דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן רצ
סעיף ה' (א) ב"ד שהעמידו אפוטרופס ושמעו עליו שהוא אוכל ושותה וכו' יש להם לחוש שמא מנכסי יתומים הוא אוכל ומסלקין אותו וכו' אבל אם מינהו אבי יתומים אין מסלקין אותו שמא מציאה מצא, [הג"ה] ויש חולקין דאף כשמינהו ב"ד אין מסלקין אותו אא"כ באו עדים וכו', עיין רשב"א גטין (דף נ"ב) שתמה על הרמב"ם [ושטת המחבר] דמה חילוק יש בין מינהו ב"ד למינהו אבי יתומים ולכן חולק על הרמב"ם ע"ש, ולפע"ד יש להסביר טעם של הרמב"ם שמחלק בין מינהו ב"ד ובין מינהו אבי יתומים דהא אנן קי"ל כאבא שאול מינהו ב"ד ישבע, והטעם בההוא הנאה דנפיק עליה קלא דאינש מהימנא דסמיך עליו בי דינא לא אתי לאמנועי, אבל מינהו אבי יתומים לא ישבע דאתי לאמנועי, אם כן מטעם זה נוכל לומר דה"נ כן דהא אם נימא דאם אכל ושתה דברים שאינו אמוד בכך מסלקין אותו יוכל להיות בשביל זה ימנע את עצמו מלהיות אפוטרופס דחושש שמא יצליחו נכסיו ולא נודעה לרבים. מזה ופעם אחד שירצה לאכול ולשתות בכל אשר תאוה נפשו ויסברו שממעות יתומים הוא אוכל ומסלקין אותו ואתי לאמנועי, משום הכי גבי מינהו אבי יתומים אין מסלקין אותו, אבל מינהו ב"ד לא אתי לאמנועי מחשש זה בשביל דנפיק עליו קול דמהימן הוא, הלכך שפיר היכא דאכל ושתאי יותר ממה שהוא אמוד בו מסלקין אותו:
הלכות פקדון: