דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן שלו
סעיף א' (א) השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חברו נותן לו שכרו משלם וכו' אבל אם שכרו לעשות בשל חברו סתם יכול טול מה שעשית בשכרך וכו', עסמ"ע (סק"ד, לכאורה צ"ע לשון זה אמאי צריך לומר טול מה שעשית בשכרך יאמר לא אתן לך כלום שלא עשית לי כלום, וע' תוספות בבא מציעא (דף קי"ח ד"ה כאן בשל חברו) דהקשה כן ע"ש, וזה לפי הס"ד אבל הגמרא עדיפא מיני' הקשה אבל על המחבר צ"ע:
סעיף ג' (ב) שכרו לשמור כו דבר של הפקר יכול לומר לו טול מה שעשית בשכרך וכו', עסמ"ע ועיין מה שכתבתי לעיל (סימן י"ב) בס"ד דבר נכון ע"ש, ואנן קיי"ל הבטה בהפקר לא קנה כמבואר (בסימן רע"ג סעיף י"א) ע"ש, ופלוגתא הוא בש"ס בבבא מציעא (דף קי"ח) ע"ש, ונראה דאף למ"ד דסובר הבטה בהפקר קונה דוקא גבי הפקר משום שאין לשום אדם זכות בו משום הכי זכה בו, אבל דבר שיש לו בעלים אף אם בעלים ניחא להו שאם ירצה אחד לזכות בו יוכל לזכות בו, מ"מ כיון דלא עשה קנין בגוף הדבר אין כח בהבטה להפקיע, משום הכי נקט הגמרא דוקא הבטה בהפקר, וראיה לדבר דהא בכמה משניות קתני דמטלטלין אין נקנין אלא במשיכה, מתניתין קדושין וכן מתניתין ב"ק קתני אם היה פקח שוכר את מקומו ע"ש וכן בכמה מקומות, משמע אבל בהבטה לא קני, לפ"ז יש ליישב קושיית קצות החשן כאן (סק"א) דהקשה בשם בנו הגאון ז"ל למ"ד דהבטה בהפקר קנה א"כ אמאי קתני בחד ברייתא טול מה שעשית בשכרך שומעין לו ע"ש, ולפי הנ"ל אתי שפיר דהבטה אין לו כח להפקיע מיד בעליו לכ"ע, אם כן יש לומר דברייתא איירי באבידה דאף שנתייאשו הבעלים מ"מ כל זמן דלא אתי ליד הזוכה. לא יצא מרשות בעלים כמ"ש הנתיבות המשפט (סימן רס"ב סק"ג) ע"ש. [אח"כ מצאתי בתפארת ירושלים ב"מ (אות ד') דנקט ג"כ דבאבדה כיון דלא יצאה מרשות הבעלים לא מהני הבטה לכ"ע, ומתרץ בזה קושיות תוספות ריש ב"מ ד"ה דבראיה בעלמא ע"ש ומיושב קושיות קצות החושן: