דברי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
פרשת תשא · אות נב)
במדרש שאלה אשה חכמה את ר"א הלא כל ישראל עבירתן שוה בעגל ומ"מ אין מיתתן שוה והשיבה אין חכמה לאשה אלא בפלך שנאמר וכל אשה חכמת לב בידי' טוו ותמוה האיך מיושב בזה קושיתה ועוד מנ"ל מהך קרא דאין חכמה לאשה אלא בפלך דילמא לפלך ג"כ וה"ה לשאר מלאכות ונראה דאיתא בש"ס יומא דס"ו טעם למה באמת ל"ה מיתתן שוה משום דיש מהן הי' בהתראה ונהרגו בסייף ויש מהן בלא התראה ונהרגו במגפה והיינו מיתה ביד"ש עיי"ש ויש להבין מי התרו בהם הא חור הרגו מיד ומשה ל"ה שם ואהרן באמת עשה להם ועוד אי כשהתרו בהן התרו בכולן וא"כ הדקל"ד. ונראה דאיתא טעם במאי הי' זוכות הנשים לטוות למשכן משום דבשעת העגל באו האנשים להנשים לפרוק נזמי הזהב ולעשות מהן עגל והנשים שהיו חכמת לב מיחו בידם ולא פרקו ושאר נשים פרקו מיד הנזמי זהב ולכך כתיב וכל אשה חכמת לב בידי' טוו ר"ל אותן שהי' מוחה ביד בעליהן שלא לעשות העגל אותן זכו לטוות למשכן וא"כ שפיר הי' קצתן שהתרו בהן היינו הנשים וקצתן שלא התרו בהן ולכך אין מיתתן שוה. והשתא א"ש שאלה אשה חכמה וכו' ומ"מ אין מיתתן שוה ר"ל דהיא סברה דכל הנשים ל"ה פורקות וא"כ כולם התרו בהן ולמה ל"ה מיתתן שוות בסייף והשיב ר"א אין חכמה לאשה אלא בפלך דכתיב וכל אשה חכמת לב וכו' וקשה למה כתיב חכמת לב וצ"ל כנ"ל דקאי על אותן שהתרו לבעליהן ולא רצו לפרוק אותן זכתו ולא שאר נשים כנ"ל וא"כ מוכח מזה דיש מהם שהתרו בהם ויש מהם שלא התרו בהם לכך ל"ה מיתתן שוה ודו"ק: