דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא
כללים - כלל סט
נזקי שכנים:
א קהל שרוצים לבנות בית מטבחיים אצל ביתו של ראובן. וראובן מוחה בהם מכמה טענות. א'. מצד שבאים לסתום חלונותיו שיש לו שם חלון מצרי וחלון צורי. ב'. מצד נדנוד הכותל שלו בשעת קציבת הבשר ושבירת העצמות. ג'. מצד ריח רע של בית המטבחיים. ד'. מצד קול העם בריבם על הבשר שישמע בביתו. עי' בתשב"ץ ח"ד המכונה בשם חוט המשולש בטור הראשון סימן כ"ז מה שהעלה בנדון זה. וע"ש בענין הבא מכח עכו"ם הרי הוא כעכו"ם אם הוא לגריעותא או אף לטיבותא:
ועיין בזכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך נזקי שכנים שכתב בשם הרב מגן גבורים סימן ל"ח. דאחד מבני החצר שעושה מלאכת הקצבים. הוא נזק גדול. ואפילו החזיק במלאכה זאת בחצר השותפים כמה שנים אין לו חזקה. ולא ציין לתשב"ץ הנ"ל:
ב דיני נזקי שכנים. וחזקת פתחים וחלונות ומי שבא לפתוח חלון לחצר חבירו. או לחצר השותפות. או לרה"ר. וכל דיני היזק ראיה. ואם רוצה לסלק ההיזק ע"י מחיצה של קרשים (עי"ל דין כ"א) ודיני מחאה. וחזקת השתמשות ודיני ד' אמות שצריך להתרחק מנגד חלון של חבירו. ואיך למדוד. ודין הרוצה לבנות כנגד חלון ביהכנ"ס ודין שפיכת מי גג לחצר של חבירו או מימיו. ודין חזקת דריסת הרגל בחצר חבירו להנות מבורו או מדבר אחר אם חייב בהוצאה על התיקון. ואם בא לסתום הפתח שלא יעבור דרך שם. ודין מי שרוצה להגביה כותלו. ודין כותל שבין שני חצרות איך לבנות. ואם בנה אחד מהם הכותל איך יפרע לו חבירו. וכל ספק שיפול בנזקי שכנים ובהיזק ראיה מי נקרא מוחזק (וע"ש בזה גם בערך קי"ל). ודין דברים שבני החצר מוחין זה בזה. ודיני ביהכ"ס ושאר ריח רע מכביסת פשתן ובית המטבחיים ודיני עשן ותנור. ודין שכינים שהחזיקו ג' שנים בהשלכת הזבל במקום אחד אי הוי חזקה. עיין כ"ז בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך נזקי שכנים:
ג אם רוצה לבנות רפת בקר תחת דירה של חבירו. עי' בנוב"י מהד"ת סימן ל"ז והובא בפ"ת לחו"מ סימן קנ"ה סק"א:
ד שנים שנפל להם בית בירושה. ולקח אחד מהם שטח העליון שהוא העליה ואחד לקח בית התחתון. ועתה רוצה העליון להחזיק שענק בביתו למכור יי"ש על הצנצנת והתחתון מוחה בו מפני רבוי הנכנסים דרך חצר המשותף וגם מקול השותים. עי' בשו"ת חתם סופר חו"מ סי' כ"ב שהסכים להרב השואל שיכול למחות. ועיי"ש מה שחילק בזה:
ה שותפים בחצר ושותף אחד רוצה להוסיף בביתו דיורין ואכסנאות בהחדרים שיש לו בביתו להשכירם והשותף השני מוחה בו עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' נ"ז:
אחד קנה בית מחבירו לפנים מבית המוכר והתנו ביניהם שיהיה להם דריסת הרגל זה על זה דרך הבתים ואח"כ עשה הלוקח מביתו מקום קבוע להתפלל שם זה זמן רב. וגם המוכר התפלל שם יותר משנה ואחר התפלה היה הלוקח סוגר הדלת במסגרת אשר עשה להפתח שלו. ועתה רוצה המוכר להוליך דרך בית התפלה את בהמתו ושאר דברים בזוים למען יתבטל עי"ז מקום התפלה באמרו כי יש לו דריסת הרגל וממילא על כל מה שירצה. וגם מעכב מלסגור הדלת. ועל מה ששתק ולא מיחה טוען כי חצי שנה אחר שעשה שם בית התפלה מיחה ללוקח בינו לבינו. ע' בסי' קס"ט סעיף א' במי שיש לו בור לפנים מביתו של חבירו ובב"ח שם ובסמ"ע סק"א וסק"ג ובתשו' הרשב"א שהביא הב"י סוסי' קנ"ג ובסמ"ע שם ס"ק ל"ב וע' בשו"ת מהרי"א הלוי אבד"ק לבוב בח"א סי' קס"ה שמסיק לדינא שאין להמוכר רשות להוליך דרך שם בהמותיו וגם אינו יכול לעכב על הלוקח לסגור כמקדם:
אחד היה לו בתים ובית אחד היה ביהכנ"ס והיה סמוך לביהכנ"ס בית הכסא שהיו גם אנשי ביהכנ"ס משתמשים בו ואח"כ מכרם לאיש אחר ובשעת המכירה לא נדבר מזה אם ישאר לבנו ביהכנ"ס זכות להשתמש בבית הכסא הנ"ל. ואחר המכירה לא מיחה בהם הלוקח והשתמשו בו יותר משנה. וכעת מכר הלוקח הנ"ל הבתים לבנו וסגר את הבית הכסא ומוחה בהם מלהשתמש בו באמרו שאין להם שום זכות בזה. עי' בתשוב' חסד לאברהם מהד"ת בחחו"מ סי' י"ח שהסכים עם הרב השואל דיש לדון בזה משום מיצר שהחזיקו בו רבים וכיוצא בזה דן בתשו' שארית יוסף סי' כ"ט וס"ט שרבים החזיקו בבה"כ דהו"ל מיצר שהחזיקו בו רבים ובזה שנשתמשו בו הוי חזקה גמורה לא כמו הילוך לבד. ושוב חקר כיון דגם הבעלים נשתמשו בו אולי לא הוי חזקה. ע"ז הביא מהכתיבות סי' ק"מ מ"ש בטעם דמהני בחלונות ומרזב חזקה אף שגם הבעלים נשתמשו באותו מקום. ולפי"ז בנ"ד שהם באים לטעון על גוף הביה"כ שיש להם זכות בשותפות עם הבעלים שנשתמש בו גם הוא וב"ב לא הוי חזקה ומלבד זה הרי ריח אין לו חזקה. ואולם בנ"ד נראה ברור הואיל ונתן סתם בית זה לביהכנ"ס ממילא כל הצורך לביהכנ"ס הוא בכלל המכירה היינו הבית הכסא שתשמישו שייך להבית הכנסת הוכיח כ"ז בראיות ע"כ זכו בני הביהכנ"ס להשתמש בו יעו"ש:
ו ראובן ושמעון הם שכנים בבתים זה אצל זה. ובבית ראובן הוא חנות ההלואה ומלאה משכנות. ושמעון רוצה למלאות ביתו פשתן וכיוצא מדברים שהאש בקל נאחז וניצת בהם. וראובן מוחה בו מפני סכנת האש באמרו אף שכותל החומה מפסקת ביניהם. מ"מ יש חורים וסדקים ודלת וגם כי גג אחד להם. ושמעון משיב שעל הניזק להרחיק עצמו כיון שהוא עושה בתוך שלו.
ועוד טוען כי אין שום אדם דר בביתו ואין לחוש לשום היזק כיון שאין מדליקין בו נר. ע' שו"ת באר עשק סימן מ"ב שפסק דהדין עם ראובן. דקיי"ל דהיכא דהנזק בא ע"י גירי' דידי' חייב המזיק להרחיק עצמו אף שעושה ברשותו כמבואר ברמב"ם פ"י מהלכות שכנים (ופסקו בח"מ סי' קנ"ה סעיף ל"ד) ועוד דהוי היזק קבוע דפשתן וקנבוס שכיח אש גבייהו. ע"כ מחויב שמעון להרחיק הפשתן והקנבוס מעל בית ראובן. ודברים פשוטים הם. וברי לי דכל דיינא לדון כי האי דינא עכת"ד בקיצור נמרץ:
ז ראובן ושמעון הם שכנים זה אצל זה ושמעון נולד לו בן ורוצה לגדל אותו במיני סממנים שכל קטן שמריח ריח זה ואינו רגיל בו מקטנותו יבא לידי סכנה וזה בדוק. וראובן גם הוא יש לו ילדים קטנים שלא גדלם בזה. ורוצה למנוע את שמעון באמרו שיגיע הריח לביתו. ויזיק לבניו. עיין בשו"ת הרדב"ז סי' תקנ"א שפסק דהדין עם ראובן כיון דקיי"ל דהיכא דמטי גירא דילי' לרשות הניזק על המזיק להרחיק עצמו אף שעושה ברשותו. (עי"ל בסי' הקודם) הלכך גם בנ"ד אם בשעה שמריחין לתינוק של שמעון מגיע הריח לרשות ראובן מחויב שמעון להרחיק את עצמו עד שלא יגיע הריח אפילו ע"י רוח מצויה. ותו דבעיקר הדין כתב הריצב"א דלאו לכל מילי אמר ר' יוסי על הניזק להרחיק א"ע. אלא בדברים שהם עיקר הישוב או דירה או תשמיש שאין לו למזיק להניח ישובו ודירתו או תשמישו. אבל אם לא היה המעשה של המזיק עיקר ישוב אפילו ר"י מודה דעל המזיק להרחיק עצמו. והוכיח זה מן התוספתא. הלכך בנ"ד דלאו עיקר ישוב הוא ולא של דירה על המזיק להרחיק עצמו עכת"ד:
ח ראובן היה לו בית וכותל ביתו הוא על מצר חצר של שמעון. והיה בחצרו של שמעון תל עפר אצל הכותל הנ"ל. והלך שמעון ופנה התל הנ"ל מהכותל עד שגילה היסוד של הכותל ועתה טוען ראובן כי כותל ביתו הוא רעועה ליפול מחמת שהחליש היסוד בנטילת העפר אשר יסוד הבית היה נשען בעפר הזה. עיין מהרשד"ם חו"מ סי' רמ"א שפסק דשמעון חייב בנזק הכותל עפ"י שומת בנאים יעו"ש בטעמו:
ט ראובן שבנה מוציא עשן (בלשונינו קומין) נגד חלון שמעון ושמעון מוחה בידו מטעם היזק העשן. וראובן משיב שאינו מזיקו כלום. עי' שו"ת שמש צדקה סי' ב'.
ושם תשובה ע"ז מבן הרב המחבר:
י ראובן ושמעון יש להם בתים זה אצל זה והגג והקומין המוציא העשן שהם של ראובן גבוהים מהגג של שמעון וטוען ראובן ששמעון יגביה לבנות הקומען שלו למעלה מחשש נזק אש שידליק את גגו ולפעמים ידליק השחרורית שבתוך הקומין. עי' בשו"ת פני יהושע ח"א חחו"מ סי' ח' ועיין בנתיבות בביאורים סי' קנ"ה ס"ק י"ג שדחה מקצת ראיותיו:
ראובן יש לו בית ובנה מרתף תחת קרקע רה"ר היינו שצואר המרתף הולך מביתו והחלל הולך תחת קרקע רה"ר ויש למעלה נקב חלול בכדי שיכנס האויר להמרתף ושמעון קנה הקרקע אצל האדון ורוצה להרחיק מביתו של ראובן כדין. ורוצה ליתן לו מקום אחר שיכנוס שם האויר בכדי שלא יזיק לראובן. וראובן מעכב עליו ע' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' קכ"ז שפסק דודאי זכה ראובן באויר שע"ג המרתף לצורך המרתף ההיא כמבואר ברמ"א סי' קנ"ד סעיף כ"ה. ואף שכתבו האחרונים שם דמיירי דוקא כגון שקנה הקרקע מהמלך או זכה מההפקר מ"מ פשיטא דה"נ בכה"ג הוא ומכ"ש בנ"ד דאינו רוצה לזכות בהאויר שחוץ לקרקע שע"ג המרתף רק בהאויר שע"ג המרתף שהדין עמו וזכה באויר ההוא.
ומה שטוען שמעון שיתן לו מקום אחר שיכנוס שם האויר הנה זה תלוי בדין המבואר סי' קנ"ד סעיף י"ג ולפי המתבאר שם אם ברור לב"ד שאין לראובן שום טורח והפסד ע"י שינוי מקום פתיחות הנקב להאויר אז הדין עם שמעון. אבל אם יש לומר שיהיה לראובן איזה הפסד או טורח קצת במה ששמעון יסתום האויר הזה ויפתח לו במקום אחר ודאי הדין עם ראובן כמבואר שם וזה תלוי בראיות עיני הב"ד. אמנם אם הדבר נוגע למצר שהחזיקו בו רבים אסור לבנות במקום רה"ר. ועי' בחו"מ סי' תי"ז סעיף א' ובפ"ת שם סק"א:
יא ראובן שחלונות ביתו פתוחים לגינה של שמעון. ועתה קם שמעון ונטע אילנות גדולים סמוך לכותל ראובן. וראובן מוחה בו שיקוץ אילונותיו מטעם דמאפיל לחלונות ביתו אם מחויב לקוץ או נימא דאסור לקוץ כמבואר בפ' החובל באילן דטען קבא וכו' עי' בתשו' שבות יעקב ח"א סי' קנ"ט שכתב בשם הרב חות יאיר סימן קצ"ה שפסק בפשיטות דמחויב לקוץ האילנות אם מאפיל. ומ"מ אם אפשר לו לתקן היזקו בקציצת קצת ענפיו סגי וכו'. והרב שבות יעקב דעתו דא"צ לקיץ האילן. וסיים אכן הכל לפי ראות עיני המורה אם הוא אילן עב וגדול ומאפיל מאוד יכול למחות כמו בבנין יעו"ש כי קצרתי. אח"ז נדפס ס' פ"ת על החו"מ וראיתי בסי' קנ"ד ס"ק י"א שהביא את דברי השבו"י הנ"ל ותמה עליו שבחוו"י לא נזכר כלל שמחויב לקוץ האילן כי לא מיירי שם במאפיל על חלון חבירו רק על חלון שבחצרו אם מותר לקצצו יעו"ש:
יב מי שבנה נגד חלונות חבירו ומאפיל אורו או כדומה מנזקי שכנים שמזיק לחבירו בבנינו. וחבירו מיחה בו בפני עדים והמזיק הוא גברא אלמא ולא השגיח בו. וארך הזמן יותר מג' שנים. ועתה הניזק רוצה לסתור בנינו לסלק ההיזק. והמזיק טוען כיון שעברו ממחאה הראשונה יותר מג' שנים הוי חזקה. עיין שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' שי"ג שפסק דדוקא בחזקת קרקע צריך למחות בכל שלשה שנים. אבל היכא דבא להזיק לחבירו ובונה שלא כדין דכל עיקר החזקה הוא מדשתק מחל לו. א"כ סגי כשמגלה הניזק דעתו בתחלת הבנין שאינו רוצה למחול לו שוב אין לו חזקה עולמית. כל זמן שלא יתברר שמחל לו על ההיזק ואין צריך למחות עוד יותר עכת"ד: יג מי שהחזיק בההיזק ראיה לחצר היתום או שאר נזק כמה שנים. והאפוטרופס של היתום לא מיחה בו. עיין בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך נזקי שכנים שכתב בשם הרב בית דוד סי' צ"ג דלא מהני לי' חזקתו. דפשיטא דאין לאפוטרופס למחול בלא שום תועלת ליתום. ואף אם מחל אינו מחול. ועי' בחו"מ סי' קמ"ט:
יד ראובן ושמעון שכנים בבתים ולפני בית שמעון הוא רה"ר. ובית שמעון נמוך. ובית ראובן שאחורי בית שמעון הוא גבוה ועי"ז הוא רואה מחלונותיו אם הרה"ר שלפני בית שמעון. ועתה רוצה שמעון להגביה ביתו וראובן מוחה בידו באמרו שלא יוכל עוד לראות את הרה"ר עי' שו"ת תומת ישרים סי' קנ"ט שפסק דהדין עם שמעון שאם אינו מאפיל על ראובן אורות ביתו בונה וא"י למחות מחמת מניעת ראיית רה"ר:
ראובן שחלונות ביתו פתוחים לגנו של שמעון. ועתה בא שמעון להגביה כותל ביתו בגובה נגד חלונות הנ"ל וראובן מוחה בידו שלא יאפיל עליו. עי' בתשו' חסד לאברהם מהד"ת חחו"מ סי' י"ז שפלפל באורך בפלוגתת הרשב"א והרא"ש (הוא בחו"מ סי' קנ"ד סעיף ט"ז) אם רוצה לעשות חלון לחורבת חבירו שעכשיו אינו מזיקו אם חבירו יכול למחות בו וממילא אם לא מיחה בו יש לו חזקה ואם אינו יכול למחות בו ממילא יכול חבירו אח"כ לבנות כנגד החלון. והאריך ומסיק להלכה דאף אם הוא ספיקא דדינא מ"מ הוי זה הפותח חלון לחורבת חבירו או לגנו תופס ומוחזק כיון שעושה בשלו ולא שייך כאן חזקת מרא קמא ולכן הדין ברור דיכול לפתוח החלון ואין חבירו יכול למחות בו. וממילא לא הוי חזקה וכשבא זה לבנות יכול לבנות נגד החלון ובפרט בזמנינו שעפ"י נימוסיהם יכול כל אדם לפתוח חלון ברשותו ואין שכינו יכול למחות פשיטא דלא שייך דין חזקה ולמה נהיה נותן יד לפושעים שיפתחו חלון לחורבת חבירו ואח"כ יהיו עוד זוכין בדין כמשפט מי שהשעה משחקת לו. ואמנם בתחלה מי שבא לפתוח חלון לחורבת חבירו נכון לכופו עכ"פ שיתן כתב בתוקף עפ"י נימוסיהם שלא ימחה אח"כ בחברו לבנות כנגד החלון עכת"ד. ולפענ"ד צ"ע גדול לדינא עיין במחבר בסי' וסוף סעיף הנ"ל וברמ"א ובאחרונים שם ובפ"ת שם ס"ק ט"ו וט"ז. וע"ל בדיני חזקת פתחים כלל ל"ה סימן ט' ועי' בתשו' בית שלמה בגוף התשו' שהבאתי שם כי קצרתי באומר. ועי' כאן בדין שאח"ז: טו ראובן פתח חלון לתוך חורבת חבירו. וכשבנה שמעון החורבה אמר לראובן שיסתום החלון וראובן אומר שהוא ירא לנפשו לסתום מצוואת ר"י החסיד. עיין בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך נזקי שכנים בדיני היזק ראיה שהביא בשם הר בית דוד סימן פ"ה שחייב לסותמו ואין בידי הס' ב"ד לעיין בו. ולכאורה היה נ"ל ראיה מש"ס דב"ב דף כ"ו ע"א מהא דרבא בר רב חנא הוה לי' הני דקלי אמצרא דפרדיסא דרב יוסף הוי אתי צפורי וכו' ומפסדי לפרדיסא. א"ל ר"י זיל קיץ לי'. א"ל אנא לא קיצנא לי' דאמר רב האי דקלא וכו' לא שכיב ברי אלא דקץ תאנה בלא זימנא מר אי ניחא לי' ליקוץ. וע"ש בהגהות אשר"י בשם מהרי"ח דמשמע לנ"ד שבעל החלון יכיל לומר סתום אתה החלון אני ירא לסתום. כיון שפתח החלון ברשות כשהיה חורבה כמו באילן. ומ"ש שם הרא"ש והלכה כר"י נראה דהוה לענין שאין איסור לקוץ האילן כיין דמפסי'. אולם יש לחלק בין איסור קציצת האילן היכא שאסור לקצצו שהוא מדאורייתא. לצוואת ר"י החסיד ועיי"ש בתוס' ודו"ק:
טז בית ועליה של שנים ונתקלקל הגג. אם חייב בעל העלייה לתקן אה בנו. הנה בחו"מ סי' קס"ד ס"א כתב מור"ם וכל צרכי הגג בעל העליה לתקן. ובסימן קנ"ה ס"ד בהג"ה מוכיח להיפך יעו"ש בסמ"ע שהרגיש בזה והניח בקושיא. ועיי"ש בב"ח מה שדחק לתרץ בזה. וע':
במהרשד"ם חו"מ סי' רס"ח בהג"ה שם שמבואר דבעה"ב אינו יכול לכוף את בעל העליה לתקן הגג. והרב בשו"ת סם חיי סימן למ"ד וסי' ל"א השיג ופסק דכופין את בעל העליה לתקן. ושם תשו' הרב מו"ה יוסף קאבו האריך להשיג עליו ופסק כמהרשד"ם והרב המחבר דחה ראיותיו וחיזק דבריו ומסיק לדינא דעל בעל העליה לתקן הגג ועי' בנתיבות סי' קס"ד בביאורים ס"ק ב' מ"ש לתרץ דברי הג"ה הנ"ל. ועי' בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' קנ"ח שנשאל בשלשה בנינים זה ע"ג זה. ונפל שריפה גדולה בהעיר וכראות העליון שגדלה האש מכל הצדדים שיבר הגג מהעליה כדי שלא ידלק הבית וניצולו כל הבתים. ועתה תובע מן התחתונים שגם הם יתנו לו לסיועת הגג אף שעל העליון לתקן הגג היינו שמתקלקל מחמת עצמו. משא"כ עכשיו שקלקל בידים כדי להציל מהשרפה והצלתו היה הצלתם גם המה יתנו חלקם ופסק דהתחתונים פטורים כיון שלא ירד להציל על דעת שניהם. והם ממילא ניצולו הוי זה נהנה וזה לא חסר כמבואר ברמ"א סי' רס"ד סעיף ד' בהג"ה ועיי"ש מ"ש לחלק בזה בין צבור ליחיד כדי שלא יסתרו דברי הרמ"א הנ"ל למה שפסק בהג"ה סי' קס"ג סעיף וא"ו. וע"ש בח"ב סי' קנ"ו שנשאל ממש נדון כזה רק ששם שברו הגג בציווי השררה ופסק דהתחתונים חייבים ליתן לסיועת הגג מחמת ששברו עי' ציווי השררה וירדו ע"ד שניהם. וסיים רק שינכו לפ"ע שנהנה העליון בעשייתו על ביתי נג חל יעו"ש. ועיין בשו"ת שבסוף ספר עטרת צבי בסי' קכ"ח שהשיג על השבו"י שבח"א סי' קנ"ח. אולם הרב שבו"י בקונטרס לא הביט און ביעקב בפתיחתו לח"ג. תירץ כל השגותיו ודיבר קשות כנגדו יעו"ש. ועי' בספר זכיר לאברהם חו"מ ח"ב ערך נזקי שכנים בדין שותפים בקרקע. בענין בית ועלי' של שנים ועשה בעל העליה הוצאות לבנות כותל הבית. ואם נפלו מי חייב לבנות התקרה. ואם נתקלקלו הכותלים התחתונים ובענין תיקון הגג יעו"ש:
בית ועליה של שנים. לאחד הבית ולשני העלי' שע"ג הבית ונפלו ועמד הקרקע פנוי. ואח"כ יצא דבר המלך להגביה הדרכים בגובה שלשה אמות מכפי שהם עד עתה לצבור עליהם אדמה עד גובה הנ"ל באופן שבעל הבית שהיה גובהו חמשה אמות לא ישאר לו עתה רק גובה שני אמות מן הארץ. ועתה רוצים לבנות וטוען בעל העליה שבעל הבית אבד חזקתו ואין לו רשות לבנות רק בגובה שני אמות ועליו יבנה הוא העליה. ועי' מ"ש בזה בדיני שותפים בקרקע כלל ק' סי' ז':
יז ראובן ושמעון שותפים בחצר שאין בו דין חלוקה והוסיף ראובן קצת על הבנין שלו באופן שתפס קצת משטח החצר תחת רשותו וכא מיחה בו שמעון. ולימים בא שמעון להוסיף על בנין שלו ומיחה בו ראובן. וטוען שמעון שגם ראובן יסתור מה שהוסיף. עי' בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך נזקי שכנים בדין שותפים בקרקע שכ' בשם הרב ב"ד סי' צ"ב ומהרי"ט ח"א סי' ק"ח שהעלו דהדין עם שמעון יעו"ש בטעמם:
יח מעיין המושך מים להרבה בתי שורף של יי"ש. ובשנת היובש נתמעטו המים והבע"ב מתקוטטים מי ימלא תחלה. עיין בשו"ת נאות דשא סי' קל"ד שהעלה הרבה פרטי דינים בזה. ועי' בחו"מ סי' ק"ע:
ועי' בתשו' מהרי"א הלוי בח"ב סי' קי"ג בראובן שיש לו בשכירות מהאדון רחיים זה הרבה שנים ועתה בנה האדון עוד רחיים אחת על שפת הנהר למעלה מהרחיים של ראובן ושמעון רוצה לשכור מהאדון הרחיים העליונה וראובן מוחה בו בטענה כיון כשיסגירו הרחיים העליונה יעוכב המים מלילך להרחיים התחתונה כי יאספו מי הנהר להרחיים העליונה ופסק לדינא שאין ראובן יכול למחות בו כיון שהמים העליונים באים להרחיים כפשטיה בלי פעולה המים שייכים להרחיים העליונה ודמי לאמה המהלכת ע"פ בורו (בגיטין ס' ע"ב) מרזב מותר לסגור לסתום מימיו שזכה בהם קודם. וגם משום דכל דאלים גבר עי' בחו"מ סי' ק"ע ע"ש כי קצרתי באומר: יט כשיש ספיקא דדינא בענין נזקי שכנים אם מחויב המזיק להרחיק עצמו. מי נקרא מוחזק לומר קי"ל המזיק או הניזק עיין בדיני חזקת פתחים וחלונות כלל ל"ה סי' ט"ו וט"ז:
כ חצר של שני שותפים לאחד יש לו שני בתים גדולים ולאחד יש לו רק בית אחד קטן ועתה צריכים לבנות גדר לצד השוק. אם נותנים הוצאה בשוה כיון שאין לאחד השתמשות יותר על חבירו עי' בדיני שותפים בקרקע כלל ק' סי' י"א. ועי' בכלל הנ"ל עוד דינים הנוגעים לענינים אלו יעו"ש: כא מי שעשה חלון לחצר חברו באופן שהדין שמחויב לסתום חלונו משום היזק ראיה אי סגי אם עשה לפני החלון מחיצה של קרשים או יכול הניזק לומר לא ניחא לי בקרשים פן למחר יפול המחיצה ואהיה ניזק בהיזק ראיה ואצטרך למיזל בתר דינא ודיינא. עיין בב"י על הטחו"מ סי' קנ"ד סט"ו בשם הריטב"א בחידושיו פ' חז"ה דף מ"ם גבי מ"ש ולסתום לאלתר הוה חזקה ומיהו סתימה בנסרים בעלמא אינה סתימה וכ"ש במטלעות. והעושה חלון וצוו הב"ד לסותמו יש לו לסותמו סתימה גמורה בריפסא וטינא עכ"ל. ועי' בשו"ת פרח מ"א ח"א סי' ע"ח שהוכיח שדעת כל רבוותאי שהדין עם בעל החלון דסגי במחיצת קרשים וכ"כ מהר"א מזרחי ח"א סי' ח' דאם עושה הכותל מקרשים חזקים סתומים מלהביט. לכל הפירושים ולכל הפוסקים הא ודאי שאין לכוף אותו לבנותו בשל אבנים וכו'. ואפשר דגם הריטב"א לא אמר רק במחיצת נסרים קלים מנסרים קלו. ע"כ בנ"ד שבונה מחיצה חזקה של קרשים ויש בם סמיכה חזקה וקיימת אין כח למערער למחות והדבר פשוט עכת"ד. ועי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך נזקי שכנים:
כב מי שנתן לחבירו שטר בקנין שלא לבנות עוד בחצרו נגד חלונות חברו אף ברחוק ד' אמות. וכן אם נתן שטר בקנין איך שהוא נותן רשות לחברו לפתוח חלונות לחצרו. וכן שותפים בקרקע שעשו שטר בקנין שלא יבנו על הקרקע. ואח"כ חזר אחד מהם באמרו שהוא קנין דברים וגם בדבר שאין בו ממש. עי' בדיני קנין מטלטלים כלל פ"ז סי' כ"ח וסי' פ"ז: