דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן שמו
סעיף ג' (א) שאל הבעל ונתרצה להיות שאול לו אע"פ שלא התחיל במלאכת השואל וכו' אלא מזמין ומכין עצמו ללכת חשיב שפיר עמו במלאכתו, עש"ך (סקי"א) דחולק וסובר דאפילו באמירה בעלמא הוי שמירה בבעלים ע"ש, והביא ראיה מתוס' ב"ב (דף מ"ג ד"ה דאמר ליה, שמור לי היום) דהקשה תוס' דהא בעלים באמירה כמבואר פרק השואל, ותירץ התוס' דהתם באמירה משעבדי עצמן ליכנס במלאכתם מיד אבל הכא לא משתעבד עד למחר, מוכח דבאמירה אף בלא הכנה הוי שמירה בבעלים, ולפע"ד נראה דהדין היא שפיר דצריך מזמין ומכין עצמו ללכת כמו שפסק המחבר, והתם גבי שמור לי שאני כיון דהתחיל למשוך בשמירה שני ג"כ חייב בשמירה שפיר הוי בעלים עמו, אבל שואל את הפרה דהיא טובת השואל לבד, א"כ אין בעלים משועבדים לעשות לשואל, מש"ה צריך מזמין ומכין עצמו ללכת אם כן אין ראיה מתוספות ב"ב הנ"ל:
סעיף י"ז (ב) אשה ששאלה ואח"כ נשאת הרי הבעל לוקח ואין לו דין שומר וכו', [הג"ה] אבל לא מפטר מטעם שמירה בבעלים דהא אין החפץ שלה רק שאול בידה וכן גזלן שהפקיד וכו'. [והה"ד בשומר שמס"ל ושומר ראשון הי' במלאכתו של שומר שני, שומר השני חייב], ונראה לפענ"ד לדינא היכא דשומר ראשון חייב לשלם ושומר עשה כן ושלם לבעלים שומר שני פטור לשלם לשומר ראשון דהא קי"ל היכא ששילם שומר נעשה כאומר לו הרי פרתי קנויה לך מעכשיו א"כ שפיר בעליו עמו נקרא, ולפ"ז יש ליישב דברי, תוספות ב"מ (דף ל"ה ד"ה אגרה פ' יום) דמסקו דאפילו השאילה כל ימי שכירות מ"מ כיון שהיא באחריות השוכר מגניבה ואבידה ופשיעה אם הי' עם שואל במלאכתו דאז שואל פטור ושוכר חייב, ולכאורה תמוה כיון דשואל צריך לשלם לבעלים אפילו לרבנן היכא דפשע או נגנב א"כ שוכר ראשון לא נקרא בעליו כמבואר ברמ"א כאן וכן כתב הש"ך לעיל (סימן רצ"א סקמ"א) ע"ש, ולפי הנ"ל י"ל דכוונת התוספות דהא היכא דשומר ראשון צריך לשלם ושילם בלא אטרחי' לבי דינא נעשה שלו למפרע נקרא הוא בעליו עמו, ולפ"ז י"ל על מה שכתב השאגת אריה בדיני חמץ (סימן ע"ז) דחידש דחמץ של נכרי שקבל ישראל אחריות לא מהני ביטול כדי שלא יעבור בבל יראה ובל ימצא, דהא באמת אינו שלו רק לעבור על בל יראה גלי רחמנא דכדידי' דמי אבל באמת אינו שלו לכן לא מהני ביטול, ולפי הנ"ל יש לומר דמהני ביטול ממנ"פ דהא גלי רחמנא כיון דאלו מגניב בעי לשלומי כדידיה דמי ע"כ שפיר מבטל ממנ"פ אי לא מגניב הא לאו דידי' יהי' ואף דחשש יש דלמא מגניב מ"מ אם שלם אח"כ נעשה שלו למפרע כמבואר בב"מ (דף ל"ד) בתי' ראשון של רבא ושפיר היה יכול להפקיר:
הלכות גניבה: