דברי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
פרשת מצורע
אות סא)
בש"ס זבחים דק"א מי ראה נגע מרים אילימא משה זר הי' אהרן קרוב הי'. ומקשים העולם למה לא קאמר אילימא משה או אהרן קרובים היו ולמ"ל שפת יתר משה זר הי'. ונ"ל דהרי"ף והרמב"ם פי"ז מעדות פסקו דשלישי בראשון כשר לעדות נגעים ואי' בתוס' הא דאמרי' בזבחים שם לא נתכהן פנחס עד שהרג לזמרי היינו כהונה גדולה אבל כהן הדיוט הי' מקודם ולפ"ז מאי פריך הש"ס מי ראה וכו' דלמא פינחס ראה דהי' כהן וכשר דהי' עם מרים שלישי בראשון אמנם י"ל עפ"מ דאיתא בסנהדרין דף ל"ד מקיש נגעים לריבים מה ריבים פסול בקרובים אף נגעים פסול בקרובים ופריך הש"ס אי מה ריבין בשלשה אף נגעים בשלשה ת"ל והובא אל אהרן הכהן הא למדת שאפי' כהן א' רואה את הנגעים ולפ"ז שפיר פריך הש"ס מי ראה נגע מרים דא"ל פנחס ראה דא"כ קשה למ"ל הכהן להורות דאפי' חד נמי כשר הא כבר מוכח ממרים דלא ראה רק פנחס לחוד וש"מ דלא בעי ג'. אמנם בילקוט הביא לימוד אחר על הך הכהן דיכול אין לי אלא אהרן הכהן כהן אחר מנין ת"ל הכהן אפי' כהן אחר אך קשה למ"ל הכהן הא כתיב או אל א' מבניו הכהנים אמנם נראה דמצינו במדרש ששימש משה כל מ' שנה בכהונה גדולה ולפ"ז אצטריך הכהן להורות אפי' כהן אחר והיינו משה דמאו אל א' מבניו לא שמעי' משה דל"ה מבניו של אהרן. ומעתה א"ש פירכת הש"ס דאי הוי אמר משה קרוב הי' ה"מ לשנויי דפנחס ראה וא"ל א"כ למ"ל הכהן להורות דכהן א' סגי הא מוכח ממרים דראה רק פנחס די"ל דאתי לרבויי כהן אחר וא"ל הא מאו אל א' מבניו נשמע י"ל דלרבויי משה אתי משום דלהך סברא משה קרוב הי' יכול להיות דמשה כהן הי' וא"כ לק"מ מי ראה וכו' אבל השתא דקאמר משה זר הי' מקשה שפיר מי ראה דא"ל פינחס ראה א"כ קשה למ"ל הכהן וא"ל דלרבוי כהן אחר אתי הא מאו אל א' מבניו נפקא וא"ל דאתי לרבויי משה דל"ה מבני אהרן ז"א דמשה זר הי' ודוק:
אות סב)
בש"ס זבחים דל"ב ע"ב אמר עולא אמר ר"ל טמא שהכניס ידו לפנים לוקה וכו' לימא מסייע לי' כל הסמיכות שהי' שם אני קורא עליהן תיכף לסמיכה שחיטה חוץ מזה שהי' בשערי נקנור שאין מצורעים יכולים ליכנס לשם עד שמזין עליהם מדם חטאת ומדם אשם וא"א ביאה במקצת ל"ש ביאה לעייל ידו ולסמוך אר"י הא מני ר"י ב"י הוא דאמר מרחק לי' צפון כו' עיי"ש. והוכיחו הפוסקים מדקאמר חוץ מזה שהי' בשערי נקנור של"ה תיקף לסמיכה שחיטה מוכח דכ"ב אמה הוי הפסק משום דמן השער עד המזבח ל"ה רק כ"ב אמה והמג"א בסי' קס"ה הקשה דאדרבה דמוכח אפי' אמה א' חשוב הפסק משום דס"ד דמקשה שהקשה לעייל ידו ולסמוך הי' סבר דברייתא דהכא אתי' כרבי דס"ל כל הירך כולה איקרי צפון וקשה מאי קאמר לעייל ידו הא אם יסמוך בתוך השער וישחוט סמוך לשער ג"כ הוי תיכף לסמיכה שחיטה א"ו דאפי' אמה אחת חשובה הפסק עיי"ש. ונראה דלק"מ דלכאורה י"ל אהא דקאמר הא מני ריב"י ולמה לא משני ר"א בר"ש הוא דס"ל נגד המזבח ובין האולם ולמזבח אקרי צפון ומן השער ולמזבח לא אקרי צפון וא"כ מרחק ליה צפון ובש"ס דיומא איתא דסתמא דתמיד אתי' כר"א בר"ש. ונראה דאי' במשנה דתמיד ח"א ג' שערים הי' על צד צפון וח"א ה' שערים וא"כ קשה לכאורה למה הי' סמיכת מצורע בשער נקנור ליכנס באותן שערים שבצד צפון ולסמוך שם ושם לא מרחק לי' צפון וא"כ יכול לקיים תיכף לסמיכה שחיטה אך ז"א דאפשר דאותן שערים ל"ה מכוונים נגד המזבח אך קשה הא חשוב שם שער הנשים ופי' הר"ש דנשים הי' סומכות שם משום דל"ה רשאין ליכנס לעזרה וא"כ בודאי הי' מכוון נגד המזבח ואכתי קשה דגם מצורע יסמוך שם. אמנם נראה דאי' בש"ס אפי' למ"ד ביאה במקצת שמי' ביאה ה"מ בדאורייתא אבל בדרבנן ל"ש ביאה וקיי"ל דמעלות דרבנן א"כ הא דאין הנשים רשאין ליכנס לעזרה הוא רק מדרבנן ולפ"ז א"ש די"ל מן השער עד נגד המזבח הי' כ"ב אמה וא"כ אף אם הי' המצורע סומך בשער זה מ"מ ל"ה תיכף לסמיכה שחיטה וא"ל א"כ גם הנשים האיך הי' סומכות י"ל דהנשים הי' מעייל ידה וסומכות דבדרבנן ביאה במקצת ל"ש ביאה וא"כ הוי פחות מכ"ב אמה ול"ה הפסק אבל מצורע דאסור מדאור' ליכנס לעזרה א"כ ל"ה רשאי לעייל ידו והוי הפסק. ועוד י"ל דמשנה דחשוב שער הנשים אתי כר"א בר"ש דבין אולם ולמזבח הוי צפון ומן השער עד בין האולם ולמזבח ל"ה כ"ב אמה ובאמת גם מצורע יכול לסמוך שם אך מתני' דהכא דקאמר דמצורע סומך בשער נקנור ס"ל כר"י דבין האולם ולמזבח ל"ה צפון וא"כ מן השער עד המזבח הי' יותר מכ"ב אמה ולכך ל"ה סומך שם. והשתא א"ש ומיושב קו' המג"א הנ"ל דודאי ס"ד דש"ס דאתי' כר"א בר"ש ולא כרבי משום דסתמא דתמיד אתי' כר"א בר"ש וא"ל א"כ לק"מ דהא דר"א בר"ש מרחק לי' צפון ז"א דהכי אזיל קו' הש"ס דאי אמרינן ביאה במקצת ל"ש ביאה קשה לסמוך בשער הנשים כמו הנשים כנ"ל א"ו דביאה במקצת שמי' ביאה וא"כ לק"מ לסמוך בשער הנשים די"ל כנ"ל דאשה הי' רשאי לעייל ידה כנ"ל אבל מצורע דאורייתא לא ומשני לעולם ביאה במקצת ל"ש ביאה וא"ל א"כ לסמוך בשער הנשים ז"א דהא מני ר"י ב"ר יהודה הוא דסבר בין האולם ולמזבח לא מיקרי צפון ומן השער עד נגד המזבח הוי יותר מכ"ב אמה ומתני' דהתם אתי' כר"א בר"ש כנ"ל א"כ לפ"ז גם קו' המג"א לק"מ דשפיר מוכח כנ"ל ודוק היטב: