דברי דוד מועד קטן· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
פרק ב - מי שהפך
דף יא:
אמר רב שישא זאת אומרת כו'. עיין ברא"ש מש"כ בשם הראב"ד. ומדבריו נראה דמפרש למתניתין אליבא דר"ש דה"ק מי שהפך זיתיו קודם המועד ואירעו אבל שלא היה יכול לגומרן מחמת איסור מלאכה דאסור בימי אבלו לזאת טוען קורה ראשונה כו' במועד ומזה מוכח להדיא להא דר"ש דדברים האסורים באבל מותר במועד ולפ"ז ע"כ צריך לומר דרשב"ג דברייתא דלקמן פליג את"ק ולת"ק אפי' בצנעה אסור אפי' היכי דליכא אומן אלא הוא דאל"כ תיקשה אכתי ה"ל למעבד בצנעה וכמש"כ הרא"ש וא"כ מתני' דלא כמאן אלא ע"כ דת"ק פליג ומתני' כת"ק. והתוס' שכ' דרשב"ג לא פליג את"ק עיי"ש בדבריהם ד"ה רשב"ג. צריך לומר דמפרשי כפירש"י דואירעו אבל מיירי בשאר ימות השנה אפילו לתי' דרב שישא. ובאמת לישנא דמתני' אליבא דר"ש ניחא טפי לפי' הראב"ד. דאילו לרש"י הוא לישנא קטיעא במתניתין אבל לישנא דגמ' מתיישב טפי לפי' רש"י כיון דהמקשה ע"כ דהיה מפרש כפירש"י וגם לפי' הראב"ד צ"ל כן בהמקשה וגם לרב אשי ג"כ יתפרש כפירש"י וא"כ אס"ד דר"ש מפרש פירוש אחר במתני' הוי לי' לפרושי כן להדיא בדבריו ולומר אר"ש הכי קאמר וכו' ועיין היטב בזה כי יש בזה נ"מ לדינא ודו"ק:
תוס' ד"ה רשב"ג ובצינעה הס"ד ומה"ד ע"י אחרים והחילוק שבין פירוש קמא ליש מפרשים הוא שלפי' קמא אף שנמצאים אומנים רק שאינן אומנין טובים כמותו שרי. ולי"מ דוקא בדליכא אומני' כלל אבל אם יש אומני' בקיאי' כ"כ כמותו אפ"ה אסור ופשוט:
גמ' האריסין והחכירין כו'. עיי' ברא"ש מה שהביא בשם רש"י ואינו בנמצא ברש"י שלפנינו רק הוא ברש"י שבאלפסי. ומה שהקשה הרא"ש ועל מש"כ רש"י וחוכר נמי כיון דלא יהיב אלא מגופא דארעא כו' וכתב עלה הרא"ש הא ליתא דתנא בפרק המקבל כו' עיי"ש בדבריו לענ"ד נראה פשוט דלק"מ דאין כוונת רש"י דאי מוביר לא יצטרך כלל וכמו שהבין הרא"ש בדבריו. רק דכוונתו הוא כיון דהיכי דלא הובירה לא יוכל לקנות לו פירות מן השוק דמצי בעל השדה למטען פירי דארעאי קבעינא וכן נמי אם פירות שדותיו גרועים מפירות השוק ג"כ אין יכול לומר תן לי פירות מן השוק רק שנותן לו פירות שדיהו. ולזאת אם לא יעשה בה מלאכה בימי אבלו ויכחיש עי"ז פירות שדיהו אף דירצה ליתן לו פירות אחרים מ"מ איכא בזה פסידא וקפידא לבעל השדה דיאמר פירות דארעאי קבעינא ובעינא שיהיו טובים כפי שהן ראויין להיות ומשום קפידא מועטת דבעל השדה שרינן לו לעשות מלאכה גמורה כיון שהוא משועבד לו כן נראה פשוט בכוונת רש"י ודו"ק ובעיקר פירושא דהך ברייתא בכללה עי' ברא"ש מה שפירש בשם הראב"ד ועיי' בק"נ מה שהשיג על הש"ך ודבריו נכונים והארכתי במק"א ופה קצרתי ועיין:
דף יב:
חזיא לחפיפה. עי' רש"י ולישנא דחפיפה לא משמע כן דלחופוי ה"ל למימרא ועיי' בר"ן שפי' שהנשים רוחצות וחופפין פניהם ובשרם בזה להחליקן והוא נכון טפי בלישנא דחפיפה ופשוט:
שם צנעה דהני יממא הוא. רש"י כתב להכי מכניסן נמי ביום. משמע מדבריו דיום ולילה שווים הם לענין זה ובאיזה שעה שירצה מכניס והיינו משום דמפרש ללישנא דצנעה דהוא כמו ליליא ורצה לומר דלילה כיממא לענין זה. אבל הר"ן פירש ללישנא דצנעה כפשוטו ורצה לומר דצנעה דהני הוא דוקא ביממא דבלילא אוושא מלתא טפי ולכך לא שרי רק ביממא וכן נראה מדברי כל הפוסקים ודו"ק:
שם במשנה וכולן אם כוונו מלאכתן במועד יאבדו. מלישנא דמתני' היה נראה לפרש דקאי אבשביל שלא תאבד דרישא ורצה לומר אם כוון מלאכתו לא יעשה אף אם תאבד המלאכה אבל לא שאם יעשה יאסר להנות מהן וכן נראה מדברי הר"ן. אבל רש"י והרמב"ם פירשו דתאבד המלאכה אף אם נעשו אסור להנות הימנה. וכדבריהם נראה עיקר בסוגיא מדמדמי לה לצורם אוזן בבכור ולמוכר עבדו לעכו"ם ודו"ק:
דף יג.
א"ל תניתוה או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל. עיי' רש"י שפי' דכולה בבא דאו לצורך המוכר מיותר ולפ"ז למאי דמשנינן פירושי קמפרש נמי כולה בבא דסיפא הוא פירושא דרישא ולא שרינן לקנות אלא לצורך המוכר שאין לו מה יאכל אבל לצורך הרווחה דלוקח שיהיה לו ברווח צרכי יו"ט לא שרינן. וזה מילתא דתמיה טובא דא"כ לא יהיה שרי לקנות בהמה לצורך יו"ט דגם זה לא מקרי רק הרווחה דאין לו מה יאכל הוא שאין לו לחם לאכול. והירושלמי שהביא הרא"ש לעיל לענין פרקמטיא אי את שתי קונדיטין גבן זיל זבין הוי תיובתא. ודוחק לומר דתלמודא דידן מחולק בזה עם הירושלמי. ועוד הא דתנן חולין (פג.) בד' פרקים בשנה המוכר צריך להודיע אמה מכרתי היום בתה מכרתי היום ואחד מהם הוא עי"ט האחרון של חג דהוא מועד ש"מ דשרי לקנות ולמכור לצורך המועד. ודוחק לומר דמיירי באין לו למוכר מה יאכל ועוד הא כיון שמכר אחת מהן שוב אית לי' מה יאכל ואיך שרי למכור השני עד שצריך להודיעו. לכך נראה עיקר כפי' הר"ן דלאו מכולה בבא דסיפא קדייקינן רק מתיבת שאין לו מה יאכל בלבד והכי הל"ל למיתני אין לוקחין כו' אלא לצורך המועד או לצורך המוכר. ור"ל דמשום צורך אחד מהן של המוכר או הלוקח שרי ולמאי תני שאין לו מה יאכל ש"מ דקאי אשכר פעולה. ואין להקשות ע"ז דלמה לי' למפשט מיתורא דמתני' ולא קפשיט מגופא דמתני' מדשרי לצורך אחד מהן לחוד ש"מ דגם השני שרי מפני צורך האחד וא"כ הוא הדין לשכר פעולה כבר תירץ ע"ז הר"ן דס"ד דרבא הוי לחלק בין מקח וממכר למלאכה גמורה ומיתורא קפשיט דגם מלאכה גמורה שרי עיי"ש בדבריו. ולפ"ז הא דמשנינן פירושא קמפרש לא קמשני רק אסיפא לחוד דלצורך המוכר לא שרי רק באין לו מה יאכל. אך קשה דמאי שנא לוקח ממוכר דהא ללוקח שרינן משום שיהיה לו ברווח לצורך שמחת יו"ט דמאי אין לו מה יאכל שייך גבי לוקח ולמוכר לא שרינן רק באלמ"י. ונראה שזהו באמת מה שהכריחו לרש"י לפרש דכולה בבא דסיפא הוא פירושא לרישא דמעתה דגם ללוקח לא שרינן רק בשביל שאין לו למוכר מה יאכל אבל לפי' הר"ן קשה. ונראה דדעת הר"ן הוא דוודאי שרינן בין למוכר בין ללוקח לקנות ולמכור משום הרווחה שיהי' נו ברווח צרכי יו"ט. רק היכי דלהלוקח אין כאן תפי' הרווחה ואינו עושה כן רק בשביל המוכר בזה לא שרינן רק באלמ"י להמוכר אבל משום הרווחה דמוכר לא שרינן ללוקח כיון שאין לו שום תועלת בזה. ורישא דאין לוקחין כו' דשרינן לצורך הרווחה דלוקח מיירי במוכר עובד כוכבים אבל מוכר ישראל אה"נ דאסור למכור בשביל הרווחה דלוקח אם אין לו שום הרווחה מזה. כן נראה לפרש לדעת הר"ן ועדיין צ"ע בזה כי לא נתבררו אצלי הדברים היטב ודברי הפוסקים והש"ע בזה סתומים ועיין:
דף יג:
דשקיל חילקייהו. ר"ל החלוק שלהן דלקליפתן החיצונה קרי לי' חלוק ע"ש כי החיטה בהן כחלוק המלובש על האדם ולא כפירש"י ופשוט:
סליק פירקא