דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן מ
סעי' א' המחייב עצמו בממון לאחר בלא תנאי אע"פ שלא היה חייב לו כלום הרי זה חייב. כיצד אמר לעדים הוו עלי עדים שאני חייב לפלוני מנה וכו' הרי זה חייב לשלם אע"פ שהעדים יודעים שלא היה חייב לו כלום. ערמב"ם (פרק י"א ממכירה, ובכסף משנה דכתב הטעם של רמב"ם דמשום הכי חייב משום קנין אודייתא ועיין בקצות החשן דכתב ג"כ טעם של הרמב"ם משום אודייתא ע"ש, ולפ"ז נ"ל דמה דכתב הרמב"ם בלא תנאי כלל נראה לי טעמו דכיון דאודייתא אינו קנין רק בדיבור בעלמא הלכך אם מתנה בה תנאי אינו מקנה לגמרי לא קנה וכן נראה מהר"ן נדרים (דף כ"ז ע"ב ד"ה ונמצא) דכתב דכיון דלא הקנה לחלוטין לא הוי הודאה גמורה ע"ש היטב, ולפ"ז נוכל ליישב קושיית תוס' ב"ב (דף קמ"ח ע"א ד"ה שכיב מרע) דתמהו תוס' לימא איתא בבריא בהודאה מדקני בגר ע"ש ולפי הנ"ל נוכל ליישב דהא כל הסוגיא איירי שם בשכיב מרע ובשכ"מ הוא ממילא בתנאי דהא אם עמד חוזר וא"כ ליתא בבריא דבבריא אין יכול להקנות באופן זה בתנאי כנ"ל דקנין אודיתא אינו אלא בדיבור הלכך פריך שפיר הגמרא ליתא בבריא ועוד ראיה דקנין אודייתא על תנאי לא מהני ממס' ב"ב (דף קנ"ו ע"ב) מעשה במטרוני אחד שהיה בירושלים והיו לו מטלטלין הרבה ובקש ליתנם במתנה אמרו לו אין לו תקנה עד שיקנה ע"ג קרקע והקשה התורת חיים דהא יכול להקנות באודייתא ותירץ דלא רצה להקנות באדייתא שלא יזכה בהן המקבל בחייו ע"ש ואם איתא דקנין אודייתא על תנאי מהני קשיא דהא יכול להקנות לו שהם שלו אם ימות אלא ודאי אודייתא על תנאי לא מהני והוא לא רצה להקנות לו באודייתא קנין גמור שלא יכול לחזור אלא שיהיה דינו כמתנת שכיב מרע דאם עמד חוזר וא"כ הוי על תנאי ולא מהני כלל כנ"ל נכון: