דברי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
פרשת ויצא
אות כח)
איתא בזוהר ויצא יעקב מבאר שבע מבארה של שמיטה וזה תמוה ולתרץ זאת י"ל בהקדם פירש"י על הפסוק ויקח מאבני המקום שעשה לו גדר של אבנים שהי' מתיירא מחיות רעות ולהבין למה דוקא בבית אל פחד מחיות רעות ולא במקום אחר י"ל עפ"ד הגמ' ע"ז ד"ט דיעקב נולד בשנת ב' אלפים וק"ח לב"ע וכשבא אל לבן הי' בן ע"ז כדאי' במגילה ד"יד הרי קפ"ה לב"ע ואנן דקיי"ל כרבנן דשנת היובל אינו עולה לכאן ולכאן עולה ע"פ חשבון מ"ג יובלות ול"ה שנים ושנת ל"ה ליובל היא שמיטה וזה ידוע דבאותו שעה שבירך יצחק ליעקב ושלח אותו לחרן הי' פסח כפירש"י על הפסוק שני גדיי עזים למה שנים א' לפסח וא' לחגיגה ואי' בתוספתא דשביעית בבית אל הי' הפירות קיימים באילנות עד אחרון של שביעית ואיזהו אחרון של שביעי' זהו פסח וא"כ החיות באות לשם ואוכלין הפירות ובזה יתורץ שפיר דברי הזהר ופירש"י הנ"ל ויצא יעקב מבאר שבע ר"ל כפי' הזהר מבארה של שמיטה דאותו שנה הי' שמיטה כחשבון הנ"ל וממילא ל"ה אוספין הפירות לבית ונשארו בשדה לכך במקום אחר ל"ה מתיירא מחיות רעות משום דל"ה פירות קיימים במק"א עד פסח משא"כ כשבא לבית אל דשם הפירות קיימים עד הפסח כדברי התוספתא הנ"ל ובאין החיות לשם ואוכלין לכך הי' מפחד שמה מחיות רעות וק"ל:
אות כט)
במדרש ר' אבא הלך לפני בהמ"ד שמע דקא קרי יניקא ויסע אברם מלוט אמר להם הזהרו בגחלת של ת"ח שגחלתן גחלי אש ולחושתן לחישת שרף שע"י שריבו לוט עם אברהם וגרם לו שיסע אברהם משם לכך כתוב בתורה לא יבא עמון ומואב בקהל ה'. והמדרש הזה אומר דרשוני. ונראה דאיתא בגין דחטא אדה"ר לכך כתיב לא יבא עמון ומואב בקהל ה' וגם זה תמוה. ונראה עפ"ד המפורשים שכתבו דלכך נענש לוט על שגרם שיסע אברהם משם ולמה באמת לא מחל אברהם ללוט וכ' דאי הוי מצער לי' במילי דעלמא הוי מחל לי' רק שציער לי' במילי דשמיא ודרשו פי' על פסוק ויחפרו באר מים חיים שאברהם הי' רוצה לתקן החיים היינו החטא של אדה"ר שגרם מיתה ורצה אברהם לתקנו והוא הי' מקלקל את הכל לכך ל"ה יכול למחול לו ולכך לא יבא עמון ומואב בקהל ה' והבן. אמנם קשה איך נוכל לומר דמטעם זה נענש הא כתיב בפירוש על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. ונ"ל והסגנון יהי' כך דעל טעם המפורשים לבד יש להם תירץ רק לפי שלא קדמו בלחם נסתר התי' דהנה המפורשים רוצים לומר דאדה"ר לא חטא באכילתו מעה"ד דכתיב כי תבא בכרם רעך ואכלת ואדה"ר הי' פועל בכרם ומותר לו לאכול ממנו אמנם המפורשים דחו זאת שהרי הקב"ה התנה עמו לכתחלה שלא לאכול והיכא שאומר לפועל בפירוש שלא לאכול אסור לאכול רק דקשה הא הגמ' למד ק"ו דחסימה אסור באדם משור מה שור שאי אתה מצוה להחיותו אתה מצוה על חסימתו דכתי' לא תחסו' שור בדישו אדם שאתה מצוה להחיותו דכתיב וחי אחיך עמך לא כ"ש שאתה מצוה על חסימתו ולפ"ז אכתי לא חטא אדה"ר. והשתא א"ש בל"ז הי' לו תירץ על שקלקל לפי שאדה"ר לא חטא כלל כנ"ל אבל מכח שלא קדמו בלחם ומים ולא השגיחו על הא דכתיב וחי אחיך עמך שאתה מצוה להחיותו ולפ"ז נסתר הק"ו הנ"ל א"כ שפיר חטא אדה"ר דהרי התנה עמו הקב"ה שלא לאכול וא"כ הי' צריך לתקן חטא אדה"ר והוא קלקל לכך לא יבא וכו' כנ"ל. ועפ"ז מיושב המדרש הנ"ל כששמע ר"א הקרא ויסע אברם מלוט הי' קשה לו קו' המפורשים למה לא מחל לו אברהם וצ"ל כנ"ל דהי' מקלקל לי' במילי דשמיא ול"ה יכול למחול לכך אמר שפיר הזהרו בגחלתן של ת"ח שע"י מריבה שהי' ללוט עם אברהם וגרם שיסע אברם משם לכך כתיב לא יבא עמון ומואב בקהל ה' כנ"ל ודו"ק:
אות ל)
במדרש רגזו ואל תחטאו חמר דוד לפני ישראל אתם מחטיאין אותי ואמרתם שאני אסור לבא בקהל אף אתם אסורין מפני שנשא יעקב ב' אחיות בחייהן ותמוה איך תלוי זה בזה. ונראה דאיתא בש"ס יבמות דמ"ח ע"ב תניא מפני מה גרים בזמה"ז מעונין ויסורין באין עליהן מפני שלא קיימו ז' מצות בשעה שהי' בני נח א"ל ר' יוסי הלא גר שנתגייר כקטן שנולד דמי אלא מפני ששהו עצמם להכניס תחת כנפי השכינה וכו' מאי קרא דכתיב גבי רות ישלם ה' פעלך וכו' אשר באת לחסות וכו' פירש"י שמהרת ולא איחרת לבא לכך לא בא עלי' יסורין ובתוס' הקשה ע"ז דהרי בת ס' שנה היתה רות כשנתגיירה ותי' דאותו היום נדרש בבהמ"ד הלכה זו מואבי ולא מואבית ול"ה יכולה להתגייר מקודם. וזה ידוע דרשעי הדור הי' אומרים שדוד אסור לבא בקהל משום שבא מרות המואבי' וצ"ל דלית להו הך דרשא מואבי ולא מואבית וממילא נסתר לסברתם גם תי' התוס' הנ"ל כמובן והדקל"ד למה לא נענשה רות אלא ודאי הטעם משום ז' מצות וקשה הא גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וצ"ל דליתא לדידהו האי דרשא. ואיתא במפורשים תירץ על הקושי' איך נשא יעקב שתי אחיות משום דהי' מגיירין וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. והשתא א"ש אתם מרגיזין אותי ואמרתם שאני אסור לבא בקהל מפני שאני בא מרות המואבי' וקשה הא באמת כתיב מואבי ולא מואבית א"ו דל"ל הך דרשא וקשה מפני מה גרים בזמה"ז מעונין וצ"ל משום ז' מצות שלא קיימו וקשה הא גר שנתגייר כקטן שנולד וצ"ל דל"ל האי דרשא א"כ אף אתם פסולין מפני שנשא יעקב ב' אחיות ול"ש תי' המפורשים הנ"ל וק"ל:
אות לא)
במדרש העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו הלא נכריות נחשבנו ומפרש המדרש ירושה שראוי לנו לירש מצד אמנו לאחר מיתת אבינו לא נטלנו כי מכרנו שמכרנו ליעקב בשכר עבודה ולא בכסף קדושין ותמוה ונראה ליישב בהקדם דברי הש"ס קידושין דמ"ז ע"א אמר רב המקדש במלוה אינה מקודשת דמלוה להוצאה ניתנה נימא כתנאי דאתמר המקדש במלוה א"מ וי"א מקודשת מ"ל בהא קמפלגי מ"ס מלוה להוצאה ניתנה ומ"ס לאו להוצאה ניתנה ומשני ותסברא ושוין במכר שזה קנה ואס"ד מלוה לה"נ במכר אמאי קנה ע"כ. והרמב"ם פסק המקדש במלוה א"מ דמלוה לה"נ ובמכר פסק דקנה וכבר צוחו בזה קמאי דהוא נגד הש"ס הנ"ל ונראה ליישב ונקדים מה שהקשו תלמידי רשב"א דהש"ס דקידושין הנ"ל סותר לסוגי' דב"מ דמ"ז דאיתא שם אר"י ד"ת מעות קונות ור"ל אמר משיכה מפורשת מה"ת אמר רבא קרא מסייע לר"ל דכתיב וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל וכו' תשומת יד כגון שיחד לו כלי להלואתו וכו' וכי אהדרי קרא כתיב וכו' ואלו תשומת יד לא אהדרי לאו משום דמחסרי משיכה והקשה תלמידי הרשב"א דילמא לעולם מעות קונות ד"ת והא דלא אהדרי קרא ה"ט משום דהוי כמו לקח דבר אחד במלוה דל"ק דמלוה להונ"ת. והב"י כ' די"ל דמכאן היתה הוכחת הרמב"ם הך פיסקא הנ"ל וזהו דוחק מאוד אמנם י"ל כ"ז בחדא מחתא ומקודם נתרץ מה שקשה על הרא"ש וטור דפסקו המקדש אשה במשכון שיש לו עלי' מלוה מקודשת אע"פ שלא נתן לה המשכון מ"מ מקודשת בשעבוד שיש לו עלי' עיי"ש והקשו המפורשים א"כ הול"ל במלוה לחוד ג"כ דמקודשת בשעבוד שיש לו עלי'. ונראה דאי' פלוגתא בש"ס ב"ב ד' קע"ה ע"ב ר"י ור"ל ס"ל שעבודא דאורייתא ושמואל ס"ל שעבודא ל"ד ומסקינן אפילו א"א שעבודא דאורייתא חל השעבוד דוקא על הקרקע ולא אמטלטלין ומש"ה פסקי' מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח. והנה ידוע דפסקינין דאין האשה מקודשת בקרקעות ולפ"ז לכאורה קשה מאי מקשה הש"ס ותסברא ושוין במכר שזה קנה בשלמא קידושין א"מ במלוה משום דלהוצאה ניתנה ובשעבוד ג"כ א"מ משום דאמטלטלין לא חל שעבודא ובקרקעות בלא"ה ל"מ מקדש משא"כ במכר דשעבודא דאו' על הקרקע לכך קנה וצ"ל דקושי' הגמ' על רב לשיטתו דס"ל שעבודא ל"ד והוא אמר המקדש במלוה א"מ ולדידי' אין חילוק בין קידושין למכר ושפיר פריך ותסברא וכו' משא"כ הרמב"ם דפסק להדי' שעבודא דאורייתא שפיר פסק במלוה א"מ ובמכר קנה כנ"ל והשתא מיושב קו' תלמידי רשב"א הנ"ל דסוגי' דב"מ אזלי אליבא דר"י ור"ל דס"ל שעבודא דאו' א"כ הוכיח הש"ס שפיר מדלא אהדרי קרא לתשומת יד דמשיכה ד"ת וא"ל דהוי כמו קנה ד"א במלוה ז"א דהא לדידהו אף דאינה מקודשת במלוה אפ"ה במכר קנה כנ"ל. ולפ"ז פסק הרא"ש שפיר דמקודשת במשכון שיש לו עלי' מלוה דאז ודאי השעבוד חל אפי' אמטלטלין משא"כ בלי משכון לא חל השעבוד על המטלטלין רק אקרקעות ובקרקעות א"מ כנ"ל ודו"ק. והנה לעיל הבאתי דלמ"ד שעבודא ל"ד אין גובין מהיתומים כלום וזה ידוע דלשיטת רב דהמקדש במלוה א"מ משום דלהוצאה ניתנה ממילא גם במקדש בשכר פעולה א"מ מה"ט. והשתא א"ש דרחל ולאה הי' טוענין ממ"נ הלא נכריות נחשבנו שלא נטלנו הירושה מאמנו לאחר מיתת אבינו מיורשין של אבינו ובע"כ צ"ל הטעם משום דשעבודא ל"ד ולכך אין גובין מהיתומים ולפ"ז גם המקדש במלוה ובשכר פעולה א"מ וא"כ הלא מכרנו בלא כסף קידושין רק בשכר פעולה נתקדשנו ליעקב וא"מ ואת"ל דאבינו קידש אותנו שפיר בשכר פעולה משום דשעבודא דאורייתא א"כ הי' לנו לירש חלקנו המגיע לנו ודוק:
אות לב)
במדרש אמר יעקב ללבן אם יש לך תירץ על הבנות אין לך תירץ על צאנך ואם צאנך אתה מבקש אין לך תירץ על בנותיך כי זה עשרי' שנה אנכי בביתך י"ד שנים בשתי בנותיך וששה שנים בעד צאנך וכו' ותחלף את משכורתי עשרת מונים. וקשה למה צריך יעקב ליתן לו חשבון באריכות י"ד שנים וכו' וששה שנים וכו' הול"ל בקיצור זה עשרים שנה ודיו. ונראה דאיתא בש"ס ע"ז דף ט' יעקב נולד בשנת ב' אלפים וק"ח שנים לב"ע וכשבא אל לבן הי' בן ע"ז שנים כדאי' בש"ס מגילה די"ד נמצא ק"ח וע"ז עולה קפ"ה שנים ואי' פלוגתא בש"ס ר"י ורבנן ר"י סבר שנת החמשים עולה לכאן ולכאן ורבנן סברי שנת נ' הוא יובל ושנת נ"א הוא שנה ראשונה לשמיטה. ואי' בטור חו"מ שכירות משמט אם ימי השכירות בשנת היובל נמצא ב' אלפים וקפ"ה שנים אליבא דרבנן עולה ע"פ חשבון מ"ג יובלות ול"ה שנים ואליבא דר"י עולה הנך ב' אלפים וקפ"ה מ"ד יובלות וכ"ט שנים. והשתא א"ש דיעקב אמר ללבן ממנ"פ אין לך תי' על שניהם אם יש לך תי' על בנותיך דאתה סובר כרבנן כנ"ל א"כ הרי באתי בתוך ל"ה שנים ליובל הרי ה' שמיטות ועבד י"ד שנים בשביל בנותיו הרי ז' שמיטות נמצא כלו שנות הבנות ביובל והיובל משמט השכירות דבנות אבל אין לך תי' על צאנך דהא הוה שנה אחר היובל ואם אתה סובר כר"י הרי באתי בשנת כ"ט ליובל וי"ד שעבד בשביל בנותיו וששה שנים בעד הצאן הרי מ"ט והוי ג"כ יובל ומשמט שכירות דצאן אבל אין לך תירץ על הבנות דשנות הבנות כלו בתוך היובל דכ"ט וי"ד הרי מ"ג ול"ה אז אז יובל וטען יעקב ממנ"פ ודו"ק:
אות לג)
הפעם אודה את ה' וקשה למה אמרה לאה הפעם אודה דוקא כשנולד יהודה ולא קודם ונראה עפ"ד הגמ' ברכות דל"ג דנחית קמי' דר"ח אמר האל הגדול הגבור והנורא וכו' א"ל ר"ח סיימתא לכולא שבחא דמרי' ר"ל דאסור לשבח הקב"ה יותר מדאי שמא יאמרו שסיים שבחי' דמרי' ואיתא בש"ס עירובין די"ח מקצת שבחו של אדם אומרים לו בפניו וכולו שלא בפניו נמצא א"א דהקב"ה שורה למטה ג"כ אזי רשאי לשבח אותו משום דהוי בפניו ול"ה אלא מקצת שבחו אבל א"א דהקב"ה הוא רק למעלה אזי אסור להרבות בשבחים כדי שלא יאמרו סיימתא וכו' ואי' במפורשים ז' רשעים הי' מאדם עד אברהם והם גרמו שהשכינה עלה עד לרקיע השביעי וז' צדיקים הי' מאברהם עד יהודה והם החזירו את השכינה למטה נמצא קודם שנולד יהודה ל"ה רשאין להרבות בשבחו של הקב"ה מטעם הנ"ל דהוי שלב"פ אבל משנולד יהודה והשרה שכינתו על הארץ אזי מותר להרבות בשבחים להקב"ה והא"ש בשעה שנולד יהודה וירדה השכינה למטה כנ"ל אמרה שפיר הפעם אודה את ה' ר"ל שתוכל להרבות בשבחים ולא קודם כנ"ל והבן: