דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן סב
סעיף א' (א) אשה הנושאת ונותנת בתוך הבית וכו' [הג"ה אפילו אלמנה ואפילו היו השטרות בידה עש"ך (סק"ו) דכתב בשם בעל התרומות ואם תקשה על הרמב"ם דסובר היכא דאמרה אחר נתן לי במתנה ע"מ שאין לבעלי רשות אינה נאמנת על הפירות שכל מה שנמצא ביד אשה הוא בחזקת בעל מ"מ היה להאמין לה במיגו דאמרה לבעל אתה נתת לי במתנה ותירץ הבעה"ת לפי שבטענה הזאת מוציאה את הנכסים אף מירושה ואלו היתה טוענת אתה נתת לי היה יורשה ולא אמרינן היכא שהמיגו מגרע טענתיה כי הכא עכ"ל ולפע"ד יש ראיה ממסכת כתובות (דף פ"ט) מבואר היכא דאין כאן עדי גט בעל נאמן במיגו דלא גרשתיך ואמאי דהא אם אמר לא גרשתיך ממנ"פ היורשים צריכים ליתן לה כתובה דהא לפי דברי שניהם חייב כתובה ואם יאמר בעל פרעתי לפי דבריו אף יורשים פטורים וצ"ל מ"מ כיון דלגבי עצמו פטור אף שיש חשש נגד יורשים דלמא ימות בחיי' מ"מ מהני מיגו וכן כתב האסיפת זקנים שם וה"נ הוי ליה מיגו לגבי דידה אף דיש ספק דלמא תמות בחיי הבעל וא"כ אמאי אינה נאמנת וצע"י:
ב ואם היו חלוקין בעיסתן או בשום דבר על האחין להביא ראיה לכאורה יש לדקדק על לשון המחבר חלוקין בעיסתן ולעיל גבי אשה נקט המחבר אם יש לה עדים שהיה לה ממון מיוחד.. ויותר יש לדקדק על לשון הרמב"ם (דבפרק ט' מנחלות הלכה ז') הביא אשה שהיתה נושאת ונותנת בתוך הבית דצריכה להיות לה ממון מיוחד ואח"כ (בהלכה ח') הביא אלמנה או אחד מן האחין שהיו חלוקין בעיסתן שמא מעיסתן קמצו וא"כ קשה באשת איש נמי נימא הכי היכא שבעל נתן לה מזונות או ע"י שליש נמי תוכל לומר מעיסתה קמצה ואמאי הוצרך עדים להיות לה ממון מיוחד מוכח מזה כשטת הרמ"א באבן העזר (סימן ע') דאשה שקמצה מזונות הוי לבעל והגאונים האדירים הבית מאיר והבית יעקב תמהו בזה שהוא נגד תוס' נזיר (דף כ"ד) דשם מבואר להדיא היכא דקמצה מפיה שלא אכלה כדי שביעה הוי לעצמה וכן סובר הר"ן בנדרים אבל מדברי הרמב"ם ומלשון המחבר משמע כשטת הרמ"א הנ"ל. ומה שהקשו נראה דלא קשה דהא מבואר באסיפת זקנים כתובות פרק מציאות האשה (ד"ה העדפה ע"י הדחק) דסובר ר"ע העדפה ע"י הדחק לעצמה דהיינו שניערה בלילה או הרעיבה עצמה ולרבנן הוי דבעל ופי' הוא הטעם לרבנן כיון דבעל חייב ברפואתה וכיון דמכח זה תפול לחולי או מכח שדחקה עצמה למלאכה או במיעוט מזונות משום הכי הוי לבעל וא"כ לא קשה דתוס' ור"ן נדרים אזלי אליבא דר"ע ושפיר הוי לעצמה אבל רוב הפוסקים פסקו כרבנן. והכא וכן בש"ע אבן העזר פסק כרבנן העדפה ע"י הדחק לבעל ע"כ שפיר סובר הרמ"א הנ"ל אם צמצמה מזונות הוי לבעל ועיין: