דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן נח
סעיף א' בהג"ה (א) וכן מי שהפקיד ביד אחד ואמר הנפקד פקדון של פלוני ה וא שחייב לו וכו' לא יוכל לעכבן הואיל ואינו יכול לברר שאותו פלוני חייב לו ועש"ך (ס"ק ז') דהקשה דהא בתשובת הרא"ש פסק דהיכא דחייב השליח בשביל תפיסתו לא מהני תפיסה ובסוגיא דבקרא בכתובות (דף פ"ה) פסק הרא"ש ואי לית ליה ראיה אלא מחמת תפיסה הוא זוכה מחייב בקרא לשלומי ע"ש וכן הקשה מהרי"ט ולפע"ד נראה לתרץ דהא הרא"ש הקשה באותו סוגיא אמאי לא הוי בקרא עד אחד ותירץ כיון דבקרא פשע דרועה חייב בלסטים מזוין וא"כ הוי בקרא בעל דבר ולא הוי עד וא"כ היכא תפס בע"ח בכח ואם הוי ספק אי הוי יכול רועה לעמוד כנגדו אף דקי"ל בח"מ (סימן ש"ג סעיף יו"ד) דרועה חייב משום מתוך שאינו יכול לשבע משלם או דהוי כאינו יודע אם פרעתיך מ"מ בע"ח יכול לומר אלו עמד נגדי הייתי גובר עליך ונטלתי ממנו בכח בכל אופן כיון שאינו בא לתפוס אך כיון שאתה פשע שלא עמדת נגדי חייב אתה לשלם ליתומים אבל מה איכפת לי אני יודע בברי שאף אם עמדת נגדי החזקתי בתפיסתו ואין אתה חייב ליתומים אף באמת שאתה חייב לשלם ליורשים לית לך עלי כלום אבל היכא דלא בא לידו בתורת תפיסה רק נתנו לו בתורת פקדון ועתה בא להתפיס בשביל חובו שפיר כתב הרא"ש בתשובה דלא מהני ולפ"ז יש לומר גם כן דכוונת הרמ"א דמחלק בין היכא דבא לידו בתורת פקדון או בתורת תפיסה הוא ג"כ משום סברא הנ"ל ועיין:
סעי' ב' בהג"ה (ב) וכל זה דנתנו לו בפני ב' עדים אבל בפני ע"א לא אמרינן אתרע שטרא עש"ך (ס"ק כ"ג) דהקשה דהא תוס' ושאר ראשונים סוברים דאם פרע בפני ע"א נמי אתרע שטרא דאל"כ לא הקשה תוס' כלום מאבימי דשליח הוי ע"א ותירץ הש"ך דאפשר כוונתו דאי פקח הוא יפרע לו ואח"כ יתבע לו וממילא מחויב שבועה מן התורה ושפיר הוי מתוך שאינו יכול לשבע משלם ע"ש וזה תימא גדול כמו שתמה התומים לפי הכרעת רמ"א (בזה הסעיף) דאי תפס לא מפקינן מניה אפילו תפס בעדים ע"ש וא"כ לו יהיה דיפרע בפני עדים מ"מ הא כבר נפרע ולא גרע מתפיסה ומהני אפילו תפס בעדים ע"ש ולפע"ד יש לתרץ קושיית התומים דהא כל הטעם של הפוסקים דסוברים גבי טענת סטראי לא קרעינן ולא מגבינן ומהני תפיסה משום שטר בידי מאי בעי כמבואר ברא"ש ומזה מוכח דחייב לו ממקום אחר אלא מ"מ אתרע שטרא מכח חזקה דלא שביק אינש מלוה בשטר ופרע מלוה ע"פ וזה שייך דוקא היכא דפרע הלוה בעצמו אבל ע"י שליח ואמר לשליח הולך לפלוני חוב שיש לו בידי בשטר ולא הזכיר לו לקיחת השטר ופרע שליח ולא לקח השטר אע"ג דשליח פטור מ"מ לא שייך לומר שטרא בידי מאי בעי דלוה יכול לומר אני סברתי ששליח יקח השטר כיון שהזכרתי לו שיש כאן שטר ממילא היכא דפרע שליח בעדים לכ"ע בטל השטר ודומה לזה מצינו פרק המפקיד (דף מ"ב) גבי כשותא ע"ש ולפ"ז מיושב דברי הש"ך מה שכתב על כוונת תוס' גבי אבימי וע' רשב"א קדושין (דף מ"ג ע"ב) מבואר להדיא גבי מעשה דאבימי דאי פקח ופרע שפיר הוי מתיך שאינו יכול לשבע משלם ע"ש כוונתו גם כן מטעם הנ"ל ועיין:
סעיף ד' (ג) מי שנושה בחברו שני חובות וכו' אפילו אמר הלוה הילך מעות אלו בשביל חוב פלוני והמלוה קבל ושתק יכול המלוה לומר בשביל חוב אחר לקחתי לכאורה צ"ע מאי מקשה הגמ' ב"ב (דף קנ"ז) אי אמרינן דאקני לא משתעבד אמאי קתני במתניתין זה היה פקח שיכול למשכנו ע"ש. ולפי פסק המחבר מאי מקשה דהא התם איירי במקום שכותבין ואח"כ יהיב זוזי וא"כ ממילא כשנתן חייב לו מעות בשביל הקרקע וגם עבור החוב אף שעתה נתן לו המעות בשביל הקרקע מ"מ יכול המוכר לומר אני קבלתי בשביל החוב ונשאר חיוב הקרקע ועל זה לא שייך דאקני וצ"ע: