דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן תיח
סעיף (א) אש שעברה והזיקה את האדם וחבלה בו הרי המבעיר חייב בנזקו ובשבתו וברפויו ובצערו ובבשתו כאלו הזיקו בידו שאע"פ שאשו ממונו היא הרי היא כמו שהזיק בחצו וכו', בבבא קמא (דף כ"ב ע"א) אתמר ר"י אמר אשו משום חציו ור"ש בן לקיש אמר אשו משום ממונו וערש"י (ד"ה משום ממונו) וז"ל כשורו ובורו שהזיקו וקס"ד דאיכא בינייהו כגון שהדליק בגחלת שאינו שלו, דלר"י חייב דחציו הן ולר"ל פטור דלאו ממונו היא עכ"ל, ובתוספות שם ד"ה אשו חולק על רש"י והניח דבריו בתימא עיין שם, ולפע"ד כדי שלא יהיה דברי רש"י תמוהין כל כך יש לומר בסייעתא דשמיא דכוונת רש"י היא כך דאם ראובן הדליק עציו של שמעון ושמעון יכול להציל שלא ילך למרחוק כמו שמבואר לקמן בסוגיא היכא דיכול לגודרה או לכבות שלא ילך לחצר חברו ולא הציל או לא כבה נראה דמי שהעצים שלו חייב ודומה למה שמבואר בתוספות לקמן (דף מ"ח בד"ה אע"ג) דכתב וז"ל דאפילו אם חפרו אדם דבר חיובא הוא חייב בעל החצר בנזקי בור ועלה דידיה רמיא למלוי עכ"ל, ולפ"ז למ"ד דאשו משום ממונא א"כ אש הוי כמו נזקי שור ובור וממילא מי שממון שלו חייב לכבות כמו גבי בור (בדף מ"ח) כיון דארעא דידיה צריך למלויי כמאן דכרייה דמי ע"ש הכי נמי כן, וזה דוקא אם חיוב אש משום ממונא אבל למ"ד דאשו משום חציו א"כ עשו אש כמו אדם המזיק לכל הדברים דחייב מיתה אף דלא הצית בגופו של עבד וכן חייב על טמון וארבע דברים היכא דלא כלו חציו כמבואר בסוגיא, א"כ כיון דהוי מזיק ממש ומבואר לעיל בתוספות (דף ו' ד"ה לאתויי) היכא דאדם ושור של חברו הזיקו ביחד אין בעל השור חייב רק האדם כיון דהוא בר דיעה הכי נמי כן, ושפיר חייב המדליק לר"י דהא נקרא אדם המזיק ובעל הגחלת לא הוי רק נזקי ממונו ופטור בעל הגחלת לר"י, ולפ"ז שפיר כתב רש"י דאיכא בינייהו בגחלת שאינו שנו, כוונתו כמו שכתבתי כגון דראובן הנך והדליק גחלת של שמעון והי' באופן דשמעון הי' יכול לכבות שלא ילך האש למרחוק ולא כבה דחייב בעל הגחלת לר"ל כמו גבי בור כיון דעליה רמיא למלויי' וכו', ומדליק חייב בעבור הגחלת, ועיין בנמוקי יוסף דכתב היכא דנפל דליקה מעצמה והיה יכול לכבות או לגדור ולא עשה כן חייב כמו שורו שלא נעל בפניו ע"ש, וממילא היכא דהדליק גחלת של הפקר ודאי חייב כמו עשה בור ברשות הרבים, אבל גחלת שיש לו בעלים על בעל הגחלת מוטל לכבות או לגדור כמו דאם עש' בור בחצר חברו דעל בעל החצר למלאות כמבואר בתוספות (דף מ"ח, ולפ"ז מיושב קושיית תוספות על רש"י דהתם גבי גץ שיצא מתחת הפטיש וכן הכופף קומתו דלא שייך לומר מי שממון שלו צריך לזהר אדרבה כיון דהוא עשה ואין לו בעלים ודאי המדליק צריך לזהר, וכן קושיית תוספות דיוכל כל אדם להפקיר, נמי מיושב כיון דאין לו בעלים ודאי על המדליק מוטל לשמור משום הכי שפיר המדליק חייב אבל רש"י איירי בגחלת שיש לו בעלים והלך אחר והדליק אותם שפיר על הבעלים מוטל לשמרו שלא יזיק אחרים ועתה נכונים דברי רש"י בעז"ה, ועיין בתוספות בבא קמא (דף כ"ט ד"ה פליגי) ובטור (סימן תט"ז) דכתב אפילו אם ראובן מניח כליו של אחר בר"ה במקום שיכולים להזיק חייב בעל הכלי לסלקו ע"ש: