דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן שע
סעיף ה' עני המנקף בראש הזית זתים של שכחה ונפלה לארץ עד שלא נטלם בידו ובא אחר ונטלם הרי זה גזל מדבריהם: [הג"ה] ואם כבר בא לידו הרי זה גזל גמור ומוציאין מידו, ולכאורה צריכים להבין דהא זה פשיטא וגם אפילו כשאינו מנקף, אבל מבואר בתוספות גטין (דף ס"א) בד"ה ליקט) דרבותא היא אע"פ שלא נתעכבו בידו ולא אחז אלא להפילה ע"ש וער"ן שם דכתב בפירוש דאף דלא נתכוונו לזכות אפילו הכי הוי גזל גמור ע"ש, אבל צ"ע אמאי הוי גזל גמור הגם דקי"ל חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו והה"ד יד דלא גרע מחצר, הא בתוספות ב"ב (דף נ"ד ד"ה אדעתא דצובי) חידשו דדבר המונח בחצר או בידו ואם היה יודע היה רוצה לקנותו אז ידו וחצרו קונין לו שלא מדעתו, אבל היכא שהוא יודע שיכול לזכות ואינו מתכוין לקנות לא קנה, וא"כ ה"נ דידע שהיא דבר שיכול לזכות ולא נתכוין לזכות לא קנה ואמאי הוי גזל גמור ועיין לעיל (סימן רע"ה בש"ך סק"ג, ואפשר לחלק קצת דהכא רוצה לקנות אותן פירות גופיה רק עתה אינו מתכוין לזכות י"ל דקנה: