והוא כתובי' וע"ז כתב רש"י והוא מהמדרש דפתא הוא סעד לכל המדרגות וזה הוא אשר מצינו בתורה ובנביאים ובכתובים (והיינו הן מדרגות תורה ומדרגות נבואה ומדרגות רוה"ק) דפתא סעדתא דלבא היינו שהוא נכתב בתורה ובנביאים ובכתובים נתהוה הלחם בקדושת התורה אשר יוכל ליתן סועד ללב טוב לכל המדרגות ועפ"י זה אפשר להבין מעט מנהג ישראל לאכול בחג השבועות מאכלי חלב והוא דהנה איתא בש"ס דהחלב בא מדם והיינו דדם נעכר ונעשה חלב הרי אף שהדם אסור לנו לאכול אבל החלב שנעשה מהדם מותר לנו לאכול והיינו משום מה שאסרה לנו התורה לאכול דם כי הדם הוא הנפש וכתב הרמב"ן ז"ל כי הדם הוא שורש הנפש הבהמיות עיי"ש וע"י שהדם נעכר ונעשה חלב ממנו מותר לאכול החלב הרי אם הגשמיות של הדם נתקלקל ונעכר נתהפך להיות היתר אכילה לכן אוכלין מאכל חלב בעצרת שהוא יום שניתנה התורה להראות כמו שהחלב מותר לאכול בשביל שהגשמיות נעכר כמו כן ע"י התורה הקדושה נחלש כח הגשמיות שבאדם וגם הגשמיות של המאכל מביא לו עוד לרוח טהרה:
עוד נראה לי על מנהג לאכול מאכלי חלב בעצרת דהנה איתא בש"ס בכורות (דף ו' ע"ב) חלב מנלן דשרי ויליף הש"ס מהפסוק של תורה ארץ זבת חלב ודבש ומפסוק (ש"א יז) ששלח ישי ע"י דוד לשר האלף את עשרת חריצי חלב ומפסוק ישעי' לכו שברו ואכלו וכו' ובלא מחיר יין וחלב והנה לכאורה אין להבין הראיות מהפסוקים הנ"ל דהרי מה דשאלו חלב מנלן דשרי בודאי אין לומר דשאלה הי' אולי חלב אסור דהא בודאי מדכל ישראל אכלו חלב בודאי משום דגם אבותי' וכן למעלה עד משה רבינו ע"ה בודאי אכלו חלב רק דהש"ס שאלו אם יש רמז בהתורה על היתר החלב וא"כ מה ראיה יש בזה שבימי ישי אכלו חלב וכי הי' הש"ס מסופק בזה אם אכלו חלב גם מהפסוק ישעי' הנ"ל יש להקשות כן אלא ע"כ מוכרח לומר דכך הוא כונת הש"ס והוא דכל דבר מאכל שנרמז בתורה שהוא מותר לאכול עי"ז נתקדש המאכל ולזאת אם נרמז בהפסוק של תורה ונביאים וכתובים נתקדש המאכל ובזה יש להבין עוד למה הביאו הש"ס שלשה הפסוקים וכי אין די בפסוק א' של תורה אך להראות כמו פתא דמצינו בתורה ובנביאים ובכתובים כמו כן חלב נרמז בתורה ובנביאים ובכתובי' והוא שמאכל חלב הוא טוב לכל המדרגות לזאת אנו אוכלין מאכל חלב בחג השבועות כי איתא בש"ס שבת דרש האי גלילאי בריך רחמנא דיהיב לן אורייתא תליתאי וכו' ופירש רש"י תורה נביאים כתובים לכן אוכלין מאכל חלב אשר נרמז בהשלשה תורות להראות אשר כל אלו התורות ניתנה לנו מן השמים וגם שהמאכל חלב הוא טוב לכל בעלי המדרגות וכעין זה מצינו בש"ס לא צלילא דעתאי דלא אכילנא בשרא דתורא. והוא דבשר שור יש בו כח לסייע למי שאוכל הבשר אל התורה כמו שכתוב בהתורה זאת תורת הבהמה. לזאת ע"ה אסור לאכול בשר בשביל שאינו בעל תורה:
ולפ"ז יש ליישב מה שהקשו ובראשם התוי"ט על קושית הש"ס ודילמא לסחורה דהא אסור לאכול ולעשות סחורה בדבר שאסור א"כ מה הקשו הש"ס ודילמא לסחורה הא אם חלב אסור באכילה אסור גם לסחור עיי"ש ולפי הנ"ל דהש"ס ידעו דחלב מותר באכילה רק לידע אם יש רמז בתורה ע"ז א"כ שפיר הקשו הש"ס דעדיין אין מפורש על אכילה רק על סחורה: