דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן קכב
סעיף ב' (א) העושה שליח בעדים להביא לו מה שיש לו אצל פלוני וביטל השליחות קודם שיתן זה לשליח לא ידע הנתבע בביטול ונתן לשליח ונאבדו פטור הנתבע הג"ה] וי"א דחייב אלא א"כ כתב לי' זיל דון ואפיק לנפשיך. קשה אמאי צריך הנפקד או הלוה לחוש על זה, וערמב"ן דתמה כן ועש"ך (סק"ח) ולפע"ד נראה דהא מבואר (בסימן ל"ט ס"ב) אפילו אמר כתבו וחתמו ותנו לפלוני צריך לאמלוכי בי' וכתב הרא"ש כתובות הטעם כיון דלא קיבל קנין יש רגלים לדבר דרוצה לחזור לכך צריך לאמלוכי ביה ה"נ כיון דלא כתב אורכתא דהיינו הרשאה שלא יוכל לבטל השליחות חיישינן דלמא ביטל מש"ה אין יכול לכופו ליתן המעות ע"כ אם ביטל השליחות קודם שנתן לו הנפקד חייב הנפקד כיון דלא כתב ליה המפקיד הרשאה גמורה כדין הוי ליה לנפקד מיד לחוש דלמא ביטל דיש רגלים לדבר דרוצה לבטל השליחות: סעיף ה' (ב) אם כתב דון וזכי ואפיק לנפשך מחצה וכו'. עש"ך (ס"ק כ"א) דהקשה דהא נראה מסמ"ע דאם כתב לו שליש ממה שיוציא ודאי יכול לדון ומדברי מהרש"ל משמע דאין צריך הנתבע לדון עמו דהוי כמקנה לו פירות דקל ע"ש מה שתירץ ולפע"ד נראה דאין כאן מחלוקת בין מהרש"ל ובין סמ"ע דכוונת הסמ"ע היא היכא דמקנה לו בשטר מחצה או שליש לחלוטין מעכשיו רק תנאי הי' ביניהם כל מה שיגבה. מחוב זה יחלקו לפי חשבון דזה ודאי הוי הקנאה גמורה ויכול לדון עמו על הכל אבל המהרש"ל מיירי דלא הקנה לו לחלוטין רק מה שיוציא יהי' לו בה חלק כך וכך זה שפיר דומה לפירות דקל ואין יכול לכופו לנתבע לדון עמו וא"כ אין כאן מחלוקת בין סמ"ע ומהרש"ל דהמהרש"ל מודה בזה היכא דהקנה לו לחלוטין מחצה או שליש בשטר דיכול לדון עמו והסמ"ע מודה היכא דלא הקנה לו לחלוטין רק מה שיוציא יהי' לו חלק בה דאין יכול לדון עמו ועיין בפסחים (דף ל"א) בסוגיא דהרהינו כי פליגי דזבין מלוה וכו' וקי"ל כרבא דמכאן ולהבא הוא גובה דלא מהני ועיין בקצוה"ח: