דברי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
פרשת צו
אות נח)
צו את אהרן וכו'. פירש"י אין צו אלא לשון זירוז אר"ש ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס. ותמוה מאי בעי רש"י בזה דקאמר אין צו וכו' ועוד מאי בעי הכי ר"ש דלכאורה הוא שפת יתר ועוד מאי חסרון כיס איכא לבני אהרן בהקרבת התמודין הלא הי' מתרומת הלשכה ועורות הי' שלהן ואפילו כסף שקלים לא היו שוקלין כדאיתא בשקלים שהכהנים דורשין מקרא לעצמן עיי"ש. ונראה ליישב דאיתא במדרש בכל פ' ויקרא לא נאמר רק בני אהרן ולא אהרן עמד משה והתפלל ואמר לעצים חלקת כבוד בשביל בתיהן דתנן אין מביאין עצי מערכה מן של זית וגפן משים דשמן ויין נקרבין ע"ג המזבח לנסכים ולמנחות ולאהרן אי אתה חולק כבוד דכתיב בני אהרן ולא אהרן עצמו ולכך אמר הקב"ה לו את אהרן ואת בניו ע"כ, ולכאורה צריך ליתן טעם למה באמת בכל ס' ויקרא נאמר רק בני אהרן. אך י"ל עפ"מ דאית' במדרש וגם במכילתא הובא בילקוט בכמה דוכתי ובמזרחי פ' תשא דבמדבר לא הקריבו רק עולת תמיד דכתיב הזבח ומנחה הגשתם לי במדבר וכתיב עולת תמיד העשוי' בהר סיני ועולת תמיד סובר ר"ש דכהנים בני לוי קרבו משלהן דכתיב ישימו קטורה באפך וכו' ולפ"ז א"ש דבכל פ' ויקרא אינו מדבר רק מעולות ומנחות ונדבות ושלמים וחטאות ואשמות וזהו לא קרבו במדבר לכך לא נאמר אהרן דבזמן אהרן לא הקריבו זה רק בביאתן לארץ ואז הי' בני אהרן מקריבין לכך נאמרה פ' זו לבני אהרן ולא לאהרן משא"כ פ' צו דפתח בעולת תמיד וזהו קרבו ג"כ במדבר לכך נאמר אהרן ובניו אך לפ"ז מאי טען משה להקב"ה מ"מ חלקת כבוד לעצים שאין מביאין לעצי המערכה מן זית וגפן משום שמקריבין ממנו יין ושמן לגבי המזבח, וקשה הא במדבר לא קרבו נסכים, א"כ למה אין מביאין מן של זית וגפן וע"כ צ"ל דהא דל"ה מקריבין הי' מחמת שחטאו ישראל ואלו זכו ישראל הי' מקריבין כל הקרבנות במדבר כמו בבית הבחירה ולכך לא נבחרו עצי גפן למערכה, וא"כ לאהרן נמי יש לחלוק כבוד ולצותו על הקרבנות, דאלו יזכו ישראל ויקריבו כל הקרבנות במדבר ויהי' המצות נוהגת באהרן עצמו וא"ש. והנה המפו' כתבו אהא דזריז הכתוב במעשה תמיד של בין הערבים כדכתיב צו ולא זרזו בשאר קרבנות, ועוד דבלא"ה כהנים זריזין הם, ותי' משום שעלי' השלם כל הקרבנות כולן ויש לחוש שיאחרו הכהנים עשייתה יותר מדאי כדי שיהי' פנאי להקריב שאר קרבנות, לכך זרזן הכתוב, אך כ"ז דוקא בא"י, אבל במדבר שלא הקריבו כלל שום קרבן זולת תמידין, אין מקום לטעם המפורשים הנ"ל, וע"כ צ"ל כר"ש דבמדבר הקריבו בני אהרן משלהם, מדכתיב ישימו קטורה באפך, וא"כ חסרון כיס הוא וצריך זירוז. והשתא א"ש פירש"י, צו את אהרן, וקשה לרש"י למה התתיל כאן אהרן ובפרשה הקודמת לא נאמר רק בני אהרן, לזה קאמר רש"י אין צו אלא זירוז מיד ולדורות, לכך נאמר אהרן ובניו, משא"כ בפ' הקודמת דהי' רק לדורות לכך לא נאמר רק לבני אהרן, אך קשה התינח לדורות שפיר הוא דזרזן במצות התמיד כמ"ש המפור' הנ"ל, אבל במדבר למה צריך זירוז הא לא הקריבו זולתו שום קרבן, וע"ז קאמר ר"ש ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס, דר"ש לשיטתו דדריש במכילתא הנ"ל דבמדבר היו הכהנים מקריבין משלהן כדכתיב ישימו קטורה באפך, וא"כ הי' בו חסרון כיס, ולכך הי' זירזן ג"כ מיד, ומדויק מאד הא דנקיט ר"ש וא"ש.
אות נט)
זאת תורת העולה. במדרש ילקוט זש"ה כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים, זה בלעם הרשע שרצה לדמות עצמו להקב"ה, בבני אלים בבני אברהם יצחק ויעקב, א"ל הקב"ה מה אתה מבקש שאקבל קרבנות מהאומות, א"א יכול, שבועה הוא מלפני שאיני מקבל אלא מבני אברהם יצחק ויעקב. לתרץ שייכות דאין מקבלין קרבנות מן הנכרי לפסוק זאת תורת העולה, נקדים לתרץ מ"ש עוד במדרש הנ"ל, מה כתיב למעלה מן הענין והי' כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל, אמר הקב"ה כשאתם מקריבין קרבן הוי זהירין מגזל, הה"ד כי אני שונא גזל בעולה, וגם זה תמוה. ויתורץ בהקדם גמ' דסוכה ר"פ לולב הגזול, אלא בי"ט שני אמאי לא אמר ר' יוחנן משום רשב"י משום דהוי מצוה הב"ע שנאמר והבאתם את הגזול ואת הפסח ואת החולה, גזול דומיא דפסח מה פסח לית לי' תקנתא אף גזול וכו', בשלמא וכו' אלא לאחר יאוש הא קני' ביאוש, אלא משום דהוי מהב"ע, ואר"י משום רשב"י מה דכתיב אני ה' שוגא גזל בעולה וכו' ממני ילמדו בני ויברחו מן הגזל, ובתוס' ד"ה הא קני' ביאוש, וא"ת הא במרובה אר"י יאוש כדי לא קני, וי"ל דכאן הוי ג"כ שינוי השם, דמעיקרא הוי חולין והשתא הקדש, וא"ת א"כ מ"פ אביי לרבא דאמר התם יאוש קני מדכתיב קרבנו ולא הגזול הא ממ"נ קני' התם דאיכא יאוש ושינוי השם מ"מ מיפסל להקרבה משום מהב"ע ע"כ עיי"ש. גם המפורשים הקשו כיון דרשב"י ס"ל מהב"ע איך חולק רבא דהוא אמורא על התנא, ול"ל תנא דמסייע. ונ"ל לישב קו' התוס', דהרשב"א הקשה מאי תי' התוס' דהוי שינוי השם הא קיי"ל שינוי השם החוזר לברייתו ל"ה שינוי, וה"נ תוזר לברייתו דהא יש שאלה בהקדש. ונ"ל דהפוסקים מחולקים בהגיע ליד גזבר אי מהני שאלה, ועיין רמב"ן פ' ג"פ ובחו"מ סי' רנ"ה בש"ך, והנה אי נימא דבהגיע ליד גזבר ל"מ שאלה לק"מ קו' הרשב"א די"ל דכאן מיירי שכבר הגיע ליד גזבר או ליד כהן כדכתיב והבאתם וכו' שכבר הובא וא"כ שפיר הוי שינוי השם, דאינו חוזר לברייתו, אולם לפענ"ד דזה תלי' במ"ש בגמ' ב"מ דמ"ז ע"ב אר"י ד"ת מעות קונות ור"ל אמר משיכה מפורשת מה"ת, והקשה הריטב"א לר"י דאמר מעות קונות במה קונין מתנה ותי' דבאמת אין קונין רק בחליפין והנה י"ל דאי משיכה אינו קונה מהני שאלה אפי' בהגיע ליד גזבר דמה בכך דהוא ביד גזבר הא ל"ק לי' כלל והוי כאלו עדיין ביד בעלים דהא אין כאן קנין אפי' להדיוט רק מה שהקדישו והרי נשאל עליו משא"כ למ"ד משיכה קונה א"כ כשזוכה בו הגזבר דידו כיד הקדש קני במשיכה ואיך ישאל על נדרו הא כבר קני לי' הקדש וכבר נודע ד' הפוסקים בהל' פסח והל' בכורות דמה שיש קנין לישראל אין קנין לנכרי והטעם דכתיב עמיתך להוציא גוי וכתב באספ"ז דה"ה להקדש דג"כ ממעטי' מן עמיתך כמו גוי כנודע בגמ' דאין אונאה להקדש מטעם זה לפ"ז י"ל דלר"י דהדיוט קינה בכסף בהקדש קונה משיכה ממילא בהגיע ליד גזבר ל"מ שאלה כנ"ל ושפיר הוי שינוי השם וא"ש ד' התוס' ולק"מ קו' הרשב"א ובזה אזדי לה גם קו' התוס' לרבא דהרי אמרי' שם בב"מ קרא ומתניתא מסייע לי' לר"ל וא"כ ס"ל דבהדיוט משיכה קינה ובהקדש אין קונין במשיכה ולפ"ז אפי' בהגיע ליד גזבר מהני שאלה וא"כ הוי שינוי השם החוזר לברייתו ול"ה שינוי ולק"מ קו' התוס' דהוי יאוש גרידא. ובזה מיושב גם קי' המפורשים הנ"ל ארבא דחולק ארשב"י דאיתא שם בגמ' דב"מ תנן ר"ש אומר כל שהכסף בידו וכו' אא"ב מעות קונות וכו' אא"א משיכה קונה וכו' אמר לך ר"ל אליבא דר"ש לא קאמינא וא"כ ס"ל לר"ש כר"י ולפ"ז בהקדש משיכה קונה ושפיר הוי שינוי השם אבל רבא ס"ל כרבנן דת"ל משיכה קונה בהדיוט. ומעתה יבואר המדרש היטב דקרא המסייע לר"ל הוא דכתיב והשיב את הגזילה וכו' ואלו עושק לא אהדר קרא ש"מ דקנהו במשיכה והנה רוב הפוסקים הסכימו דלא קיי"ל מצוה הב"ע וא"כ למ"ל אני ה' שונא גזל בעולה דלפני יאוש פשיטא ולאח"כ הא הוי יאוש ושינוי השם שאינו חוזר לברייתו בהגיע ליד גזבר אבל השתא דכתיב למעלה כי יחטא ואשם דמוכח דמשיכה קונה בהדיוט וא"כ בהקדש אינו קונה ונשאלין לעולם ואין כאן שינוי השם ולכך אל תביאו גזל כי אני ה' שונא גזל בעולה ודוק. וקודם שנבא ליישב המדרש הראשין שהתחלנו בו יתורץ מקודם בשני אופנים קו' מהרש"א על התוס' בגיטין דל"ג ד"ה ואפקעינהו וכו' דהתוס' רצו להוכיח מהא דאמרי' בנזיר א"ל אל תשת אל תשת והוא שותה חייב שתים דאע"פ שיש בידו לילך אצל חכם ולהתיר אפ"ה ל"ה הת"ס עיי"ש והקשה המרש"א למ"ל להתוס' להוכיח מהא דאל תשת ב"פ הא זה יכול להוכיח מסתם נזיר שהתרה בו שלא ישתה האיך יכולים לחייבו מלקות הא הוי התר"ס ונראה דמהרש"א הקשה עוד שם מי פתי יסיר הנה ללקות על שעבר על נזירותו הא יכול לילך עוד אצל חכם ויעקור הנזירות מעיקרא ותי' דהחכם לא יתיר לו כדי לפטרו ממלקות על אשר כבר עבר אמנם התוס' שפיר הק' דלא יאמר לחכם שעבר ויתיר לו. והנה יש להבין מה הוכיח התוס' דהוי התר"ס שיכול להתיר נזרו דילמא מיירי מתני' דנדר ע"ד רבים דאין לו התרה רק י"ל כמ"ש הפוסקים בשם הרשב"א דהא דנדר עד"ר אין לו התרה זה דוקא קידם שעבר על נדרו דלא ניחא לי' לרבים דתהוי לו התרה אבל לאחר שעבר על נדרו יש לו התרה כי היכי דתהוי לו כפרה ולפ"ז שפיר מוכרח התוס' להוכיח דוקא מן אל תשת ב"פ דבל"ז י"ל כנ"ל דנדר ע"ד רבים וא"ל דלאחר שעבר ילך אצל חכם ז"א דהא קיי"ל צריך לפרט את הנדר ולומר ע"ד רבים נדרתי וא"כ ממ"נ אי יאמר לחכם דעבר לא יתיר לי עד שילקה ואי לא יאמר א"כ לא יתיר לו דה"ל ע"ד רבים אבל מאל תשת ב"פ שפיר קשה דילך אצל חכם ויאמר דעבר על נזירותו פ"א ורוצה ללקות פ"א ומ"מ יתיר לו שיהי' לי יותר כפרה כמ"ש הרמב"ם דאף שלקה מ"מ צריך כפרה ולא יגלה לו שעבר על נזירותו ב"פ והרי יפטור ממלקות השני וא"כ על השני' שפיר הוי הת"ס וע"כ צ"ל דאפ"ה לא הוי ספק דמוקמי' לי' אחזקתו וא"ש ודוק:
ובד"א נ"ל קו' מהרש"א הנ"ל דאי' בשבועות דכ"ז אמר רבא נשבע על ככר ואכלה אם שייר ממנה כזית נשאל עליו פי' כיון דחייל ההיתר על הזית האחרון חל נמי על כל הככר לא שייר ממנו כזית אינו נשאל עליו. ולפ"ז לא מקשה התוס' מידי די"ל דמיירי ששתה היין ברגע אחרונה של נזירות שאין לו שהות לשתות עוד והוי כמו אכלה כולה שאין נשאלין עלי' ול"ה הת"ס אמנם מאל תשת שני פעמים הוכיח התו' שפיר דכששתה פעם ראשון ע"כ הי' לו שהות לשתות עוד והי' מקים להתיר שיהי' מותר לשתות עוד ועולה יפה הוכחת התוס'. ומעתה נבא ליישב המדרש שהתחלנו דהטו"ז הקשה בהל' חלה סי' שכ"ג בשם הראב"ד האיך מצינו שחוטי חוץ שיהי' בכרת הא איתא בשאלה וצ"ל דלק"מ כנ"ל דבהגיע ליד גזבר ל"מ שאלה עוד י"ל דודאי אף דקיי"ל דנכרים נודרים כישראל מ"מ אינם יכולים להתיר להם וכ"כ התוס' ריש פרק קמא דנכרים אין להם נזירות עיי"ש דאין שאלה בנכרים לפ"ז שפיר מצינו שחוטי חוץ בקרבנות נכרים. והשתא עולה יפה המדרש הנ"ל בל"ז דוזאת תורת העולה ע"כ צ"ל דמקבלים קרבנות מן העכו"ם דאל"כ איך מצינו שחוטי חוץ וא"ל דמיירי שבא ליד גזבר מאן מוכח דילמא כאינך דס"ל דאפי' בהגיע ליד גזבר מהני שאלה אבל השתא דקאמר זאת תורת העולה וכו' שונא גזל בעולה דמשמע מלשון שונא גזל משום מצוה הב"ע וש"מ דהוי שינוי השם שאינו חוזר לברייתו כנ"ל וע"כ צ"ל דל"מ שאלה באתי' ליד גזבר דאל"כ הוי חוזר לברייתו וממילא משכחת שחוטי חוץ אפי' בלא קרבנות נכרים ושפיר י"ל דאין מקבלין קרבנות מהן ודוק היטב: