דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן יב
סעיף ח' (א) מחילה א"צ קנין, ראיתי בס' מחנה אפרים (הלכות זכיה מהפקר סימן י"א) שדעתו נוטה דמחילה מהני אפילו אין הלוה רוצה אפ"ה החוב נמחל בע"כ ונפקא מינה דאם חזר אח"כ המלוה ותבע את החוב שמחל הלוה פטור כי כבר נמחל ושמיה מחיל' אפילו בע"כ של לוה והביא כמה ראיות על זה ועיין בר"ן כתובות (דף נ"ג סד"ה מוחלת) שכתב שם בשם הרא"ה וז"ל הרי אם רצתה תמחול כתובתה וכו' בעל כרחן עכ"ל, מבואר בהדיא דמהני מחילה בע"כ כסברת מחנה אפרים הנ"ל, (והנה המח"א כתב שם דלדעת תוס' דמחילה הוי סילוק רשות פשיטא דמועיל מחילה בע"כ אך לדעת הריטב"א בשם רבו דמחילה הוי קנין מספ"ל והרי הראינו לדעת דגם הרא"ה דהוא רבו דריטב"א ס"ל דמהני מחילה בע"כ]:
ב אינה צריכה קנין כתב בסמ"ע (ס"ק כ"ד) דהיינו דוקא דלא נקט המיחל שטר חוב בידו אבל בתפס שטרא לא מהני מחילה בלא קנין ועיין לקמן (סימן ק"כ סעיף א') אמר לו זרוק חובי והפטר וזרקו אפילו רחוק מהמלוה ונאבד קודם שהגיע לידו פטור שהרי הרשוהו לכך ועיין שם בש"ך (ס"ק ב') ועיין במשנה למלך (פרק ט"ז ממלוה ולוה ה' א') דכתב לפוסקים דסברי במחילה בשטר צריך קנין הכא במלוה ע"פ מיירי דאל"כ לא מהני מה שאמר זרוק חובי והפטר דלא עדיף ממחילה וכתב המשנה למלך דהא עיקר ראייתם של תוס' ורא"ש דמחילה לא בעי קנין דהא זרוק חובי והפטר לא הוי' ביה קנין ולפ"ז לשיטת רבינו ישעיה דבשטר בעי קנין ה"נ לא מהני זרוק חובי והפטר בלא קנין ע"ש ולפענ"ד נראה דהא תוס' ורשב"א ורא"ש סוברים במס' קדושין ד' ח' ע"ב דאם אמר לחברו זרוק מנה לים ואתחייב אני לך דאין חייב מדין ערב כיון דלא מטי הנאה לידיה דבר דעת ורמב"ן חולק עליהם וסובר דשייך שפיר ג"כ ערבות ועיין לקמן (סי' ש"פ סעיף א') בהג"ה שהביא שם אלו הב' דעות ולפ"ז תוס' ורא"ש שפיר מביאין ראיה דמחילה א"צ קנין מזרוק חובי והפטר דהא לא נוכל להפסיד למלוה חובו מדין ערב כיון דלא מטי הנאה לבר דעת אבל לשיטת רמב"ן ושאר פוסקים דגם בזה וכה"ג שייך ערבות אין ראיה מזרוק חובי דמחילה א"צ קנין דהתם הטעם משום ערבות כמו בזרוק מנה לים ואתחייב אני לך וכן אשה שאמרה זרוק מנה לים ואקדש אני לך דמקודשת מדין ערב אע"ג דלא מטי הנאה ליד בר דעת:
ולפי מה שתרצתי בקושי' משנה למלך על רבינו ישעיה נוכל לומר מה שחולקים הרמ"ה והטור לקמן (סי' של"ו) אם שכר אדם את חברו לשמור דבר של הפקר דיכול לומר לחברו טול מה שעשית בשכרך אם ההפקר אינו מגיע לשכרו ורמ"ה סובר דאם יש לבעל הבית לשלם צריך לשלם ליה מדידיה אם ההפקר אינו מגיע כדי שכרו עיין בסמ"ע דפירש כן דתליא בפלוגתא רמב"ן ורא"ש ורשב"א דהרמ"ה יסבור כשיטת רמב"ן דאם אמר לחברו זרוק מנה לים ואתחייב לך דחייב מדין ערב אע"ג דלא מטי הנאה לבר דעת א"כ ה"נ אע"פ שהוא הפקר חייב מטעם ערב כיון דהוא של הפקר הוי כאומר לו שכרך עלי. והטור אזיל בשטת אביו הרא"ש ורשב"א דהיכא דלא מטי הנאה לבר דעת לא שייך ערבות ה"נ כיון דמצוהו לשמור דבר של ההפקר לא שייך ערבות כיון דלא מטי הנאה לבר דעת מש"ה אם אין ההפקר מספיק לשכרו אינו חייב לשלם משלו, וסמך לזה מצאתי בשטה מקובצת בשם הרשב"א בפרק המקבל דגבי הבטה בהפקר אינו חייב מטעם כיון דלא נהנה ממנו לא הוא ולא אחר ע"ש נלפע"ד כמו שכתבתי ועיין:
ג ובנה זה קצת, בסמ"ע ס"ק כ"א מביא דינא דלקמן (סימן קנ"ז) דשותפין שחלקו והלך אחד מהם והחזיק שלא בפני חברו אף שלא אמר לו שותף השני לך חזק וקני קנה ומקור דין זה נובע מתוס' ב"ב (דף גימל ד"ה רב אשי) חידשו לנו רבותינו בעלי התוס' בשותפים אם החזיק שותף אחד שלא בפני חברו אין צריך לומר לו לך חזק וקני וכן פסק הרא"ש. ולכאורה צ"ע טובא מתוס' ב"ב (דף נ"ג ד"ה נעל גדר ופרץ) דפלפלו תוס' שם אי גרסינן במתניתין לעיל (דף מ"ב) בפניו וכתב תוס' דיכול לגרוס בפניו ומה שהקשה רשב"ם דבנכסי הגר לא שייך בפניו מ"מ באחין שחלקו ונותן במתנה שייך בפניו אך מטעם אחר לא גרסינן בפניו ע"ש בתוס' מ"מ ס"ל לתוס' באחין שחלקו צריך להיות דוקא בפניו והוא נגד תוס' לעיל (דף ג') וצ"ע לפע"ד, ועיין במהרש"א:
סעיף ח"י (ד) אם רבים הם הפשרנים יש אומרים שאין הולכין אחר הרוב אלא צריך שיסכימו כלם. בתומים מביא בשם כנה"ג דתמוה דלמה כתב המחבר בלשון י"א דלא מצינו חולק על זה ע"ש מה שתירץ, ולפע"ד נראה דהא צריכים להבין דברי הר"ן בחדושיו לסנהדרין (דף ה' ע"ב) יפה כח פשרה מכח דין שנים שדנו בעלי דינין יכולים לחזור ושנים שעשו פשרה אין יכולין לחזור בהן וקשה כמו שהקשה תוס' ממה נפשך אי קבלה מהני אפילו בדין אינן יכולים לחזור ואי קבלה לא מהני אפילו בפשרה יכולים לחזור ותירץ דנוכל לומר דמיירי בזה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד והם לא רצו לברור השלישי דגבי דין לא מהני וגבי פשרה מהני (ולכאורה תמוה דאם בעלי דינין לא יתרצו לשנים אמאי גבי פשרה מהני דהא גבי פשרה צריך שיסכימו כלם א"כ הא אפילו בדין דאזלינן בתר רוב אפ"ה היכא דאחד אומר איני יודע לא מהני כמבואר במתניתין, וכן לקמן (סימן י"ח ע"ש. ועיין לקמן סימן י"ג) וא"כ אמאי מהני היכא דהסכימו דזה יברור לו אחד וזה יברור לו אחד והם יבררו השלישי והשנים לא עשו כן) וע"כ צריך לומר דר"ן סובר גבי פשרה מהני ג"כ רוב כמו בדין, ע"כ סובר הר"ן שפיר דבפשרה מהני אם לא בררו השלישי דבשלמא גבי דין י"ל מש"ה לא מהני כמו שכתב הסמ"ע (סימן י"ג ס"ק חית) דאיכא למימר אלו היה השלישי עמהם היה אמר טעם וסברא והיו השנים מודים לו אבל גבי פשרה סובר הר"ן דלא שייך זה מש"ה מהני אף אם לא יבררו השלישי וא"כ מוכח שפיר דר"ן סובר דגבי פשרה נמי א"צ שיסכימו כולם וחולק על המחבר ולכך הביא מחבר דין זה בלשון יש אומרים: