אור ברסלב
דברי התורה סימן קעה

דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך

סימן קעה

סימן קעג

סעי' ד' (א) וכן אם בא בעל חוב של אביהם וגבה חובו מחלקו של אחד מהם כגון שעשאו אפותיקי בטלה החלוקה וחולקין חלוקה אחרת הנה נחלקו בזה גדולי פוסקים האחרוני' הסמ"ע והט"ז, דעת הסמ"ע (ריש סי' ל"ז) דהה"ד אם שני לקוחות שקנו בשותפות שני שדות ואח"כ בא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהם צריך לוקח חברו לסייע לזה שנטל הבע"ח ממנו השדה והטורי זהב חולק דדוקא גבי אחין שחלקו הדין הוא כך דאח השני מסייע אותו משום דברא כרעא דאבוהי הוא ע"ש היטב בטורי זהב, ולפי זה יש לתרץ דברי תוס' גטין (דף מ"ח ד"ה אי לאו) בהא דאנן פסקינן אחין שחלקו לקוחות משום דאין ברירה וכתבו תוס' דהא דקי"ל באחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן כרב דאמר בטלה מחלוקת, לא משום דיורשים הוי אלא משום דהוי כלקוחות באחריות ויורשים דקאמר רב לאו יורשים ממש אלא כלומר כיורשין עכ"ל ולכאורה צ"ע למה תלה הגמרא טעם ביורשים וגם מאי כוונת תוספות בזה דהוי (למימר) כלקוחות באחריות, ולפי דברי הט"ז הנ"ל ניחא דהא הט"ז פסק דדוקא גבי יורשים היא דבטלה החלוקה משום דכרעא דאבוהן הם אבל בשותפים לא בטלה החלוקה כנ"ל וזה היא כוונת תוס' דלעולם נוכל לומר האחין שחלקו לקוחות הן משום דאין ברירה אך משום זה פסקינן דבטלה מחלוקת כרב משום דלענין זה הרי הם כיורשים משים דכרעא דאבוהן הם:

סעי' מ' (ב') המוכר שדהו לכותי או שוכר לו היו משמתין אותו עד שיקבל עליו כל אונס שיבא מכותי וכו' [הג"ה] ודוקא ששמתוהו תחלה וכו' עיין סמ"ע (סקע"א) דלא בשמתיהו תליא מלתא כ"א בקבל עליו תחלה לסלק הזיקו מהכותי ומפני שמסתמא מכח השמתא היה מקבל עליו לשלם כל הזיקותיו משום הכי סתם מור"ם וכתב דשמתיהו תחלה עכ"ל ועיין ברא"ש בבא מציעא (דף ק"ח ע"ב) דמשום הכי החמירו חכמים שיכתוב לו שטר שעבוד על נכסיו ויחול השעבוד מהשתא ולכאורה קשה דהא מבואר לעיל (סימן קט"ו וסימן ס' סעיף ו') דאין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות מנכסים משועבדים מפני תקון עולם ומבואר במסכת גטין (דף נ') שני טעמים או מפני שאין כתובין או מפני שאין קצובין ופירש רש"י שם כיון דעדיין הפירות ושבח אינו בעולם בשעת כתיבה אין קול לאותו כתיבה, ואם כן קשה הכא אמאי אם היזק הכותי גובה מלקוחות שלקחו קודם שהזיק הכותי דהא לא היו כתובין וגם אין קצובין ויש ליישב:

סעיף נ"ח (ג) אם בתחלת המשכונא בא המצרן לערער ולעכב ולומר אני אלוה לך וכו' אינו יכול לעכב בידו כי יאמר בעל השדה זה נוח לי ואתה קשה ממנו וכו', לכאורה קשה אמאי קי"ל לעיל (סעיף כ') וכן מבואר ברמב"ם דכשטרפה בעל חוב של מוכר המצרן מסלקו ואם ירצה הנטרף לתת הדמים תחזיר לו שדהו לעולם ע"ש, והא כיון דקי"ל שומא הדר לעולם כמבואר לעיל (סימן ק"ג סעיף ט') א"כ יש קפידא ללוה שנוח לו המלוה וקשה לו המצרן כמו גבי משכנתא הנ"ל ואפשר לתרץ דאיירי דאמר הלוה בפירוש שאין מקפיד על זה אבל זה דוחק דהוי ליה להמחבר לפרש וצ"ע:

תוכן העניינים

דברי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה