אור ברסלב
דברי גאונים כללים - כלל צא

דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא

כללים - כלל צא

כללים - כלל צ

קים לי:

א המוחזק יכול לומר תרי קי"ל דסתרי אהדדי נגד שני תובעים שתובעים אותו נגד אחד יכול לומר קי"ל כהרמב"ם שחולק על הרי"ף ונגד הב' יכול לומר קי"ל כהרי"ף עי' ענין כזה בשו"ת ברכת יוסף חחו"מ סי' וא"ו ועי' בב"ש סי' כ"ג ס"ק יו"ד:

ב אם מוציאין ממון בס"ס עי' בכלל קי"ב סי' ב':

ג אין הולכין בממון אחר הרוב. ומתי הולכין אחר הרוב עי' בדיני תפיסה כלל קי"ב סי' ג':

ד דיני קי"ל כבר האריכו האחרונים בחו"מ סי' כ"ה ובשבות יעקב. ובברכי יוסף חו"מ סי' הנ"ל. ועי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך קי"ל שאסף איש טהור בדין מצרן ולוקח ומוכר ולוקח. ולוקח מוחזק בקרקע ומשכיר ושוכר.

ומוכר לעכו"ם ויש מצרן ישראל. ובנזקי שכנים ויתומים נגד אלמנה בכתובתה. ויורשי האשה והבעל. ורבים נגד יחיד מי נקרא מוחזק לענין קי"ל יעו"ש ועי' עוד מדיני קי"ל בדיני תפיסה כלל קי"ב:

תפיסה ומוחזק בקרקע בחזקת ג' שנים וכיוצא היכא דהוא פלוגתת הפוסקים וספיקא דדינא אם מהני חזקתו וכן אם הראשון מוחזק והוא ספיקא דדינא והשני יש לו שטר מכירה אח"ז בקנין גמור המועיל אם מוציאין הקרקע מהראשון שמחזיק בה עמ"ש בדיני חזקת קרקעות כלל ל"ז סי' ז': ראובן השליש מעות או חפץ ביד שליש נגד שמעון על התביעה ששמעון תובע אותו מעות או החפץ ואחרי שמוע טענותיהם ראה הדיין שהוא ספיקא דדינא ובא השאלה אם בכה"ג הוי ראובן המוחזק שהוא בחזקת מרי קמא שהוא השליש. או כיון שהוא ביד שליש הוא תופס מכח שניהם ואין כאן חזקת מרי קמא. ואם שייך גם בממון חזקת מרי קמא עי' בדיני שליש כלל ק"ז סי' ג':

שותף שמוחזק בסחורת או מעות השותפות עבור תביעה שתובע משותפו כגון שטוען ששותפו שינה איזה דבר וגרם היזק באופן שהוא ספיקא דדינא. אם יכול השותף המוחזק לומר קי"ל שהשותף חייב בתביעה שלי. עי' בפ"ת סי' קע"ו ס"ק כ"ד באמצע שהביא מהשבו"י בשם תשו' מהר"א ששון סי' קי"ג דגבי שותפין קשה לומר קי"ל כיון שהכל בחזקת שניהם וכתב השבו"י דהיינו דוקא בדבר הידוע לשותפות אבל לא בריוח דאתיא לאחר מכאן ולא הניח אותו דבר לתוך השותפות רק הוא ריוח דאתיא מעלמא (כ"כ בשבו"י) ועי' בספר משפט שלום סי' קע"ט ריש סעיף א' בשם המבי"ט ח"ב סי' ע"ג דדוקא אם ידוע כל חפץ וחפץ מהסחורה שהוא של השותפות אבל אם אינו ידוע כל דבר ודבר רק דרך כלל שהם שותפים בחנות. אם יש כעת תח"י אחד מהם איזה דבר מהחנות והוציאו בלי ידיעת אדם הוי מוחזק ועי' בתשו' חוט המשולש להרשב"ץ סי' כ"ד מ"ש בענין זה. וע"ש במשפ"ש סעיף הנ"ל בד"ה והנ"ה לעי"ל שהקשה על דין המהר"א ששון הנ"ל בענין קי"ל ודעתו לדינא שאף השותף יכול לומר קי"ל:

ה עי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ג שהביא בשם הרב כרם שלמה חאה"ע ססי' כ"ח שכתב שכל מקום שהביאו הפוסקים תשובת רבני צרפת אין הכוונה שהוא מכל רבני צרפת אלא שהוא מרב אחד מרבני צרפת והוא יחיד ולא מצי המוחזק לומר קי"ל כאותה תשובה. ועי' כנה"ג בכללי קי"ל מאות כ"ה והלאה ועי' בב"ש סי' כ"ג ס"ק יו"ד:

ו היכא דצריך לשלם ממ"נ לזה או לזה לא שייך חזקת ממון כ"כ הש"ך בסי' צ"א רס"ק י"ב לענין הבעה"ב אם לשלם לחנוני או לפועלים ובתומים שם ס"ק ג' חולק עליו דמ"מ נגד כל אחד יש לו חזקת ממון ופטור. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ב סי' ר"ו בד"ה והנ"ה בשנ"ת:

ז מי שיש לו טראטא על חבירו. והנתבע טוען טענות שהיה זוכה בהם מצד קי"ל אם יש רשות לתובע למכור הטראטא לעכו"ם. עי' בשו"ת שואל ומשיב ח"ג סי' ק"ה שפסק דנגד טראטא א"י לפטור עצמו בטענת קי"ל. דאף שנימא דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי מ"מ מוציא אינו נקרא. עי' בשו"ת המיוחסות להרמב"ן סימן ק'. ומכ"ש בממר"ם דהוי כגבוי. וגם כיון שהיה יכול למכור הטראנוא לאחר ולגבי האחר ודאי דלא מהני טענת קי"ל. ועמ"ש בדיני כת"י כלל מ"ט סי' ט"ז בשם הבית אפרים ושם כתב דיכול לומר קי"ל ומתשובה המיוחסות לרמב"ן אין ראיה דכבר כתב הש"ך בסי' מ"ד ס"ק ט"ו דלא קיי"ל כתשובה זו. ועי' נדון כזה בשטר בדיני מכירת שטרות כלל ס"ו סי' א' ועי' בדיני תפיסה כלל קי"ב סי' ז' הבאתי דברי הש"ך והנתיבות דהיכא דהספיקא דדינא הוא על שטר זה אם נתבטל או הוי פרעון או אי הוי מחילה מהני טענת קי"ל כנגד השטר וכבר הבאתי בדיני יתומים הנתבעים כלל מ"ו סי' כ"ד דטראטע לא עדיף משטר בעדים בלא נאמנות וצ"ע על השו"מ שלא הביא דבריהם. שו"ר בתשו' בית שלמה חחו"מ לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא סי' ל"ו שפסק ג"כ לדינא כמו שחולק הש"ך בתקפו כהן סי' ק"ל ובנתיבות בכלל תפיסה סי' י"ד דאם הספיקא דדינא הוא על חוב שבשטר שמהני תפיסה ושם בהגהות מבן המחבר אות ב' תמה ג"כ על השו"מ הנ"ל. וגם על מ"ש השו"מ שהיה יכול למכור הטראטא לאחר הביא מתשו' בית אפרים שהעירותי כאן מכלל מ"ט סי' ט"ז ושם בב"א מבואר שאף אם ימסרנו לאחר לא יועיל לו כלום אם החיוב לראשון אינו ברור. גם העיר מהחוו"י אשר רשמתי פה לעיין בדיני מכירת שטרות כלל ס"ו סימן א' שפסק דלא מהני למכור שטר כזה ללוקח שהוא מוחזק בממון הלוה וע"ש שהבאתי בשם השו"מ שהסכים להחוו"י א"כ ק"ו בנדון הנ"ל למכור הנוראטא לאיש אשר אינו מוחזק בממון הלוה ודאי לא מהני וצ"ע:

ח אם טוענים ליתומים קי"ל היכא דאביהם היה זוכה בטענת קי"ל. עי' בס' ערך השלחן סימן כ"ה אות י"ד שהאריך בזה והביא פלוגתת האחרונים ושהרוב מסכימים שטענינין להו קי"ל. עי' במשפט צדק ח"ב סי' ה'. ובעדות ביעקב סי' כ"ה. ובשמחת יו"ט סי' למ"ד. ועי' בכנה"ג סימן כ"ה וסי' רמ"ו בהגהב"י אות י"ז שהסכים לדינא דטוענים ליתמי ולנפרע שלא בפני הלוה קי"ל. וכ"כ בתשובתו בעי חיי ח"א סי' נ"א. וח"ב סימן ס'. וכן הסכים שם הרב הנז' בעה"ש לדינא. וכן פסק הנתיבות בדיני תפיסה אות כ"ג:

ט וע"ש בעה"ש אות הנ"ל שהוכיח דטוענים ללוקח נגד הבע"ח או מערער של המוכר טענת קי"ל היכא דהמוכר היה יכול לזכות בטענה זו דמה מכר אחד לשני כל זכות שהיה לו. והשיג על הרב עדות ביעקב סי' ב' שחילק בין יורש ללוקח יעו"ש:

י ראובן נתן חפץ לשמעון למכרו או בפקדון ונתן שמעון החפץ ללוי. ולוי היה לו תביעה על ראובן באופן שזכה ראובן מצד טענת קי"ל ועתה לוי הוא מוחזק בהחפץ וטוען קי"ל שראובן חייב לי. וראובן תובע החפץ משמעון פסק בשו"ת נאות דשא סי' נ"ז דמצי שמעון לומר האי קי"ל של לוי שאתה חייב ללוי וכדין נתתי לו:

יא ראיתי בפרי תבואה סי' מ"ז ועוד באיזה אחרונים שהביאו בשם מהראנ"ח ח"ב סי' א' דבכל ספיקא דדינא שיאמר המוחזק קי"ל חזינן אם הספק הוא בעיקר החיוב. יכול לומר קי"ל דהו"ל כא"י אם נתחייבתי. אבל אם החיוב הוא ברור. והספק בדין אם נפטר אח"כ מהחיוב אז א"י לומר קי"ל משום דהו"ל א"י אם פרעתיך עכ"ד. ועי' בחו"מ סי' מ"ג סעיף כ"ז בספק מחילה ודו"ק. אולם שם מיירי דהלוה טוען בברי שהשובר נכתב אחר כתיבת השטר ושהוא פטור בודאי. רק הספק הוא במשמעות השובר להב"ד אם נאמן. יעוין בתשובת הרא"ש מקור דין הנ"ל. ואין בידי מהראנ"ח לעיין בו. אבל זכורני שראיתי באיזה אחרון שמהראנ"ח עצמו חזר בו וזולת זה הלא דעת הרד"ך בבית ב' חדר י"ב ומהרי"ק שרש קס"א דטענת קי"ל הוי כמו טענת ברי יעוין לקמן סי' י"ג ועי' בחסד לאברהם חאה"ע סי' כ"ד שהוכיח דאף בספק פרעון טוען קי"ל וכ"כ בש"ך סי' קכ"ו ס"ק מ"ג דאף כנגד שטר. ועי' בש"ך סי' ע"ה ס"ק ס"ה ונעלם זאת משו"ת הרד"ם חו"מ סי' ד': יב ספיקא דדינא היכא דאית בי' איסורא וממונא כגון במוחזק בספק רבית קציצה אם יכול לומר קי"ל. במהרשד"ם חיו"ד סי' ס"ב משמע דלא מצי למימר קי"ל משום דהוי ספק איסורא ולחומרא והרב חיד"א בברכי יוסף חו"מ סי' כ"ה אות כ"ב כ' שכל גדולי האחרונים פליגי עליו ושמהרשד"ם גופי' זכר בו ביו"ד סי' ס"ה יעו"ש. ועיין בכנה"ג בכללי קי"ל אות ס"ו ועיין בדיני תפיסה להנתיבות סי' ב'. ועיין בש"ך יו"ד סי' קע"ז ס"ק ס"ח. ומ"ש עליו בהגהת מהב"פ ועיין בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך קי"ל שהסכים לדעת האחרונים דמצי לומר קי"ל ועיין בבית אפרים חיו"ד סי' נ"ה וע"ל מ"ש בכלל כ"ו סימן כ"ג. ועי' בחת"ס י"ד סי' רמ"א מ"ש בזה והביא דברי מהר"י באסאן. ועי' בשו"ת חסד לאברהם חיו"ד סי' ע"ח:

יג כתב בפרח מ"א ח"א סי' י"א דף ל"ח ע"ב וז"ל ולפ"ז בנ"ד וכו' וזוכה מטעם קי"ל דהוי טענת ברי וכמ"ש מהרי"ק שורש קס"א וכהסכמת מהריב"ל ח"א דף נ"ד ומהראד"ב ומהרש"ח בספר בני שמואל סי' ל"ז ובספר לחם רב סי' ומהרד"ך בית ב' חדר י"ב דטענת קי"ל עדיף מטענת ברי עכ"ל. וכ"כ בשו"ת חסד לאברהם חאה"ע סי' כ"ד:

תוכן העניינים

דברי גאונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה