דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן צה
סעי' א' (א) אלו דברים שאין נשבעין עליהם מן התורה קרקעות אפילו של חוץ לארץ ועבדים ושטרות והקדשות וכו' הג"ה ואם התנה לשלם הכל לפי תנאו, עסמ"ע (סק"ו) דכתב דבעי קנין וכן מבואר בגמרא פרק הזהב וכן מבואר (סימן ס"ו וש"א) ע"ש, ולפע"ד נראה אף דקאמר הגמרא ב"מ (דף נ"ח) דצריך קנין היינו מן התורה כיון דנתמעט מדין שומרים מש"ה בעינן קנין כמו שכתבו תוס' שם (ד"ה אמר) דלא דמי למתנה שומר חנם להיות כשואל דאין צריך קנין דהתם משום דבלא תנאי ג"כ עליו חיוב לישבע כדין שומרים מהני בלא קנין אבל גבי דברים אלו דנתמעטו מכל מדין שמירה לא מהני בלא קנין ע"ש, ולפ"ז עכשיו כיון דתקנו דנשבעין על ההקדש שלא יזלזלו בהקדישות י"ל דגם בהקדש א"צ קנין כיון דבל"ז יש לו דין שומר מדרבנן, ולפ"ז יש ליישב מה שקשה על הרמב"ם (פ"ו משבת הלכה כ"ה) דכתב השוכר את הפועל לשמור את התינוק אם הי' שכיר שבת אחריות שבת עליו והקשה הלחם משנה אמאי לא הביא הרמב"ם דדוקא דקנו מידו כמבואר ברמב"ם (פרק ב' משכירות) ולפי הנ"ל אתי שפיר דהרמב"ם (פרק ה') משכירות ה"א הביא דדין תורה פטור בדברים הנ"ל ואם קנו מידו חייב באחריותן ואח"כ (בהלכה ב') כתב דתקנו חכמים דנשבעין על ההקדשות כדי שלא יזלזלו בהקדשות וא"כ כשמתנה הרי הוא כשומר חנם שמתנה להיות כשואל דקי"ל דאין צריך קנין כיון דבלא תנאו נמי היה חיוב לשבע ה"נ כן ע"כ לא הוצרך הרמב"ם להביא דדוקא קנו מידו דאין צריך קנין ועיין מה שכתבתי (בסימן ס"ו סק"ו) ע"ש:
ב דברים שאין נשבעין עליהן מן התורה קרקעות אפילו של חוץ לארץ וכו' וכן נכסי כותים לא שנא מודה מקצת ול"ש כופר הכל אבל שבועת היסת נשבעין אפילו על דברים אלו לכאורה נראה מדברי המחבר דקאי על כל מה שכתב למעלה דהיינו על עבדים ושטרות והקדשות ונכסי כותים דאין נשבעין עליהן שבועת התורה מ"מ שבועת היסת נשבעין וכן כתב המחבר לקמן (סימן ש"א) ע"ש אבל באמת נכסי כותי אפילו היסת א"צ לשבע וכן מבואר ברמב"ם (פרק י"ד מטוען הלכה ה') דלא תקנו שבועת היסת אלא לישראל ע"ש וכן פסק מחבר לקמן (סימן קמ"ט סעיף י"ד) ע"ש א"כ ע"כ צ"ל מה שכתב המחבר כאן אבל שבועת היסת נשבעין לא קאי על נכסי כותי ועיין בתומים (סימן פ"ט סק"ה) ע"ש:
ג ויש אומרים דתלוש ולבסוף חברו בקרקע וכו' עש"ך (סק"ח) דבית בודאי דינו כקרקע וראיה דהא משמע בכל דוכתי דבית נקנה בכסף ושטר וחזקה כמו קרקע ועמג"א (סי' תרל"ז סק"ז) וזה לשונו ויש לדחות דיש לומר כיון דהקרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה נקנה הבית עמו דמטלטלין נקנין אגב קרקע עכ"ל ועיין מה שכתבתי לקמן (סימן ער"ה) ליישב דברי הש"ך:
סעי' ו' בהג"ה (ד) ויש אומרים דוקא שתבע למלאות החפירות אבל אם תבעו לשלם פחתו הרי היא כשאר תביעת ממון. עש"ך (סקי"ח) ועש"ך (סימן שפ"ז) דכתב דנראה אע"ג דקי"ל דשמין למזיק מ"מ היינו דוקא היכא שאי אפשר לתקן הכלי אבל אם אפשר לתקנו מחויב המזיק לתקנו ע"ש ולפע"ד נראה דמבואר תוס' ב"ק (דף מ"ט ע"ב ד"ה ברה"י) הקשה תוס' על פי' ר"י כיון דחייב לשלם על נזקי חצר א"כ על בעל החצר למלויי ע"ש וכן כתב הטור ורמ"א (סימן ת"י) היכא דאם כרה אחר ברשותו ונודע לבעל חצר פטור הכורה כיון דמשלם נזקי חצרו עלי דידך רמיא למלויי ע"ש מוכח להדיא דתוס' חולק על סברא זו אף דמזיק יכול לתקנו מ"מ כיון דמשלם לו נזקי חצרו א"צ לתקנו: