דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן שפט
סעיף ט"ו (א) שן ורגל אין חייבים אלא א"כ הזיקו ברשות הניזק אבל ברה"ר פטורים וכו' ומיהו אם התיז אבנים ברה"ר והלכו והזיקו ברשות הניזק או עץ ארוך מקצתו ברה"ר ומקצתו ברשות הניזק ודרסה עליו ברה"ר ושיברה כלים ברשות הניזק חייב. לכאורה צריכים להבין לפי טעם של רב אלפס בפטור דשן ורגל ברה"ר משום דאורחייהו היא ואין הבעלים יכולים להזהר, א"כ אמאי חייב בהתיז אבנים ברה"ר והלכו והזיקו ברשות הניזק [וכמבואר בגמרא ב"ק י"ט ע"א], ואפשר לומר דהרי"ף א"ל גם הטעם המבואר בסמ"ע (כאן סק"ט) דכיון דשן ורגל מהלכי' תמיד ברה"ר הניזק נמי צריך לשמור שלא יוזק (וס"ל להרי"ף דבדאיתא להני תרי טעמי מפטר], ולפ"ז אתי שפיר דבהתיז אבנים מרה"ר לרשות הניזק ודאי לא היה לו להניזק להרחיק א"ע מלהניח שם כלים ברשותו משום הכי חייב המזיק (אבל היכא דהניח כלים על דף) [ובדינא דדף] ארוך שמקצתו יצא לרה"ר פטור לשטת הרי"ף [כמ"ש הרא"ש ריש בבא קמא בשטתו] דאי אפשר שילכו הבעלים אחריהם תמיד והוי ליה לניזק לשמור עצמו מזה [כיון שרואה שיש שם עץ ארוך הנוטה לרשות הרבים ומצוי שידרסו עניו בהמות ההולכות ברה"ר וישתבר הכלים]: