דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן תכ
סעיף ט"ו (א) כיצד שמין הה' דברים נזק אם חסרו אבר או חבל חבורה שאין סופה לחזור שמין אותו באלו הוא עבד נמכר בשוק כמה הי' שוה קודם שחבל בו וכו' [הג"ה] ואם הי' בעל אומנות כגון נוקב מרגליות וקטע לו ידו משערינן הזיקו כפי מח שהוא וכו'. עש"ך (סק"ג) דהביא בשם ים של שלמה דחולק וסובר דלגבי נזק אין חילוק בשום אדם שבעולם אלא שמין אותו כעבד שא"י לעשות שום מלאכה, והש"ך נראה דחולק על יש"ש ע"ש, ולפענ"ד עיקר כשיטת הרא"ש וכמו שפסק הרמ"א כאן, וראי' לזה דהא זה מוסכם דאם הוא בעל אומנות דהיינו נוקב מרגליות וקטע רגלו צריך ליתן לו דמי שבת כל ימי חליו מה שאין יכול לעשות מלאכתו, א"כ האיך נימא דאם קטע ידו ואין יכול לעולם לעשות מלאכתו לנקוב מרגליות חשבינן כאדם ועבד שאין יודע שום מלאכה דהיינו נזק, זה מילתא דתמוה דאם חשבינן אם קטע רגלו והוא בעל אומנות נוקב מרגליות לסך רב כל ימי ביטול מלאכתו, ואם קטע ידו שלא יוכל לעולם להיות נוקב מרגליות שמין אותו כעבד שאין יודע שום מלאכה וזה תימא [וכמו כן תמה תוס' ב"ק דף פ"ה ד"ה נהי דנזק כ"ש], אלא ודאי מוכח כדברי הרא"ש ורמ"א דלגבי נזק נמי מחשבינן אם הוא בעל אומנות משערינן הזיקו כפי מה שהוא: סעיף י"ח (ב) כיצד משערין הריפוי אומדין כמה ימים יחי' מחולי זה וכמה הוא צריך ונותן לו מיד וכו' וכן השבת אומדין אותו ונותן הכל מיד וכו'. מקורו ממס' בבא קמא (דף צ"א) חמשה דברים אומדין אותו ונותנין לו מיד ריפוי ושבת עד שיתרפא, ועיין בטור כאן דהביא שיטות האם מחויב המזיק ליתן הצער שיומשך אחר המכה דהר"י סובר דאין מחויב ליתן רק צער שיש לניזק בשעת המכה אבל צער שיש לו אח"כ אין מחויב המזיק לשלם, ורבינו משולם סובר דצריך לשלם הצער שיומשך על הניזק אחר המכה והרא"ש כתב בתשובה (כלל ק"א) כדברי הר"י דצער וגם בושת אין משלם רק מה שיש לו בשעת הכאה, ולכאורה יש להביא ראי' לדברי ר"י ורא"ש מדנקיט הגמ' חמשה דברים אומדין אותו ונותנין לו מיד ריפוי ושבת עד שיתרפא, נראה דדוקא ריפוי ושבת אומדין עד שיתרפא אבל צער ובושת אין נותנין לו אלא מה שיש לו בשעת הכאה, אך לכאורה קשה לשיטת ר"י ורא"ש אמאי במתניתין (דף פ"ו) המבייש את הישן חייב וכן מבואר לקמן (סימן זה סעיף נ"ה) ולשיטת הרא"ש אמאי חייב הא בשעה שישן לא הי' להניזק בושת רק אח"כ כשניער והרא"ש סובר דאין חייב על בושת שבא אח"כ דזה לא הוי רק גרמא וצ"ע ויש ליישב: