אור ברסלב
דברי התורה סימן רסד

דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך

סימן רסד

סימן רסג

סעיף ה' (א) וכן שנים שהיו באים בדרך זה בחבית של יין וזה בכד של דבש ונסדק הכד של דבש וקודם שנשפך הדבש לארץ שפך זה יינו והציל הדבש כתוך החבית אין לו אלא שכרו וכו' [הג"ה] ובעל היין חייב לשפוך יינו כדי להציל דבש של חבירו הואיל והבעלים אומרים לשלם לו ויש חולקים. ואח"כ כ' הרמ"א וי"א אפילו לא נשפך הדבש עדיין רק שנשבר הכד כל כך שהי' נשפך אם לא הציל זה הוי הפקר, ולכאורה צ"ע לשיטת הפוסקים דיכול לכופו שישפוך זה יינו אמאי הוי הפקר הרי בעל הדבש יכול לומר אם הוא אינו רוצה לשפוך יינו אני בע"כ אשפוך כיון דרוצה אני ליתן לו דמי יינו א"כ לא הפקיר את הדבש, וכן ראיתי באסיפת זקנים ב"ק (דף קט"ו) בשם הרא"ש דכתב דקושיית הגמ' היא רק באינו רוצה ליתן לו דמי יינו מש"ה זכי מטעם הפקר, אבל ברוצה ליתן לו דמי יינו אינו הפקר וצ"ע: סעיף ז' (ב) וכן מי שברח מבית האסורים והי' מעבורת לפניו ואמר לו העבירני ואני נותן לך דינר והעבירו אין לו אלא שכרו הראוי לו ואם הי' צייד ואמר לי' בטל מצודתיך והעבירני נותן לו כל מה שהתנה עמו וכן כל כיוצא בזה. עסמ"ע (ס"ק כ') דכתב דיכול להיות שהי' כל כך דגים כפי שיעור פסיקתו ע"ש, ובקצות החשן כתב דנראה מדבריו שאם נראה לעינים בבירור שאי אפשר להעלות דגים כפי שיעור פסיקתו א"צ ליתן אלא כפי שהי' יכול לצוד, ומהרא"ש ב"מ (דף למד) משמע אם פסק יותר אפי' במקום שידוע בודאי שאינו כל כך הפסד נמי צריך ליתן לו כל פסיקתו ע"ש, ועיין בדרישה דכתב דרא"ש ג"כ סובר היכא דיכול להיות שידוע שההפסד היא כל כך ע"ש, ולפע"ד יש להביא ראי' מתוס' בבא קמא (דף קי"ו ד"ה להביא כרוב) דמסיים תוס' וצ"ל דמיירי שהוא מפסיד במקום אחר כיוצא בזה, משמע היכא דידוע בודאי דלא הפסיד כל כך אין צריך ליתן לו מה שהתנה:

תוכן העניינים

דברי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה