דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן קמה
סעיף ד' (א) בכל אלו ישבע המערער שלא מכר ולא נתן לו כלום ותחזור לו הקרקע וישבע המחזיק שאינו חייב לו כלום מהפירות שאכל ויפטר, לכאורה קשה לי הא מבואר (בסימן ק"מ סעיף ב') היכא דהוי חזקה אין מוסרים אותו לשבועה ועסמ"ע שם (ס"ק ג) וא"כ הכא אמאי היכא שעד אחד מעיד שאכל ג' שנים ישבע המחזיק יפטור העד את המחזיק משביעה דהא עד מסייע פוטר משבועה וצ"ע אח"כ מצאתי בתומים שהקשה כן וע"ש מה שתירץ [ולפי מה שכתבתי לעיל בסימן ק"מ יתישב כאן]:
סעיף ו' (ב) כל המתחייב להחזיר הפירות שאכל אם לא היו ידועים ואין ב"ד יכולים לשער אותם וכו' הואיל ואין כאן מענה ודאית ישלם מה שמודה בו ומחרימין על מי שאכל יותר ולא ישלם. נלפע"ד פשוט שאם מערער טוען ודאי שכך וכך היו כפירות שאכל ומחזיק טוען שהי' פחות אין המחזיק נאמן אפילו בשבועה דאורייתא כיון דקי"ל הדרא ארעא והדרי פירא א"כ מחזיקין את המחזיק כגזלן וממילא יש כאן תקנת נגזל כמבואר לעיל (סימן צ') וצ"ע: