אור ברסלב
דברי התורה סימן שנו

דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך

סימן שנו

סימן שנד

סעיף ב' ברמ"א (א) ויש אומרים דאף בגנב מפורסם עשו תקנת השוק וצריך להחזיר ללוקח מעותיו אלא א"כ ידע הלוקח שזה הדבר שקנה גנוב שאז צריך להחזיר בלא דמים ואת הגנב אין צריך להחזיר מעותיו דודאי נתן לשם מתנה. עיין ש"ך (ס"ק ז') דחולק על הרמ"א ופסק דהגנב צריך להחזיר מעותיו דהא אנן קיי"ל כרב דאמר מעות פקדון ודברי הרמ"א תמוהים, ובנתיבות המשפט (סק"ב) כתב ליישב עפ"ד תוס' קידושין (דף מ"ו ד"ה דאיתמר) דכתב היכא דאינו יודע אם יחולו אם לא שמא נתן לשם מתנה ע"ש וה"נ יש לומר שמא הוי יאוש בעלים וקנה ביאוש ושינוי רשות מש"ה פסק רמ"א דמעות מתנה ע"ש, ולפע"ד תוס' קידושין כתבו כן אליבא דרב די"ל דהכא רב מודה, אבל לדידן דקיי"ל כתירוץ דרב אמי וקיי"ל מעות בעלמא חוזרים, א"כ מוכח להדיא דאפילו כשאינו יודע אם יחולו אם לאו מ"מ היכא דאינו חל מעות חוזרים, דהא קיי"ל כרב אמי מעות בעלמא חוזרים, ועיין בספר דברי משפט מזקני הגאון זצל"ה מה שתי' דברי רמ"א: סעיף ז' (ב) משכן הגניבה בין שמשכנה יתר על דמי' או בפחות מדמי' הבעלים נותנין לבעל המשכון מעותיו וכו'. עיין במשנה למלך (פרק ה' מגניבה) דתירץ על קו' הב"י דהקשה על הטור דאפילו אם החוב יותר על המשכון עשו תקנת השוק אמאי דהא ודאי לאו אדעתא דהאי משכנתא אוזפיה אלא הימניה, ותירץ המל"מ דהא הטור סובר דמלוה על המשכון יכול לומר לדידי שוה כמבואר לעיל (סימן ע"ב) ושפיר סובר דלעולם לא הימניה אלא על המשכון אוזפיה ולדידיה שוה ומכח סברא זו הקשה המל"מ על הראב"ד דחולק על הרמב"ם וס"ל דאם החוב יותר על המשכון לא עשו בו תקנת השוק דהא הראב"ד גופיה סובר די"ל לדידיה שוה והניח בצ"ע, ונראה דל"ק דאף דהראב"ד סובר די"ל לדידי שוה לא שכיח כלל שילוה יותר מכדי דמיו משום דשוה לדידיה והא מבואר לעיל (סימן ס') לגבי מכירות שטרות דלא עשו בו תקנת השוק כיון דלא שכיח ע"ש אם כן ה"נ כאן כיון דלא שכיח שילוה יותר מכדי דמיו לא עשו בו תקנת השוק [ועסמ"ע סקי"ח]:

תוכן העניינים

דברי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה