אור ברסלב
דברי התורה סימן קח

דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך

סימן קח

סימן קז

סעיף ג' (א) אין נפרעין מיורשים קטנים בעודם קטנים וכו' אפילו היה עליו שטר מקוים ואפילו היה בו נאמנות. עיין לקמן (סימן ק"י סעיף ב') וסמ"ע (סק"ו) וש"ך (סק"ה) דאם תפס מעות מהני אפילו תפיסה לאחר מיתה ואפילו תפס בעדים אם יש לו שטר תחת ידו דהא אין נפרעין אמרו רבנן ע"ש וכן מבואר באסיפת זקנים ב"ב בסוגיא דרבה בר שרשום דף ל"ג בשם רבינו יונה רבה בר שרשום לא אכל עדיין דאל"כ לא אמר אביי זיל אהדריה עד דגדלי יתמי ומשתעי דינא בהדייהו כיון דאכל אע"ג דקי"ל דאין נזקקין לנכסי יתומים קטנים אבל אם:

נפרע אין מחייבין אותן לאהדורי אלא מחייבין לשבע ע"ש הרי לך מבואר כדברי הש"ך ולפ"ז יש ליישב קושיית תוס' כתובות (דף צ"ד ד"ה נמצאת) דהקשו לאביי קשישא דאמר יתומים גדולים, ואין צריך לומר קטנים בין לשבועה בין לזיבורית למ"ד דסובר אין נזקקים אלא אם כן רבית אוכלת בהן היכא משכחת דגובה מיתומים קטנים בשבועה ע"ש ולפי הנ"ל דאם תפס מעות או תפס פירות ממקרקעי שהניח אביהם מהני כמו שכתב רבינו יונה הנ"ל רק דצריך לשבע משכחת לה שפיר דינו של אביי קשישא יתומים גדולים ואין צריך לומר קטנים היכא דתפס מעות ושהקנה לו מטלטלין אגב קרקע איירי דגובה מיתומים מטלטלין:

סעי' ה' (ב) מת המלוה ובאים יורשיו לתבוע וכו' וגם אומר השבעו לי וכו' ישבעו בנק"ח וצ"ע למה השמיט המחבר על דין זה דין של מתניתין בשבועות פרק כל הנשבעין אמר רשב"ג אם יש עדים שאמר האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע נוטלים בלא שבועה והרמב"ם וטור הביאו דין זה ולמה השמיטו המחבר רמ"א וצ"ע וע' בתוס' שבועות (דף מ"ח ד"ה אם אמר) ע"ש: סעיף י"א (ג) במד"א שיורשי המלוה נשבעים ונוטלים מיורשי הלוה כשמת מלוה ואח"כ מת לוה וכו'. הג"ה ודוקא האפטרופוס אבל הב"ד שבא לפניהם לדון ובא השטר לידם ודאי קורעין אותו וכו' לכאורה לפי מה שמסופק בתומים לדינא היכא דיש כאן בע"ח מוקדם ובע"ח מאוחר ובע"ח מוקדם מת לוה בחיי מלוה ואח"כ מת מלוה דאין נוטלין יורשי מוקדם כלום משום דאין אדם מוריש שבועה לבניו ובעל חוב מאוחר יכול לגבות מיורשי הלוה דהוא חי יכול להיות שיורשי בע"ח מוקדם גובין דהוי כמו לגבי לקוחות א"כ קשה לכאורה אמאי פסק הרמ"א אם בא שטר זה לפני ב"ד קורעין אותו הוי ליה למימר דלא קרעינן דלמא אתי בע"ח מאוחר חי דגובה המוקדם לפי דברי תומים ועתה בקריעת השטר יפסידו יורשי המוקדם ועיין בתוס' כתובות (דף צ"ד ד"ה נמצאת) מוכח להדיא היכא דאיכא בעל חוב לפנינו חיישינן ועיין בשאר מקומות וצ"ע:

סעיף י"ד (ד) זה שאמרנו בדין זה אין אדם מוריש שבועה לבניו אין דנין מדין זה לכל הדומה לו אלא הרי הפוגם שטרו ומת אע"פ שאינו גובה אלא בשבועה הרי בניו נשבעין שלא פקדנו אבא וכו' עב"י (סעיף כ"ט) שהביא בשם בעל התרומות וכן אם אמרו בניו שאביהן אמר שכך וכך נפרע משטר זה נשבעין יורשין שלא פקדנו אבא וגובין. מבואר להדיא דכשבנו פוגם את השטר ג"כ צריך לשבע וכן מבואר בבעה"ת (שער י"ד חלק ב' סימן ו') ועיין לעיל סי' פ"ד בסמ"ע וש"ך וע' מה שכתבתי שם (סק"א) ותימא עליהם שלא הביאו שבעה"ת עצמו סובר דבבנו פוגם גם כן צריך לשבע:

תוכן העניינים

דברי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה