דברי דוד מועד קטן· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
פרק א - משקין בית השלחין · דף ה:
רש"י ד"ה בשדה שאבד בה קבר כו' דנימא מחרישה סלקיה לטומאה כולה סוגיא דידן קמפרש רש"י דשדה שנחרש בה קבר גם לקולא תלינן דמחרישה סלקיה לטומאה וגם מקום הקבר לא מטמאה מדאורייתא אחר שנחרש. ובאמת לכאורה נראה כן מסוגית דידן מהא דמשני לקמן כי תניא ההוא בשדה שאבד בה קבר דציינוה יש בה אילנות כו' וכן כתבו התוס' בכתובות (כח:) ד"ה בית הפרס. אבל לענ"ד הוא נגד כל המשניות וברייתות דמס' אהלות דמכולהו משמע דרק חומרא מדרבנן בעלמא הוא דחוששין שמא העלתה המחרישה איזה עצמות מן המת ולכך החורש בשל חבירו ועובד כוכבים שחרש אינו עושה בית הפרס. ועוד הרבה דוגמות לזה. וא"כ איך נימא דגם לקולא סמכינן ע"ז שהמחרישה סלקא לטומאה, ועוד הרבה יש לי להביא ראי' לזה כמעט מכל הש"ס ונלאתי להאריך. לכך נלפע"ד עיקר כמש"כ הר"ש במסכת אהלות פי"ח משנה ה' עיי"ש במאי שהביא לסוגיא דידן וכתב שטעו בה הפרשנים והעיקר כפי' ועוד יש לפרש שכ' שם הר"ש כי הוא פשוט וברור ופירושו קמא לא הבנתי ולא הספיק הזמן בידי לעיין בו כראוי. ועל פירושו השני ג"כ צריך להוסיף קצת. רק לפי שהוא מבואר לכל מעיין במעט השקפה לזאת קצרתי ועיין היטב בכ"ז. ודברי התוס' בשמעתין נחלק לשני הפירושי' האלו דמתחלת דבריהם עד תי' ולא היו הוא כפי' הר"ש ומתיבת ולא היו רגילים כו' הוא כפי' רש"י ודו"ק: