אור ברסלב
דברי התורה סימן שג

דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך

סימן שג

סימן שא

סעיף א (א) שומר שכר גם הוא אינו מתחייב בשמירתו עד שימשוך וכו' עש"ך (סק"א) דכתב ונראה דלא הוי שומר שכר אא"כ שכרו פרוטה וכן משמע באשר"י (ריש פרק השואל) עכ"ל, וע' ב"מ (דף צ"ד ע"א) אפילו תימא שלא קנו מידו בההיא הנאה דקא נפיק עליה קלא דאינש מהימנא הוא גמר ומשעבד נפשיה,, ולכאורה. צ"ע א"כ אמאי פטר רחמנא שומר חנם בגנבה ואבדה הא כל שומר יש לו הנאה זו דנקרא מהימן, וא"כ כל שומר יתחייב בגנבה [וע' תוספות לעיל דף נ"ח ע"א ד"ה אמר ר' יוחנן בתירוץ א'] וע"כ צריך לומר דלעולם חשיב הנאה ומהני לענין זה דיכול לחייב עצמו בתנאי דאם מתנה בפירוש להיות כשואל הא גלי דעתיה דחשיב אצלו הנאה [שו"פ] אבל מ"מ לא מהני שיהיה שומר שכר בשביל אותה הנאה בלא תנאי:

סעיף ב' (ב) שומר שכר חייב בגנבה ואבדה ויש אומרים שאפילו שמר כראוי ונתן הכספים תחת הקרקע בעומק מאה אמה וכו ואפילו אם אלו היה שם לא היה יכול להציל חייב בגנבה ואבדה אלא א"כ היה שם ולא היה יכול להציל, ועל זה פטרה רחמנא דלאו שם גניבה עליו, והיא שטת תוספות והרא"ש דסברי כיון דתורה חייבה שומר שכר בגניבה וכל גניבה קרובה לאונס ואפילו הכי חייב הה"ד אפילו היה אונס גדול שהיה חולה וכדומה כיון דשם גניבה. עליו חייב, והביאו ראיה מהירושלמי ומשאלתות דרב אחאי דכתבו דחייב עד דיתיב בהדה ואתו לסטין משמע להדיא כמו שכתב המחבר, ועיין בפלפולא חריפתא על הרא"ש (בפרק המפקיד סימן ז') דהביא ראיה דהרא"ש סובר כשטת הראב"ד דאם על בעידנא דלא עיילי אנשי דחייב דדלמא אם היה שם נעשה לו נס כדמצינו גם את הארי ודוב הכה עבדך, דאל"כ אמאי חויב הכא אם לא יתיב בהדה ע"ש, ולפע"ד אין ראיה דהא בלא יתיב בהדה ליכא פשיעה דהא אם מונח בחפירה בעומק מאה אמה ג"כ חייב א"כ אפילו תחלתו בגניבה וסופו באונס מבואר בתוספות בבא מציעא (דף צ"ג ד"ה אי הכי) דפטור לכ"ע, אלא עיקר דאינו חייב על תחלתו רק על סופו כיון דלא יתיב בהדה הוי עליו שם גנבה וחייב דלא חילק רחמנא בין אונס גדול בין אונס קטן רק אם שם גנבה עליו חייב כן נ"ל:

סעיף ח' (ג) רועה שהיה לו להציל הטרפה או השבויה ברועים אחרים ובמקלות ולא קרא רועים אחרים וכו' הרי זה חייב אחד שומר חנם ואחד שומר שכר וכו' אבל שומר שכר חייב לשכור רועים ומקלות עד כדי דמי הבהמה וכו' ואם לא עשה כן והיה לו לשכור ולא שכר הרי זה פושע וחייב, ואם יוכל השומר לטעון לבעל הבית אנכה לך מה שהוצרכתי הוצאות לשכור רועים ומקלות נחלקו בו אבות העולם הלא המה הרמב"ם והראב"ד וטור, דהרמב"ם סובר דאין יכול לנכות מה שצריך הוצאות והראב"ד וטור סוברים דיכול השומר לנכות לבעל הבית מה שצריך הוצאות, ויש לעיין לשיטות הראב"ד וטור היכא דשומר שכר מודה שנגנב או נאבד ממנו דחייב לשלם אם יוכל השומר לטעון לבעל הלא אם לא נגנב היית מחויב לתת לי שכר שמירה גם עתה אנכה ממנו מן הפרעון שכר שמירה כמו דיכול לנכות הוצאות דרועים ומקלות לשיטות הראב"ד וטור, או דלמא הכא יכול בעה"ב לומר לשומר כלום פסקתי לך שכר אלא לנטורי לי נטירא יתירתא וכיון דלא נטרית לי כראוי שלם לי כל דמי הפקדון ולא תנכה כלום וצ"ע, ומצד הסברא נ"ל פשיט דאין יכול לנכות אפילו רוצה להעמיד לו חפץ כמו הפקדון ג"כ אין יכול לנכות:

תוכן העניינים

דברי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה