אור ברסלב
דברי התורה סימן שז

דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך

סימן שז

סימן שו

סעיף א' (א) השוכר פרה מחברו ונולדה בה מכה בפשיעת השוכר שלא מחמת מלאכה יש אומרים שהוא פטור מלשלם כיון שסופו להתרפאות מאותה חולי לא הוי אלא שבת ואין שבת בבהמה לפיכך אם מתבטלת כמה ימים פטור כיון שסופה להתרפאות ויש מחייבים, עיין לקמן (סימן ש"מ ס"ב) נכחש הבשר מאליו וסופו לחזור פטור, ולכאורה נראה כסתירה דכאן הביא המחבר שני דעות ולקמן פסק דפטור בלי שום חולק, ועסמ"ע לקמן (סק"ו) דעמד בזה וגם כאן (סק"י) הקשה על סתירה זו ותירץ (דבסימן ש"מ) דאיירי בנכחש הבשר מאליו שאני אע"ג דשם בשואל מיירי דחייב אפילו באונסין ואפילו בהיזק דאתי מאליו מ"מ בכה"ג דחוזר לא מקרי אלא שבת דפטור בבהמה, וע' ש"ך (סק"ה) דחולק על הסמ"ע דאין חילוק [וסובר דלהלכה לעולם פטור כמסקנת הרמ"א כאן], ולפע"ד נראה דהדין עם הסמ"ע דחילוק נכון יש דמשום הכי פטור כיון דגוף הנזק בעצמו לא הוי נזק כיון דיכול להתרפאות אף דצריך להוציא שכר רפואה מ"מ לא הוי אלא גורם, רק דיש חולקים וסוברים כיון דבהמה עומדת למכור ואפחתא מכספא הוי נזק, ולפ"ז הא מבואר ברמב"ן בדיני דגרמי שלו וכן הביא הש"ך (סימן שפ"א ס"ק יוד וס"ק י"א) דאף דלא קיי"ל כר' שמעון בדבר הגורם לממון כממון דמי מ"מ קרן חייב רק מכפל מיעט רחמנא, וכן אין לו דין שמירה בגורם לממון או בדיני דגרמי כיון דאין גופו ממון, וה"נ כן כיון דגוף הנזק לא הוי נזק דסופו להתרפאות אף דצריך להוציא הוצאות רק כיון דעתה עומדות להמכר ולא יוכל למוכרה ואפחתא מכספא לא הוי רק גרמי, ואתי שפיר דכאן מיירי בהיזק בידים או מחמת שינה מלאכה מש"ה הביא המחבר דיש מחייבים, אבל אם הקלקול בא מצד שמירה פטור, דזה הכלל היא דכל דבר שהחיוב היא מצד דיני דגרמי או משום גורם לממון אינו חייב מצד שמירה כמבואר ברמב"ן וש"ך הנ"ל שהבאתי, ואפשר, שזה היא גם כן כוונת הסמ"ע ועיין, אעפ"י שמדברי הנתיבות (בסימן ש"מ) קצת לא משמע כן מ"מ נלפע"ד עיקר כמו שכתבתי:

ש"ט סעיף ב' (א) שכרה להוליכה בבקעה והוליכה בהר אם הוחלקה חייב שהחלקות יותר בהר מבבקעה ואם הוחמה פטור שבבקעה חמימותו יותר מבהר וכו', זו היא אקימתא דגמרא במסכת בבא מציעא (דף ע"ח) דגמ' פריך שם מ"ש רישא דלא קא מפליג ומ"ש סיפא דקא מפליג, ובחד תירוץ אקמינן התם דרישא דקתני השוכר את החמור להוליכו בהר והוליכה בבקעה דחייב ולא קא מפליג ר' מאיר הוא דסובר כל המעביר על דעת בעל הבית נקרא גזלן ע"ש, ולכאורה קשה לשטת רש"י סנהדרין (דף ע"ב) דפירש דמשום הכי גזלן חייב באונסין משום דכל הנאה שלו דחיוב דגזלן ילפינן משליחות יד דכתיב אם לא שלח ידו במלאכת רעהו וחיוב דשליחות יד היא משום דלא גרע משואל ע"ש היטב ברש"י דלא ס"ל כשטת התוספות דסברי דמשום הכי גזלן חייב באונסין דכתיב והשיב, ועיין בתוספות בבא קמא (דף נ"ו) ע"ש, אם כן קשה דהא הכא שכרו ממנו בעד דמים וחייב ליתן לו שכירות ורוצה גם עתה ליתן לו שכירות א"כ אף דלר' מאיר הוי גזלן כיון דעבר על דעת בעל הבית מ"מ אמאי חייב באונסין הא אין כל הנאה שלו וצ"ע, ולפי שטת רש"י הנ"ל נראה דאם גזל או גנב מכותי אינו חייב אם נגנב או נאנס דהא כל חיובו לרש"י הוא מטעם דלא גרע משואל וגבי כותי אם שאל ממנו פטור דתורה מעטה מדין שמירה, ועיין באו"ח (סימן תקפ"ו סעיף ג') ועמג"א שם (סק"ה) מבואר דגבי גזל כותי חייב באחריות ע"ש, ועיין בתוספות פסחים (דף כ"ט ד"ה בדין) מבואר להדיא דגבי גזל כותי חייב באחריות ע"ש:

תוכן העניינים

דברי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה