אור ברסלב
דברי התורה סימן שצו

דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך

סימן שצו

סימן שצד

סעיף ג' (א) הוציאוה לסטים הם חייבים משעת משיכה וכו'. ודוקא שהוציאוה כדי לגוזלה אבל הוציאוה כדי לאבדה פטורים. היא דברי תוס' ורא"ש פרק הכונס (דף נ"ו ע"ב) שהביאו בשם הירושלמי דוקא שהוציאוה על מנת לגוזלה אבל הוציאוה כדי לאבדה פטורים., ועש"ך (סק"א) דכתב אבל על הבהמה עצמה חייבים אע"פ שלא היה דעתם אלא לאבד כדלעיל (סימן שפ"ו) גבי זורק מטבע לים הגדול עכ"ל, וצריך להבין כיון דהוי גזלן היכא דעשה קנין כדי לאבדה ודין גנב יש לו דמה לי גנב לאכול או לאבד וא"כ אמאי פטור על נזקי בהמה מה חילוק יש בזה לשאר גנב וגזלן, ונלפע"ד בכוונת השיך דהא תוספות פרק הכונס (שם ד"ה פשיטא) הקשה אמאי חייב הגזלן על שמירת נזקיו הא גזלן אינו שומר ופטור אפילו מפשיעה היכא דמקיים והשיב דהיינו פירות והרקיבו מקצתן דזה (הוי היזק ניכר רק) שנוי לא הוי משום הכי שומר חייב וגזלן פטור אף דנרקב מקצתן בפשיעה כיון דמקיים והשיב, אם כן הכי נמי אמאי חייב הגזלן אם הזיקה הבהמה. בשן ורגל דהא מקיים והשיב, ותירץ תוספות דשמירת בעליו אינו על גזלן כיון דלא קבל עליו שמירה אבל שמירת דעלמא ודאי הוטל עליו דהא התורה הטיל שמירה על בעלים כמו כן כאן דגזלן מתכוין להוציא מרשות בעליו ג"כ מוטל עליו החיוב ע"ש, וזה דוקא היכא דכוונתו להחזיק בה אבל היכא דכוונתו לאבדה פטור, דהא גזלן אינו שומר והא בעליו גופיה אם הפקיר שור ואח"כ הזיק פטור והכא נמי כן. אף דגזלן אינו יכול להפקיר דהא אינו שלו מ"מ כיון דאינו מחזיק לעצמו אינו מוטל עליו לשמרו, אף דההיזק בא מכח הוצאה דגזלן מ"מ זה לא הוי רק גרמא בעלמא כמו פרצוה לסטים ופורץ גדר דפטור מטעם גרמא והכא נמי כן, אבל אם נאבדה שפיר חייב כיון דעשה מעשה קנין השבה בעי מיעבד כמבואר (בסימן שפ"ו) ע"ש וכיון דנאבדה אינו מקיים והשיב ולכך חייב:

תוכן העניינים

דברי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה