דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן רעב
סעיף ו' (א) מצוה מן התורה לפרוק עמו בחנם כמו באבידה אבל לטעון עליו הרי זה מצוה ונוטל שכרו, עסמ"ע (סק"י) דכתב דאי לא כתב רחמנא תרתי רק טעינה הוי אמינא פריקה נמי בשכר, וזה כפירוש רש"י בסוגיא ב"מ (דף ל"ב) ועמהרש"א דכתב דתוספות לא פירש כן, וע' במהר"ם שי"ף דהקשה על פירוש רש"י דכתב דאי כתב רחמנא טעינה לבד הוי אמינא פריקה ג"כ בשכר א"כ לר' שמעון דלא מסיימי קרא אמאי אמרינן תרווייהו בחנם הל"ל שניהם בשכר ע"ש, ולפע"ד שפיר דברי רש"י דאי לא כתב רחמנא פריקה רק טעינה שפיר הוי אמינא פריקה ג"כ בשכר אבל השתא דכתב רחמנא תרתי פריקה וטעינה אפילו לר"ש דסובר דלא מסיימי קרא מ"מ מוכרח לומר דפריקה בחנם, דהגמרא הקשה גבי הלך בעלים וישב לו פטור משום דכתיב עמו ומקשה הגמרא אי אמרת צער בע"ח דאורייתא אמאי פטור ומתרץ הגמרא מאי פטור פטור בחנם וחייב בשכר וממילא דר"ש ג"כ סובר צער בעלי חיים דאורייתא ומוכח דפריקה בחנם ולא קשה קושיית מהר"ם שי"ף:
הלכות הפקר: