דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן לג
סעיף י"ב (א) מיהו אם נפסק הדין כשהיה קרוב העד ופסלוהו לא יוכל לחזור ולתבעו אח"כ בעדות זה שנתרחק דהואיל ונפסק הדין נפסק, וכתב הש"ך (סק"ט) דמש"ה אינו יכול לחזור ולתבוע בעדות זה שבודאי יאמר כדבריו הראשונים שלא יהיה כשקרן ולכאורה צ"ע דהא מבואר בסנהדרין (דף ל) למאן דחולק על ר' נתן אי אמרו העדים זה שלא בפני זה צריכים שניהם לחזור ולהגיד ולכאורה לסברת הש"ך קשה אמאי מהני דהא בודאי יאמרו כדבריהם הראשונים שלא יהיו כשקרנים וצ"ע ועיין נתיבות:
סעיף ט"ז (ב) קרובי נרצח יכולין להעיד על הרוצח בש"ך (סקט"ז) פסק אף דאנן קיי"ל גבי דיני ממונות אין צריך דרישה וחקירה מ"מ אם אמרו עדים אין אנו יודעים זמן הלואה לא מהני עדותם משום דהוי עדות שאין אתה יכול להזימה והביא ראיה לזה דהא אנן קי"ל עדים המכחישות זו את זו בחקירות פסול דמה בכך סוף סוף בגוף הענין עדותם מכוונת אלא ע"כ משום דהוי עדות שאין אתה יכול להזימה ע"ש ועיין בתומים דתמה לשטת הש"ך אמאי פסולין אם הכחישום בדרישות וחולק עליו ע"ש. ולפע"ד נראה ליישב דברי הש"ך דכוונת הש"ך דסובר אף דמכחישים בחקירות דהיינו זה אומר במקום פלוני וזה אומר במקום פלוני מ"מ כיון דגוף הדבר אין רוצה להפסיד התובע משום זה יכול להיות דאינם פסולים וא"כ אף דאחד משקר בזמן מ"מ הוי עדות לענין הלוה ושפיר כתב הש"ך דצריך לומר דפסולים מטעם עדות שאי אתה יכול להזימה אבל גבי הכחשה בדרישות אם אחד מהן משקר או מי שהעיד על שמן או מי שהעיד על יין א"כ לא נשאר רק אחד מש"ה פסול דנוציא ממון ע"פ עד אחד כדלעיל (סי' למ"ד) ועיין. ולפ"ז נראה לסברת הש"ך דיש חילוק היכא דהכחישו ב' עדים בחקירות דבטל העדות לגמרי משום דהוי עדות שא"א יכול להזימה כיון דבטלין עדות בטלה לגמרי אבל היכא דהכחישו בדרישות דהיינו אחד אומר יין ואחד אומר שמן שהוא רק מטעם שאחד מהן משקר וע"כ י"ל דחייב שבועה דאורייתא כמו בכל שבועת ע"א. וע' בסמ"ע (סי' ל' סק"ט) כתב דאפילו תובעו התובע שניהן א"צ שבועה ע"ש ואורים ותומים חולק עליו ומסיק דצריך שבועה ולפי שטת הש"ך כאן נראה כדברי התומים דצריך שבועה ועיין: