דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן תז
סעיף א' (א) שור תם שהזיק אם מכרו המזיק עד שלא עמד בדין אע"פ שהוא מכור הרי הניזק גובה הימנו וחוזר הלוקח וגובה ממזיק שמכר לו, ואם הקדישו המזיק מבואר בסוגיא בבא קמא (דף ל"ג) דקדוש משום דרב אבוהו שלא יאמרו הקדש יוצא בלי פדיון,, וכתבו תוספות שם דאיירי בקדושת דמים דאינו מפקיע מידי שיעבוד ותוספות גטין (דף מ' ע"ב ד"ה הקדש) כתבו דאפילו בקדושת מזבח איירי ואפילו הכי אינו מפקיע מידי שיעבוד כיון דאינו יכול לסלקו בזוזי, ולכאורה דברי תוספות תמוהין דהא לר' ישמעאל איירי ויכול המזיק לסלקו במעות וכן הקשה מהרש"א ותירץ כיון דלוקח אינו יכול לסלקו בזוזי משום הכי אמרינן למפרע הוא גובה ואין מפקיע מידי שיעבוד, וזה נמי תימא דסוף סוף נהי דלוקח אין יכול לסלקו בזוזי מ"מ כיון דהמזיק יכול לסלקו בזוזי הל"ל מכאן ולהבא הוא גובה כמו גבי הלואה כיון דהלוה יכול לסלקו בזוזי אמרינן מכאן ולהבא הוא גובה כמו כן הכא, ולפע"ד יש ליישב דברי תוספות לפי דברי ריב"א המובא באסיפת זקנים דאף. לר' ישמעאל דסובר יושם השור בב"ד ויכול המזיק לסלקו במעות היינו דוקא אם השור שוה יותר מחצי נזק אבל אם אינו שוה יותר רק כפי הנזק אזי אין המזיק יכול לסלקו בדמים ונוטל המזיק השור המזיק והביא ראיה מסוגיית הגמרא ע"ש, ולפי זה דברי תוספות גטין מיושב דמשמע דאיירי בהקדיש המזיק שור ואין שור שוה רק חצי נזק משום הכי אינו חל ההקדש רק משום דר' אבוהו, כדי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון ואף לר' ישמעאל אינו חל ההקדש רק משום דר' אבוהו, אח"כ ראיתי בזית רענן ח"ב (סימן ס"ד אות י"א) שהביא גם כן דברי הריב"א וע"ש מ"ש בזה:
סעיף ד' (ב) קידמו בעלי חובות של מזיק ותפסוהו בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב לא זכה אלא הניזק גובה ממנו וכו', [הג"ה] ויש אומרים דוקא דיוכל הבע"ח לגבות חובו ממקום אחר אבל אם היה השור אפותיקי מפורש לבע"ח וקדם בע"ח לנזקין בע"ח קודם, עסמ"ע (סק"ה) דפירש דוקא אם תפס בעל אפותיקי מפורש הוא קודם והה"ד אם תפס השור דאין מוציאין מידו ואם לא תפס אחד מהם חולקים בשוה ע"ש, ולפע"ד דבריו תמוהין דהא מבואר בטור היכא דבעל אפותיקי מפורש קודם חובו לניזק אין הניזק גובה ממנו וכן משמע ג"כ לשון רמ"א, אבל נראה לפע"ד דבר נכון בסייעתא דשמיא דהא אנן קיי"ל פלגא נזקא קנסא ומבואר בב"ק (דף ט"ו) דסתם שוורים בחזקת שימור קיימי ובדין הוא דלא לשלם כלל רק רחמנא קנסי' כי היכי דלינטרא, וממילא היכא דאפותיקי מפורש הוא קודם לניזק לא שייך כאן קנס דלמי נקנוס, נקנוס למזיק שניזק יגבה שורו לית ליה פסידא דהא אפותיקי אינו גובה ממנו דהא קיי"ל גבי אפותיקי מפורש אם שטפה נסר אינו גובה משאר נכסים ולבעל אפותיקי ודאי לא שייך למקניס, ובדין דלא לשלם כלל רק דקנסיה ליה רחמנא כי היכי דלנטרא והכא דלא שייך קנס דין הוא דאין לו תביעה ושפיר בעל אפותיקי קודם, אבל אם ניזק קודם שייך שפיר קנס בשעת נגיחה למזיק תו לא פקע, כנ"ל נכון. לדינא בסייעתא דשמיא וכבר הובא זאת בשמי בספר דברי חיים מדודי הגאון זצלל"ה בדיני נזקי ממון (סימן י"ד):