דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן שכט
א המקבל שדה מחברו לזמן ידוע ומת והניח בן לא יאמר תן לי מה שאכל אביך וכן הבן לא יאמר לי תן לי מה שעשה אבי אלא שמין מה שעשה עד עת מותו ויתן לו אפילו שהתנה עמו לזמן קבוע, עסמ"ע (סק"א) דפירש דרישא איירי דכבר קבל אביהם כל שכרו משום הכי אין בעל הבית יכול לומר לא אניח לכם בשדה אלא תחזיר לי את המותר שאכל אביהן על עבודתו אין שומעין לבעל הבית אלא הדין עם היורשים לומר אנחנו גומרין עבודתו, ובבא שניה איירי דלא קבל אביהם עדיין כל שכירתו לפיכך הדין עם בעל הבית, וע' בנמוק"י בבא מציעא (דף ק"ט) דהקשה דהא גבי הניח להם אביהם פרה שאולה משתמשין בה כל ימי שאלתה ואמאי יכול הכא בעל הבית לסלק את היורשים, ותירץ דהתם גבי פרה שאולה כל הנאה שלו ולפיכך זכו הבנים בזכותה כל זמן שאלתה אבל בקבלנות שהוא מתעסק במלאכתו של בעל הבית יכול לומר אי אפשי בך שתעשה מלאכתי ע"ש, ולפע"ד עיקר כוונת הנמוק"י דגבי שאלה אותו תשמיש מה שהשואל משתמש הוא רק להנאת עצמו, אבל גבי שתלא דעוסק לצורך בעל הבית לפיכך יכול בעל הבית לסלק את היורשים, ולפ"ז נראה לי לדינא דהה"ד שוכר פרה לזמן ומת השוכר בתוך הזמן נמי יכולים בנים להשתמש בה כל ימי שכירות, וע' סמ"ע לקמן (סימן שמ"א) דלא משמע כן ע"ש, ואפשר דלאו דוקא נקט שם כן, ובעיקר קושיית הנמוקי יוסף יש לתרץ דהא הנמוק"י בעצמו מביא (באותו סוגיא) בשם הרמב"ן דאם קבל אביהם כל שכרו אין בעל השדה יכול לומר תנו לי מה שאכל אביכם יותר על מה שעשה כיון שכבר קיבל אביהם כל שכרו יכולים היורשים לומר אנחנו גומרין מלאכתו ע"ש, א"כ מוכח להדיא היכא דיורשי מקבל מוחזקים יכולים לטעון אנחנו רוצים לגמור מלאכתו, א"כ ממילא ניחא גבי הניח להם אביהם פרה שאולה דשם אין לבעל הבית להשיג שום דבר מאביהם השואל נמצא דיורשי השואל מוחזקים ושפיר יכולין יורשי שואל לטעון אנחנו משתמשין בה כל ימי שאלתה, ושואל נקרא מוחזק כמבואר בתוספות ב"מ (דף ק"ג ד"ה פרדיסי) ע"ש: