דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן קמב
סעיף א' (א) אע"פ שאין חזקה בפחות מג' שנים אם הביא המחזיק עדים שהמערער הגביה כל פירות משדה זו על כתפו וכו' הוי חזקה מיד וכו' ואם טען המערער לפירות הורדתיו וכו' נאמן ואין בזה שום חזקה וכו' אבל אם יטעון לאחר ג' לפירות הורדתיו אין שומעין לו, עיין תומים (סימן קמ"ה) סק"ה דאם אין למחזיק עדים שאכל ג' שנים אעפ"י שמערער מודה שאכל ג' שנים רק שטען שבגזל אכל נאמן המערער ע"ש והביא כן מלשון הרמב"ם ונכון הוא, ולפע"ד מרי"ף מסוגיא דנסכא דר"א נראה מלשונו הטהור דאם מערער מודה שאכל שלש שנים אף דאין למחזיק עדים נאמן המחזיק לומר לקוח דכתב איזה פעמים היכא דמחזיק טען דאכל שני חזקה ומערער טען דאכל תרתי שנין ע"ש, משמע להדיא דאם מערער מודה שאכל שלוש שנים נאמן המחזיק, וכן מבואר באסיפת זקנים בשם רשב"א על מתניתין (בדף נ') היו שנים מעידין מבואר להדיא דאם מערער מודה דאכל שלש שנים אף שטוען שאכל בגזלנותא מחזיק נאמן ע"ש, ועיין בספר דברי משפט מזקני הגאון זצל"ה דאם מערער טוען לפירות הורדתיו היכא דמערער מודה דאכל שני חזקה ואין עדים למחזיק ע"ש שמסופק אם נאמן או לא ע"ש ועיין מ"ש בשם אאמ"ו הגאון זצ"ל:
ב ואם יטעון לאחר שלש שנים לפירות הורדתיו אין שומעין לו. והוא משום דבעי למחות בתוך שלשה והוא סוגיא ערוכה במסכת בבא בתרא (דף ל"ה) אע"ג דרב אשי אמר לרב כהנא אי לפירות אחתי' מה הוי למעבד, פי' תוס' שם (ד"ה ואי) דלא סבר דנאמן רק שאל מה תקנתא ע"ש, והרמב"ן ג"כ סובר דלא ס"ד דר' אשי דנאמן דאל"כ הוי ליה להאמין כשאומר דפלניא גזלן במיגו דאי בעי אמר לפירות הורדתיו ע"ש, ולכאורה קשה דהא הרמב"ן. גופי' סובר דמיגו לחצי טענה לא אמרינן בסוגיא דנעיל (דף ל"ג ד"ה אמר ר' זביד) ע"ש, וע"כ צ"ל דזה לא כוי מיגו לחצי טענה דהא השתא דטעין דאכיל בגזלנותא דתשע מעות בעבור הפירות ואם טען ואמר לפירות הורדתיו ג"כ תובע מעות בעבור הפירות, אך ע"ג כיון דהרמב"ן ס"ל דהוי מיגו מעליא אם נאמן לפירות הורדתיו א"כ אמאי פירש הרמב"ן (דף ל"ג) על קושיית הגמ' אי הכי ארעא נמי דחולק שם הרמב"ן על תוס' דתוס' פירש דקושיית הגמרא היא רק על פירות והרמב"ן פי' דה דקושיית הגמרא דהוי לן להאמינו אפילו על גוף הקרקע משום דלא חציף אינש ע"ש, וזה תימא דהא על גופי' קרקע המערער נאמן דאכלה בגזלנותא במיגו לפירות הורדתיו דהא בתוך שלש מבואר כאן דנאמן לפירות הורדתיו ולא הוי מיגו לחצי טענה דהא הרמב"ן ס"ל דזה הוי מיגו מעליא וצע"ג, [והגם דהוי מיגו להוציא כיון דא"ל למערער חזמ"ק אמרי' מ"נ כדהוכיח התומים בכללי מיגו (סי' ט') מתוס' (ל"ה ע"ב ד"ה ואי) ע"ש, אמנם אם נימא דסברא דנא חציף אלים ממיגו ל"ק קו' הנ"ל, ועתוס' מרן רעק"א זי"ע במס ב"ב (חות י"ט) דחקר בזה והוכיח מהרמב"ן (דף ל"ג ד"ה לאו) בראייתו מהא דאתה אמרת לי לקוצצו דל"ח אלים ממיגו, אך תמה ע"ז דא"כ מדס"ל להרמב"ן דבליכא סהדי דאכל והוא אומר דאכל ב' שנים דנאמן על הפירות במיגו דלהד"ם ול"א דסברא דאחוי שטרך תסלק להמיגו מכ"ש דסברא דאחוי אינה מסלקת סברא דל"ח, וא"כ גם על הקרקע נאמינו אפי' באכל רק ב' שנים משום לא חציף, ובהדיא מבואר בכולא תלמודא בהיפוך, ובגמ' הקשה כן א"ה ארעא נמי ומתרץ משום דא"ל אחוי שטרך, ומזה יהי' מוכח דמיגו אניס מסברא דל"ח ודברי הרמב"ן סתרי אהדדי והניח בצע"ג, ולהנ"ל יתישב קושייתו דלעולם ל"ח אלים ממיגו וסברא דאחוי לא מסלק מיגו ומכ"ש דלא מסלק הל"ח רק שם הטעם משום דהמערער א"ל תרווייהו סברא דאחוי ומיגו דלפירות הורדתיך וכנ"ל, ובתפארת ירושלים שם כתב באופן אחר דאחוי מסלק הל"ח וגם מסלק המיגו אך טעם הרמב"ן דבליכא עדים נאמן על הפירות במיגו ונ"א אחוי משום דח"ל להנתבע גם סברא דל"ח עי"ש, ולהנ"ל י"ל בהיפוך וכמ"ש, מכל מקום בין לתירוצו בין לתירוץ הזה נשאר ראי' חזקה מהרמב"ן דסברא דל"ח אלים ממיגו ומיושב קו' הנ"ל]: