דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן שנג
סעיף א' (א) נשתנה הגניבה ביד הגנב כגון שגנב טלה ונעשה איל קנאה בשינוי השם ואין להחזיר אלא דמי' וכו' אבל שינוי החוזר אינו קונה אפי' מדרבנן וכו'. עברא"ש פרק הגוזל עצים (סימן א') פסק גם כן דשינוי החוזר לברייתו אינו קונה אפילו מדרבנן והביא כמה ראיות וחד מנהון דהא פסק שמואל הלכה כר' שמעון בן אלעזר ואוקמי' רבא בכחש שחוזר, ולכאורה ראי' זו תמוה דהא ודאי אפילו למ"ד דשינוי החוזר קונה מדרבנן מפני תקנת השבים היינו דוקא נשתנה לעלויה אבל אם נשתנה לגריעותא ואינו רוצה לקנות ודאי דלא קנה כלל, [ועיין בתוספות צ"ה ע"ב ד"ה שבח שעל גבי גזילה], א"כ בכחש החוזר לכ"ע יכול לומר הרי שלך לפניך, וי"ל דכוונת הרא"ש דהא רבא אוקמיה בכחשא דהדר ורישא קתני כל שבח שהשביח גזלן ידו על העליונה רצה נוטל שבחא אבל בהמה גופא לא קני ואמאי הא שנוי קונה ובשבח הוי שנוי למעליותא אלא ודאי שנוי החוזר לברייתו אינו קונה אפילו מדרבנן (וערמב"ן דהביא בשם בעל המאור דרשב"א סובר שנוי חוזר אינו קונה כלל וזה כוונת הרא"ש דהא רבא אוקמיה בכחשא דהדר אמאי קאמר רשב"א רצה ח"ל הרי שלך לפניך ולעולם רשב"א סובר שנוי קונה אם כן קתני ברישא רצה נוטל שבחו אבל בהמה גופה אינו קונה כיון דשנוי חוזר היא מזה מוכח דשנוי חוזר אינו קונה אפילו מדרבנן):
סעיף ג' (ב) אם יש עם היאוש שנוי רשות בין שנתיאשו ואח"כ מכר הגנב בין שנתיאשו אחר שמכרו קנה, [הג"ה] ויש חולקין עש"ך (סק"ד) דהביא ראיה להסוברים דשנוי רשות ואח"כ יאוש ל"ק מסוגיא דב"מ (דף כ"ב ע"א) דהקשה הגמרא לאביי דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש מברייתא דגנב וגזלן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן בשלמא גזלן דקא חזי ליה ומייאש אלא גנב מי קא חזי ליה דמיאש ולשטת הרמב"ם ומחבר קנה אף דיאוש הוי אחר שנוי רשות, ולפע"ד י"ל עפ"ד האסיפת זקנים בשם הרמב"ן דמשום הכי הקשה מברייתא זו כיון דקתני נטל מזה ונתן לזה משמע לאלתר קודם שידעו הבעלים ולרבא דסובר יאוש שנא מדעת הוי יאוש א"כ הוי יאוש מהשתא אבל לאביי דסובר דל"ה יאוש ולא חל היאוש מהשתא אמאי קנה לאלתר, ולפ"ז מיושב קושיית הש"ך דהא פשיטא דאף דהרמב"ם ומחבר ס"ל דיאוש אחר שנוי רשות קונה אבל קונה רק אחר יאוש, ושפיר הקשה הגמרא מדקתני מה שנטל נטל ומה שנתן נתן דמשמע לאלתר כדברי רמב"ן הנ"ל דיו אם יקנה אחר יאוש אבל לא לאלתר: