אור ברסלב
דברי התורה סימן טז

דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך

סימן טז

סימן טו

סעיף ד' האומר לחברו שטר שבידך זכות יש לי בו אם הלה מודה שיש לו בו זכות חייב להוציאו בב"ד. ומקור דין זה נובע מתוס' ב"ב (דף קמ"ט) ומהרי"ף מסכת גטין (דף ט') דמפרשי הא דאמר רב אשי התם היינו טעמא משום דלאו כרות גיטא היא היינו משום דגט שחרור ילפינן לה לה מאשה וכמו גבי גט אשה צריך שיהיה הגט מובדל ומופרד ולא יהיה לבעל שום חלק בגט כמו כן גבי שחרור צריך להיות שלא יהיה להאדון חלק בשחרור, הלכך אם כתב לעבד כל נכסי חוץ מקרקע פלונית לא יצא לחירות כיון שיש לאדון זכות בשחרור ששייר לעצמו קרקע כל שהוא ונשמע מזה שאם יש לאחד זכות בשטר שביד חברו צריך להראות לו שטר זכיותיו כיון שיש לו חלק בשטר וכן כתב בספר תורת גטין שם ולכאורה צ"ע מסוגיא דקדושין (דף ס"ט) האומר לשפחתו הרי את בת חורין וולדך עבד הולד כמותה דברי רבי יוסי הגלילי וחכמים אומרים דבריו קיימים וכן פסק ביו"ד (סימן רס"ז סעיף ס"א הכותב לשפחתו הרי את בת חורין וולדך עבד דבריו קיימים, ולפי שטתם של תוס' ב"ב ורי"ף דמפרשים משום דלאו כרות גיטא שלא יהיה לאדון זכות בשטר שחרור דומיא דגט אשה א"כ אמאי פסקינן גבי שפחה אם אמר הרי את בת חורין וולדך עבד ששחרור קיים ששפחה משוחררת הא יש לאדון זכות בשחרור בולד דבלא זה התנאי היה הולד ג"כ משוחרר רק מפני תנאי של האדון שכתב בשחרור וא"כ לא הוי כרות גיטא וצ"ע:

תוכן העניינים

דברי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה