דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן ס
סעי' ב' (א) המחייב עצמו בדבר שאינו קצוב וכו' אע"פ שקנו מידו לא נשתעבד להרמב"ם. ולשיטת הרמב"ם כמו שאינו יכול לחייב עצמו בדבר שאינו קצוב כך אינו יכול למחול דבר שאינו קצוב וכן מבואר לקמן (סי' רל"ב) ע"ש. ולכאורה קשה דא"כ אמאי אמרינן בכתובות (דף ס"ח ע"ב) הא גדולה ויתרה הא הוי דבר שאינו קצוב וכן הקשה השטה מקובצת והפלאה ע"ש ולפע"ד נראה דהרמב"ם סובר דטעם גדולה ויתרה לא הוי לשון מחילה רק חכמים לא תקנו לה עישור היכא דנשאת ולא תבעה מה שהגיע לה דעיקר תקנת חכמים היא דשמין באב שהיא צריכה לפרנסה וכיון דלא צריכה יותר לא תקנו לה וראיה לזה דהא מבואר באבן העזר. (סימן קי"ג) היכא דאב צוה ליתן לבתו כך וכך אף אם נשאת בסתם אפ"ה גובית אח"כ מבואר מזה אף בשתקה לא הוי מחילה רק בעישור נכסים אמרינן כן וא"כ מוכח דעיקר טעם היכא דנשאת ולא תבעה לא תקנו חכז"ל כיון דאינה צריכה ולשון ויתרה נמי משמע כן מדקאמר לשון ויתרה ולא קאמר מחלה הרי דלא משום מחילה נגעה בה ובאותו סוגיא (דף ס"ט) קאמר ר"י שניה ויתרה ובזה לא שייך מחילה רק לשון הפסד ע"ש. ולפ"ז מיושב דברי רמב"ם דלעולם כמו שאינו יכול להתחייב עצמו דבר שאיני קצוב כך אינו יכול למחול דבר שאינו קצוב וגבי עישור נכסים אינו הטעם משום מחילה רק דלא תקנו חכמים באופן זה ואף שרש"י כתב לשון מחילה הוא לאו דוקא לרש"י כמו שהוכחתי בראיות הנ"ל:
ב וחלקו עליו כל הבאים אחריו לומר שהוא משתעבד עש"ך (סקי"ב) דהביא בשם בית יוסף ראיה לדבר רמב"ם מפרק הנושא את האשה (ק"ב) דלא אוקמיה בילדה שמע מינה דבר שאינו קצוב אינו יכול לחייב עצמו ע"ש ולפע"ד לא הבנתי ראייתו דעד כאן לא קאמר רק שאינו יכול לחייב אבל אם מחויב בלא זה ודאי מהני קנין וא"כ הכא חייב מכח תנאי ב"ד רק שאין כתובים לא מהני לענין ממשעבדי ועל זה מהני קנין וכן מוכח בע"כ דאל"כ הוי ליה להקשות מגופא דסוגיא על הרמב"ם דפסק דברים הללו לא נתנו לכתוב ואמאי מהני קנין אלא ודאי היכא דבלא זה מחייב מהני קנין וה"נ כן וצ"ע: סעיף ו' (ג) המחייב עצמו בדבר שלא בא לעולם וכו' אבל בלשון חיוב חייב והוא שקנו מידו לכאורה קשה מסוגיא דב"ב (דף קמ"א) מתרץ הגמרא דלמא ר' מאיר היא תיפוק ליה דאפילו לרבנן מהני דהא התם במחייב איירי כמבואר בטור (סימן רנ"ג סעיף י"ב) ע"ש וא"כ מהני לדידן אף דקי"ל אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ מחייב עצמו בדבר שלא בא לעולם מהני וצ"ע:
סעי' ז' (ד) ראובן הלוה לשמעון מנה ואחר זמן כתב לו שטר בקנין וכו' משכנתי לו קרקע פלוני זכה במשכונה עסמ"ע (ס"ק כ"ב) דכתב דמחבר איירי בשטר קנין ולא בקנין סודר דאל"כ פשיטא דקנה אפילו גוף הקרקע ע"ש ולכאורה צ"ע אדרבה גוף הקרקע קונה בקנין סודר אבל היכא דאין מקנה לו גוף הקרקע רק אכילת פירות אינו קונה בקנין סודר כמבואר בטור ובסמ"ע (ס"ק כ"א) ומבואר לקמן (סי' קצ"ה סעי' ט') ע"ש דהיכא דאין מקנה לו גוף הקרקע אינו קונה בקנין סודר וצ"ע: