אור ברסלב
דברי יהונתן פרשת שמות

דברי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ

פרשת שמות

פרשת ויחי

אות מא)

ויקרא מלך מצרים למילדות וכו' במדרש אמר להם פרעה וכי אין לכם מורא מלכות והשיבו לו כי לא כנשים המצריות העבריות שאין להם צער לידה כלל ואינם בפתקא של חוה. ותמוה וכי מפני שאין להם צער לידה ל"ה יראים מפני המלכות. ונ"ל באופן נאות עפ"מ דאיתא בש"ס חולין דנ"א אמר ר"נ בית הרחם אין בו משום ריסוק אברים א"ל רבא תני' דמסייע לך וכו' ת"ש עגל שנולד ביו"ט שוחטין אותו ביו"ט וכו' ודחי כגון שיצא דרך דופן ת"ש ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזהו מן המוכן וכו' ומשני הב"ע שהפריס ע"ג קרקע ע"כ. והנה הרא"ש בפ"ק דביצה ד"ו כתב עגל שנולד ביו"ט שוחטין אותו ביו"ט וכו' וצריך ג"כ שיפריס עג"ק שיצא מספק ריסוק אברים כדאיתא בפ' אלו טרפות עיי"ש. ותמהו עליו כל הפוסקים הב"י והרמ"א בד"מ והרש"ל ביש"ש דאדרבה מסוגי' דהתם מוכח להיפוך דהא דדחי הש"ס כגון שהפריס עג"ק אינו אלא דיחוי בעלמא דלא תהוי סייעתא לר"נ אבל לפי האמת דקיי"ל כר"נ א"צ שיפריס עג"ק. והנה הרמ"א באו"ח סי' תצ"ח מיישב ד' הרא"ש דחיישי' שמא יראה בו ריעותא באברים הפנימיים ונמצא שוחט ביו"ט שלא לצורך. ותמה המג"א מ"ש מעוף הנדרס דפסקי' דמותר לשחטו ביו"ט דאחזוקי ריעותא לא מחזקי' ותי' דש"ה דה"ל חזקה דכשרות משא"כ בעגל שנולד ביו"ט ומ"מ צ"ע דהא כל בהמות אין להם חזקה דכשרות אלא מכח דרוב בהמות בחזקת כשרות וא"כ אפי' עגל נמי יש לו חזקה דאתי' מכח רוב עיי"ש והטו"ז ביו"ד סי' ט"ו הוסיף להקשות דגם אם נאמר איזה סברא שצריך שיפריס עג"ק מ"מ מפ' א"ט ליכא הוכחה ואיך כ' הרא"ש כדאי' בפ' א"ט. ונ"ל בטוטו"ד דלכאורה קשה מאי מייתי הש"ס סייעתא לר"נ מעגל שנולד ביו"ט דהא התוס' והרא"ש כ' דהא דר"נ מיירי בדאיכא ריעותא שאינו הולך ואיצטריך לאשמעי' דאלת"ה פשיטא דאזלי' בתר רוב ולדות ודילמא הך דעגל שנולד ביו"ט מיירי דליכא ריעותא. ונראה דהנה הר"ן כ' גבי אין לוקחין בצים מן הנכרי ביו"ט שמא נולדו היום והא דלא אזלי' ב"ר בצים שלא נולדו היום משום דהוי דבר שיל"מ אחר יו"ט ודשיל"מ לא אזלי' ב"ר לפ"ז כיון דעיקר טעמו של ר"נ משום דאזלי' ב"ר בהמות אע"ג דאיכא ריעותא וא"כ גבי עגל שנולד ביו"ט דהוי דשיל"מ ל"ש למיזל ב"ר לפ"ז מייתי הש"ס שפיר סייעתא לר"נ מהא דעגל שנולד ביו"ט דע"כ בה"ר ליכא חשש ריסוק אברים כלל דאי איכא חשש ר"א רק בעגל שנולד ביו"ט ההיתר מצד רוב הא הוי דשיל"מ אחר יו"ט דבשלמא בחול דאין האיסור מצד השחיטה רק משום חשש ר"א שפיר שייך למיזל ב"ר משא"כ ביו"ט דיש איסור בשחיטת טריפה ולענין היתר השחיטה ל"מ רוב דהוי דשיל"מ. אמנם ידוע הכלל דדשיל"מ הוא רק אם ההיתר מתקיים לעולם ואינו חוזר לאיסורו כמ"ש הרמב"ם גבי חמץ בפסח דל"מ דשיל"מ כיון דחוזר לאיסורו בפסח אחר ולפ"ז לק"מ קו' המג"א דבשלמא בעגל שנולד ביו"ט פסק הרא"ש שפיר דאסור לשחטו כנ"ל דהוי דשיל"מ אחר יו"ט ע"י שהי' מעל"ע ואינו חוזר עוד לאיסורא קמא לעולם דכ"מ שהפריס מהני אף מעל"ע מהני כמ"ש הב"ח והטו"ז ביו"ד סי' ט"ו וא"כ כשיבא תו יו"ט אחר אין כאן חשש איסור כלל כמו בהפריס לכך מקרי שפיר דשיל"מ ול"מ רוב ואסור לשחטו ביו"ט משא"כ בעוף הנדרס דאפי' שהתה מעל"ע צריך לעולם בדיקה זולת אם שהתה י"ב חודש וא"כ חוזר לאיסורו ביו"ט הבא דאיסור שחיטתו יהי' עליו כמו ביו"ט העבר כ"ז שלא נבדק וכ"מ שאין המתיר בא בודאי ל"ש דשיל"מ ושפיר מהני הכא רוב וחזקה לכך מותר לשחטו ביו"ט. ועתה נבא ליישב מ"ש הרא"ש כדאי' בפרק א"ט דהנה העולם מקשים אמאי לא משני הש"ס כגון שהפריס עג"ק מיד לעיל אהך ברייתא דעגל שנולד ביו"ט. וי"ל כך דהנה הר"ן כ' למאן דאזיל ב"ר אפי' באיכא ריעותא אזלי' ב"ר ולדות כו' וכ"כ התוס' גבי ישב לה קוץ בושט דאפי' בדאיכא ריעותא דקורט דם לא איתרע חזקה ומכ"ש רוב דעדיף מחזקה ולפ"ז קשה מאי איצטרך ר"נ לאשמעי' דבה"ר אין בו משום ר"א אפי' אי מיירי בדאיכא ריעותא ת"ל דאזלי' ב"ר ולדות אך י"ל דר"נ אתי לאשמעי' אפי' למאן דחייש למעוטא אפ"ה אין בו משום ר"א היכא דליכא ריעותא אבל זה סברא פשיטא דהיכא דאיכא ריעותא למאן דחייש למעוטא ליחוש לר"א ור"נ אשמעי' בליכא ריעותא אפי' למאן דחייש למעוטא ליכא חשש ר"א דליכא מציאות כלל אפי' מיעוט היכא דעמדה או הלכה שיהא בו ר"א ולולא ד' ר"נ ה"א דאפילו בליכא ריעותא למאן דחייש למעוטא ניחוש לר"א ואשמעי' ר"נ דלא כנ"ל ובזה מיושב קו' העולם הנ"ל דודאי המקשן ידע דאיכא לשנוי אהך דעגל כגון שהפריס עג"ק אפ"ה מייתי שפיר סייעתא לר"נ דאיתא בש"ס ביצה ד"ו אפרוח שנולד ביו"ט אסור לשחטו ביו"ט ומה בין זה לעגל שנולד ביו"ט וכו' ומה בין ה לעגל שנולד מן הטריפה ומשני הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים עיי"ש וקשה הא קיי"ל לכם ולא לכלבים וצ"ל דהך ברייתא אתי' כר"ע דס"ל לכם אפי' לכלבים ושפיר מוכן הוא אגב אמו לכלבים וידוע דר"ע חייש למיעוטא לפ"ז שפיר מייתי סייעתא לר"נ אפי' אי מיירי בהפריס דכיון דהך ברייתא אתי' כר"ע דחייש למעוטי אפי' הפריס ל"מ דלולא דברי ר"נ הי' הסברא דלמאן דחייש למעוטא אפי' הפריס ל"מ כנ"ל ואמאי שוחטין עגל שנולד ביו"ט אע"כ כר"נ דבה"ר אין בו משום ר"א לכך הוצרך לשנוי כגון שיצא דרך דופן אבל על ברייתא שני' דושוין שאם נולד הוא ומומו עמו דלא מוכח דאתי' כר"ע ובודאי דאתי' אליבא דהילכתא דאזלי' ב"ר ומהני הפריס לכך משני שם שפיר כגון שהפריס עג"ק. והא דלא משני הש"ס בפשיטות אפי' בלא הפריס משום דאזלי' ב"ר דבלא הפריס ל"ה אזלי' ב"ר משום דהוי דשיל"מ אחר יו"ט ע"י שהי' מעל"ע אבל השתא דמיירי בהפריס הואיל דההיתר בא עכשיו כשעומדת ואין היתר יותר אחר יו"ט מדהשתא ל"ה דשיל"מ. ומעתה מיושב מ"ש הרא"ש כדאיתא בפ' א"ט היינו מדלא משני הש"ס שם מיד אהך ברייתא דעגל כגון שהפריס מוכח דלמאן דחייש למיעוטא בלא ר"נ אפי' הפריס ל"מ אבו השתא דקיי"ל כר"נ פסק שפיר הרא"ש דצריך שיפריס דביש ריעותא אף ר"נ מודה דלר"ע דחייש למיעוטא אסור לשחטו וא"כ ביו"ט דהוי דשיל"מ לכ"ע חיישי' למיעוט כנ"ל בהר"ן וא"כ אסור לשחטו עד שלא יהי' בו שום ריעותא כגון שהפריס עג"ק ודו"ק:

ובד"א יש ליישב ד' הרא"ש דהנה המהרש"ל ביש"ש כ' הא דכ' הרא"ש וצריך שיפריס היינו היכא דלא כלו לו חדשיו ויש יותר צער וקישוי בלידה ולכך יש חשש ר"א לכך צריך שיפריס אבל היכא דכלו לו חדשיו א"צ שיפריס עיי"ש אולם כל האחרונים תמהו עליו דעדיין לשון הרא"ש כדאיתא בפ' א"ט אינו מיושב וגם הקשו הב"ח והטו"ז ביו"ד סי' ט"ו דאם הפריס שהיא עמדה מהני ה"ה מעל"ע מהני וא"כ ביום השמיני דכבר עברו ז' מעל"ע פשיטא דליכא חשש ר"א. ונ"ל דברי מהרש"ל דודאי פשיטא דבעמדה מעל"ע דאינו טריפה אבל בדיקה בעי משא"כ בהפריס דליכא ריעותא ואזלי' ב"ר אפי' בדיקה לא בעי והנה בביצה ד"ו הקשה התוס' בד"ה וכי מה בין זה לעגל ותימא דהא מוכן הוא דאמרי' בחולין ב"פ ניתר בד' סימנים בשחיטת אמו או בדידי' וא"כ יכול להושיט ידו במעי אמו וישחטנו ויהי' מוכן כה"ג וי"ל וכו' ועי"ל דהתם מיירי דאירע שכלו לו חדשיו והכא מיירי בדלא כלו עד היום א"כ ל"ה מוכן היום הואיל ובהש"מ ל"ה חזי' עיי"ש והקשה המהרש"א דא"כ בלא נולד מן הטריפה תקשי' לי' וכי מה בין זה לעגל שנולד בעיו"ט ולא כלו לו חדשיו עד היום דל"ה מוכן הואיל ובה"ש לא חזי' וי"ל דהא ביו"ט נמי אסור דספק נפל הוא וצריך להמתין ח' ימים מלידתו אמנם תקשה לי' מעגל שנולד קודם יו"ט ולא כלו לו חדשיו ויום ח' שלו הוא ביו"ט דהשתא ל"ה מוכן היום דבה"ש ל"ה חזי' ומיהו למאי דמסיק היתירא בנולד מן הטריפה הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים ניחא דקושטא דמילתא הוא דעגל שנולד ויום ח' שלו הוא ביו"ט דאסור לרב משום דל"ה חזי' בה"ש אפי' לכלבים עכ"ד. ולכאורה קשה לר"י דלדידי' אפי' בכה"ג דנולד קודם יו"ט ויום ח' שלו הוא ביו"ט אפ"ה מותר כדמוכח מלשון מהרש"א שכ' דוקא לרב כן משמע דלר"י מותר וא"כ למ"ל להברייתא דתני' כותי' דר"י למתני עגל שנולד ביו"ט ואפרוח שנולד ביו"ט מותר הו"ל לאשמעי' רבותא טפי אפי' בנולד קודם יו"ט ויום ח' שלו הוא ביו"ט דאע"ג דל"ה מוכן היום דבה"ש לא חזי' אפ"ה מיתר אמנם י"ל דהברייתא אתי לאשמעי' אגב אורחי' דא"צ שיפריס עג"ק דסתם עגל שנולד לא הפריס ומש"ה ל"מ למינקט בנולד ח' ימים קודם יו"ט ולא כלו לו חדשיו דבזה אשור לכ"ע אם לא הפרים. ומעתה י"ל דמכאן [הוציא מהרש"ל דינו דבלא כלו חדשיו צריך שיפריס דאל"כ קשה כנ"ל דהו"ל לאשמעי' רבותא בנולד קודם יו"ט ח' ימים ולא כלו חדשיו דמותר לשחטו ביו"ט אפי' בלא הפריס וממילא ידעי' דלית בי' משום ר"א דאי אית בי' משום ר"א ל"ה שרי לשחטו ביו"ט אף דשהתה מעל"ע כנ"ל ובזה מיושב גם קו' העולם הנ"ל למה לא משני הש"ס כשהפריס אברייתא דעגל שנולד ביו"ט ז"א דע"כ הך בריית' לא מיירי בהפריס דא"כ הדקל"ד אמאי לא אשמעי' רבותא טפי בכה"ג דל"כ לו חדשיו ונולד ח' ימים קודם יו"ט א"ו דמיירי בלא הפריס כנ"ל לכך הוצרך לשנוי' כגון שיצא דרך דופן אך עדיין קשה קו' הנ"ל לפי האוקימתא ביצא דרך דופן למ"ל למינקט בנולד ביו"ט הא בנולד ביו"ט דרך דופן ליכא שום רבותא הו"ל לאשמעי' רבותא טפי בלא כלו לו חדשיו ונולד ח' ימים קודם יו"ט דרך דופן דמותר לשחטו ביו"ט אע"ג דל"ה מוכן דבה"ש ל"ח כנ"ל אמנם י"ל דהרא"ש הקשה על הך ברייתא דעגל שנולד ביו"ט ול"ש טעמא דהכנה דדוקא לידת ביצה חשוב הכנה וכו' עיי"ש ולפ"ז לק"מ דברייתא רצה לאשמעי' בעגל שנולד ביו"ט סברא הנ"ל דל"ש כאן הכנה אך ז"א דהא האי ברייתא אזלי אליבא דר"י כדמביא שם תני' כותי' דר"י ומייתי האי ברייתא ור"י ס"ל דאף בביצה אין הטעם משום הכנה דל"ל הכנה דרבה רק הטעם משום משקין שזבו וא"כ לא אצטריך לאשמעי' האי סברא הנ"ל דהא ל"ל כלל הכנה אמנם י"ל עפמ"ש התוס' בביצה פ"ב דע"כ לא ס"ל לר"י הכנה היינו רק הכנה ביד"ש אבל הכנה בידי אדם ס"ל לר"י ג"כ לפ"ז א"ש דל"מ לשנוי' אברייתא דעגל כגון שהפריס דא"כ קשה לאשמעי' רבותא טפי בלא כלו לו חדשיו כנ"ל וא"ל דאתי לאשמעי' סברת הרא"ש דל"ש בעגל הכנה ז"א דהא ר"י ל"ל הכנה ביד"ש ועכשיו מיירי הברייתא שיצא דרך רחם רק שהפריס וזה הוי הכנה ביד"ש לכך משני הש"ס כגון שיצא דרך דופן וא"כ הוי הכנה ביד"א וא"כ אי לא אשמעי' בעגל שנולד ביו"ט ה"א כקו' הרא"ש דליתסר מטעם הכנה דר"י ג"כ ס"ל הכנה ביד"א לכך אשמעי' הברייתא דל"ש הכנה גבי עגל כלל כתי' הרא"ש. ובזה מיושב ג"כ לשון הרא"ש שכ' כדאיתא בפ' א"ט היינו דשם מוכח דבלא כלו לו חדשיו צריך שיפריס דאם לא כן לאשמעי' רבותא טפי כנ"ל וזה מוכח מדלא משני מיד אברייתא דעגל כגון שהפריס כנ"ל ודוק:

היוצא לנו מזה דכל חשש ריסוק אברים היינו [היכא דאיכא צער וקישוי לידה אבל היכא דליכא צער לידה לא. ומעתה א"ש המדרש הנ"ל דלכאו' תמוה מה שאל פרעה למילדות וכי אין לכם מורא מלכות הא קיי"ל גבי שפיכת דמים יהרג ואל יעבור אך י"ל דזיל בתר טעמא מ"ט אמרי' בש"ד יהרג ואל יעבור משום מאי חזית דדמא דידך סמיק טפי אבל אם יש סברא דדמו עדיף מדחברי' א"צ למסור עצמו להריגה בשביל חברו ואי' בחולין י"א דילפי' דאזלינן ב"ר מהורג את הנפש דא"ר קטלי' ודלמא טריפה הוי א"ו דאזלי' ב"ר ובתוס' ד"ה וליחוש הקשו דבפ"ק דמכות אר"ט ור"ע אלו היינו בסנהדרין ל"ה נהרג אדם מעולם דהוי בדקי' לי' והכא משמע דל"ח דאזלי' ב"ר ותי' דר"ע לטעמי' דחייש למיעוטא עיי"ש לפ"ז קשה למה לא הרגו המילדות את הילדים בני יומא הא ידוע הכלל דהיכא דאיכא תרי מיעוטא איתרע לי' רובא וכאן הוי ב' מיעוטא דלמא טריפה הוי התינוק ועוד דילמא נתרסקו אבריו בשעת לידה וא"כ הוי הריגת התינוק ספק והריגתן ודאי ול"ש מאי חזית כו' וזה הי' שאלת פרעה וכי אין לכם מורא מלכות שאהרוג אתכם וא"ל דבש"ד יהרג וא"י ז"א דהכא ל"ש מאי חזית וכו' דאתם ודאי והילדים ספק דלמא טריפה נולדו ודילמא נתרסקו אבריו וע"ז שפיר השיבו כי לא כנשים המצריות העבריות שאין להם צער לידה, וליכא חשש ריסוק אברים כמ"ש המהרש"ל וליכא אלא חד מיעוטא דילמא טריפה נינהו ולזה שפיר אזלי' ב"ר ושפיר שייך יהרג וא"י משום דמאי חזית וכו' ודוק היטב כי נכון הוא:

תוכן העניינים

דברי יהונתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה