דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן יד
סעיף ה' (א) אבל אם היה מסרב לבא לב"ד והוצרך התובע להוציא הוצאות לכופו לירד לדון חייב לפרוע לו כל יציאותיו משעה שנעשה סרבן מקור לדין זה ממסכת ב"ק (דף קי"ב ע"ב) אבל לפתיחה לא משום דבעי למיתב זוזי לספרא והביאו נמוקי יוסף אף דקי"ל דאין המתחייב צריך לשלם לכשנגדו יציאותיו אבל סרבן חייב וזה מוסכם מכל הפוסקים ולכאורה צ"ע דהא מבואר שם בתוס' בד"ה דקבעי למיתב זוזי לספרא כשקורעין אותו משלם הוא שכר הסופר עכ"ל, א"כ נראה מדברי תוס' היכא דבא לב"ד נתיר את השמתא רק אם הוא רוצה שנקרע השטר שמתא צריך למיתב זוזי לספרא, וכן כתב התומים (סימן י"א) ופי' דברי התוס' דאם רוצה שלא יהי' לו הדבר לבושה ולקלון ימים רבים צריך ליתן שכר ספרא, אבל השתא מתירין השמתא מיד וא"כ אין ראיה לעולם נוכל לומר דאין צריך ליתן הוצאות מכח סרבנות רק כאן דאם הוא רוצה שנקרע השטר כדי שלא יהיה לו לקלון אזי צריך לשלם, אבל ודאי נראה דאם לא רצה ליתן שכר כתב פתיחא אין מתירין לו השמתא, ואף כוונת התוס' נוכל לומר כך כשקורעין אותה דהיינו כשמתירין לו ג"כ קורעין השטר שמתא אבל באמת אם לא נתן אין מתירין לו השמתא וכן מבואר ברא"ש ובתשובת הרא"ש כלל קל"ו ע"ש ועיין:
ב מי שאמר לחברו שילכו לדון במקום אחר ואני אבא אחריך והלך והשני לא הלך אחריו צריך לשלם לזה שהלך כל יציאותיו. לכאורה נראה דודאי אם הלך הנתבע ותובע לא הלך אף אם אינו תובע אח"כ את חובו מ"מ הנתבע יכול לומר לו שהוא ודאי חייב לו יציאותיו מטעם מזיק ואני אין חייב לך כלום אם תרצה תבעני בדין אבל בלא זה אינו יכול תובע לומר אני לא אתבע את חובי כיון שלא הלכתי מ"מ סוף סוף מה שאני הלכתי היה על חנם והרי מזיק אותי וכן הדין אם התובע הלך ונתבע לא הלך אחריו ג"כ חייב מטעם מזיק. וראיתי בחדושי אנשי שם על מרדכי דמחלק בין תובע לנתבע וכתב דנתבע ודאי חייב אם לא הלך מטעם דאם לא הלך הוי סרבן וצריך לשלם כל יציאותיו, אבל גבי תובע יש חילוק ע"ש ולכאורה דבריו תמוהין דהא דנתבע חייב מטעם סירוב היינו רק אם יצא מחויב כמבואר בסמ"ע (ס"ק כ"ח) בשם ריב"ש אבל בלא זה אינו חייב וא"כ אין כאן חילוק אלא נ"ל בין תובע ובין נתבע לעולם חייב מטעם שהוא מזיק על הליכתו בחנם ועיין: