אור ברסלב
דברי יהונתן פרשת תולדות › אות כז)

דברי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ

פרשת תולדות · אות כז)

אות כו)

ויאמר יעקב אל עשו מכרה כיום את בכורתך לי. ובמדרש איתא כל מעשיו של יעקב לא הי' אלא במכירה אפילו אשה שנשא לא הי' אלא ע"י מכירה שבשכר המעות שעבד אצל לבן ותמוה. ונקדים דברי הש"ס כתובות י"ט אר"י א"ר האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן. דקאמר מאן אילימא דקאמר לוה פשיטא כל כמיני' אלא דקאמר מלוה תע"ב ומסיק אביי לעולם דקאמר מלוה וכגון שחב לאחרים וכדר"נ וכו' עיי"ש בתוס' ד"ה וכגון שחב לאחרים וא"ת ליהמני' במגו דאי בעי מחל לי' דהמוכר שט"ח לחברו וחזר ומחלו מחל ועי' בהרא"ש שהקשה ג"כ קו' זו. וקשה דהרא"ש לשיטתו לא מקשה מידי דפסק הא דאמר שמואל המוכר שט"ח וחזר ומחלו מחול ה"ד במכירת שט"ח דל"ה מכירה רק מדרבנן אבל באופן שהמלוה חייב לאחרים מדאורייתא כגון מדר"נ אין בידו למחול וא"כ לא מקשה הרא"ש מידי. ונראה דאיתא בש"ס ב"ב דקכ"ה בתוס' ד"ה לטעמייהו דבני מערבי כ' ר"ת לר"נ דס"ל בכור נוטל פי שנים בש"ח הוי מוחזק בין גבה קרקע ובין גבה מעות כו' עיי"ש ויל"ד לפיר"ת יהי' סותר סוגין דב"ב דקנ"ז דאמר ר"י נאמן אדם לומר זה בני בכור דכתיב יכיר יכירנו לאחרים וכו' ופריך למ"ל יכיר לא יהא אלא אחר אילו בעי למיתב לי' במתנה מי ל"ה יהיב לי' ומשני בנכסים שנפלו לו לאחר מכאן ומקשה לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל יכיר למ"ל עיי"ש וזה הקשה רנב"י ולשיטת ר"ת לא מקשה רנב"י מידי לשיטתו דיש חילוק בין אי הבכור יורש בתורת מתנה או מתורת ירושת פי שנים כגון בשטרות שיש לו על אחרים ואביו מחול להו החוב לסוף זמן קבוע שקבע להם מתי יהי' המחילה ובתוך הזמן מת מלוה והשתא אי הבכור יורש רק בתורת מתנה ובודאי כמו דמכירת שט"ח מדרבנן כך מתנה דמ"ש והוי כמו שנותן שט"ח לחברו וחזר ומחלו דמחול אבל אי יורש כדין בכור שיורש ממילא אין המחילה כלום דירושת פי שנים דאורייתא ובאופן זה ליתא לדשמואל כמ"ש, הרא"ש. ונראה דהתוס' במס' ב"ב דע"ו ע"ב בד"ה קני לך איהו כ' הטעם דמכירת שט"ח ל"ה מכירה אלא מדרבנן דכמו שהמלוה אינו יכול להקדיש השעבוד שיש לו דהקרקעות אינו ברשותו כך א"י להקנותם לאחרים והנייר בעצמו לא שוה כלום רק דרבנן תקנו דיכול להקנותו עיי"ש. אמנם כ"ז אליבא דרבא דס"ל בפ' כ"ש דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה ממילא א"י להקדיש רק שנשתעבדו לו ולפ"ז שפיר הוי מכירת שטרות דרבנן אבל לאביי דס"ל ב"ח למפרע הוא גובה יוכל להקדיש כמבואר בפ' כ"ש ולדידי' הוי מכירת שט"ח דאורייתא ולכאורה הני תנאי כהני תנאי מ"ד ב"ח למפרע הוא גובה דס"ל אדם מקנה דשלב"ל כר"מ ולכך כשגבה חובו אמרינן כיון שמקנה דשלב"ל ממילא למפרע אוקמי ברשותי' ומ"ד מכאן ולהבא הוא גובה ס"ל אא"מ דשלב"ל ולפ"ז מיושב הקו' על ר"ת דהא דיש חילוק בין מתנה לירושה מכח דמכירת שט"ח דרבנן היינו לדידן דס"ל אא"מ דשלב"ל ור"י עיקר קושיתו מקשה אליבא דר"מ כדאמר ולר"מ וכו' ולדידי' הוי מכירת שט"ח דאורייתא ולק"מ וגם הרא"ש מקשה שפיר דודאי לדידן יש חילוק כנ"ל אבל בכתובות דמשני אביי האי פירוקא כגון שחב לאחרים ולדידי' אף מכירת שט"ח דאו' ואפ"ה ס"ל לשמואל דיכול למחול דהא אביי ס"ל למפרע הוא גובה כנ"ל ומקשה הרא"ש שפיר ודוק. והשתא א"ש המדרש הנ"ל דלכאורה הוי המכירה שמכר עשו הבכורה ליעקב מכירה בטעות דאא"מ דשלב"ל דעדיין ל"ה ירושה בעולם רק לשיטת ר"מ דס"ל א"מ דשלב"ל א"ש ובלא"ה מוכח כר"מ דהא קשה במה קידש יעקב לרחל רק בשכר שיעבוד אח"כ והוי דשלב"ל וע"כ צ"ל כר"מ וזהו כוונת המדרש כל מעשיו הי' במכירה ר"ל במכירת דשלב"ל ודוק:

תוכן העניינים

דברי יהונתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה