דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא
כללים - כלל סד
סד:
מודעה ואונס:
א דיני מודעה ואונס. עי' בכנה"ג סי' ר"ה שאסף איש טהור כל פרטי דינים בזה מתשובות הראשונים והאחרונים. והרב בני חיי סי' הנ"ל העתיק כל דבריו והוסיף נופך מדילי'. ומאריכות הדברים לא העתקתי אותם פה: ב ראובן הוציא שטר מכר ושמעון הוציא מודעה על המכר וכתב בה ואנחנו העדים הכרנו באונסו וכו' ושאלו הב"ד את העדים איך ידעו מהאונס ואמרו שהכירו באונסו עפ"י שמעון עצמו שסיפר להם האונס והם לא ראו כלום. וחשבו דכיון שנודע להם פרטי האונס מה הוא יכולים לכתוב והכרנו באונסו. ובא השאלה אם הוו העדים כחוזרים ומגידים דאין נאמנים. עי' בשו"ת אהלי יעקב להרב מהריק"ש סי' קט"ז שפסק דלפי מה שכתב הר"ן בפ"ק דר"ה בשם הר"ז ז"ל (ופסקו מרן בחו"מ סי' פ"ט ס"א) שכל דבר שהעדים מצוין לטעות בו נאמני'. ואין בו משום חוזר ומגיד. א"כ גם בנ"ד דעדי ע"ה עבידים לטעות דמהני הכרת האונס עפ"י מוסר המודעה ולאו חזרה הוא והם נאמנים וע"ש שכ' גדולה מזו דאפילו מן הסתם שלא היו העדים לפנינו אם העדים אינם מוחזקים ביודעים ובקיאים בדברי חז"ל צריכים הב"ד לברר הכרתם באונס איך הוא כדי שתועיל המודעה ובזולת זה הוא כחרס הנשבר כיון שאין העדים יודעים דת ודין עבידי דטעי בזה עכ"ד. שוב מצאתי בס' ערך השלחן על החו"מ סי' כ"ט אות ד' שהביא דבריו בקיצור. ומשש"כ ודומה לזה כתב מהרי"ן מיגאש בתשובה סי' קכ"ג בעדים שהעידו שיודעים בבירור שראובן משכן הבית אצל עכו"ם. ואח"כ כשחקר הדיין ושאל אותם מניין אתם יודעים אמרו שראובן אמר להם אם תבטל עדותם או נאמר כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ונאמר יש שנהגו בכל כיוצא בזה והוא מה שראינו להרב ר' יצחק עושה מעשה בכל יום ומורה בו הוא (וחסר שם ותמצא בסי' קס"ד) שנראה העדים אם יש להם ידיעה בעניני העדיות כסמוך עליהם. ואין משגיחין במה שאמרו אח"כ לא ידענו אלא מצד ששמענו לא מצד שראינו משום דהוו חוזרים ומגידים ואם היו חסרי הידיעה לא נסמוך עליהם. וכזה הי' דן רבינו הרב עכ"ל. וכה"ג כ' הרא"ש בתשובה כלל מ"ה גבי גט שהעד אומר שהבעל לא צוה לו לחתום שנאמן יעו"ש הטעם ובב"ש באה"ע ססי' קנ"ג. ועי' בנתיבות סי' ר"ה בחידושים ס"ק ט' שהביא בשם מהר"ם אלשיך דאם העדים כתבו במו עה והכרנ"ו אונס"ו ואח"כ הגידו האונס לפני הב"ד וראו הב"ד שאינו אונס. דהעדים נאמנים והמודעה בטילה משום דעבידי עדים דטעי בכה"ג ועי' לקמן סוסי' י"ג:
ג ראובן שהוציא שטר מודעה על שמעון שכתוב בה והכרכ"ו באונס"ו. ושמעון טוען דלא הוה אונס דהרי גברא דציית דינא אנא. ושנינו בעיר אחת ויש ב"ד בעיר והיה לך להזמין אותי לדין. פסק בשו"ת מקום שמואל סי' ס"ט דהדין עם ראובן דהלכה כאביי ורבא דכתבינן מודעה אף אגברא דציית דינא. ועי' בפתיחה מהנתיבות לסי' ר"ה. ובסמ"ע סימן הנ"ל ס"ק ט"ו:
יד ראובן היה לו חזקה בעסק שהחזיק אותו בשכירות מהאדון הרבה שנים ואח"כ הלך שמעון ושכר העסק על ששה שנים ולא רצה שמעין לציית דינא ונתנו עליו הב"ד סירוב ועכ"ז החזיק העסק ואח"כ התפשרו שיתן לו שמעון סכום מעות ועבור זה נתן לו ראובן שטר מכירה שהחזקה שייך לו לעולם וביטל כל המודעות ועתה ראובן טוען שהמכירה בטלה מחמת שהיה באונס שגזל ממנו החזקה ולא רצה לציית דין ומבואר בסי' ר"ה סעיף ח' בגזלן והוחזק בגזילה ואח"כ קנה מהנגזל דאין המוכר צריך למסור מודעה והמכירה בטלה.
עי' בתפארת יוסף חו"מ סימן וו' שפסק דהמכר בטל:
ה ראובן התפשר עם שמעון בפני אנשים על החוב שהיה לו אצל שמעון ונשבע לקיים הפשרה. ומקודם מסר מודעה בפני עדים איך שהוא אנוס בפשרה זו כי כשתבע לשמעון כפר לו הכל וירא שישבע לשקר. ע"כ הוא מוכרח להרבות רעים ולפשר עמו כדי שיודה לו החוב. עי' בחו"מ סי' ר"ה ס"ז ועי' בשו"ת הרמ"א סימן כ"ב בשותף שאמר לשותפו שאם לא יתפשר עמו בכך וכך יכפור לו הכל ועי' בשו"ת הר הכרמל חח"מ סי' ל"ז שהאריך בפרטי דין זה. ועמ"ש דו"ז בקצוה"ז סי' הנ"ל ס"ק ב' ובנתיבות ס"ק י"א בדין מודעה בפשרה:
ו בדין פשרה באונס ואם נתפשר עפ"י הדיינים והיה אונס ואם מסר מודעה ואם פשרה דינה כמכר או כמתנה. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' מ"ח קמ"ח. ובח"ג סימן ק"ס:
ז ראובן היה לו עסק עם שמעון כמה שנים. ועתה תובע ראובן משמעון שיתן לו חשבון באמרו שמגיע לו מעות משמעון מן סחורות שמכר. ושמעון הוציא פטורים כת"י ראובן שכתב וחתם שהוא פוטר את שמעון מכל תביעות שבעולם ומוחל לו עליהם. וראובן הביא עדים והעידו בע"פ איך שראובן מסר מודעה בפניהם שהוא מוכרח ליתן פטורים לשמעון לאשר שיש לו כתבים ביד שמעון אשר יכול להעליל עליו וכדי להוציא ממנו הכתבים הוא מוכרח ליתן לו פטורים. והנה העדים לא כתבו ע"ז שטר מודעה. וכעת אינם זוכרים הזמן אם מסר המודעה קודם הזמן הנכתב בפטורים או אח"כ. עיין בשו"ת שיבת ציון סימן קי"א שפסק דהמע"ה ועל ראובן להביא עדים שמסר מודעה קודם הפטורים ודבריו נכונים לפי מה שהביא דו"ז בקצוה"ח סי' ר"ה ס"ק ז' בשם הב"ח דטעמא דפסק שם הרמ"א דמודעה שאין בה זמן כשרה ומבטלת המכר הוא דכיון דספיקא הוא מוקמינן ארעא בחזקת מארי' קמא דלא כטעם הסמ"ע.
וכ"כ שם דו"ז דלענין פשרה אם הוציא מודעה כזו המודעה בטלה כיון שבא להוציא מהלוה. אולם כ"ז הוא בשטר מודעה. אבל בנדון הרב שיבת ציון שמסר לפניהם המודעה בע"פ אף לטעם הסמ"ע המודעה בטלה דלא שייך החזקה של העדים כיון שלא חתמו א"ע ועי' בפ"ת סי' ר"ה ס"ק ח':
ח ועי' בשו"ת חסד לאברהם חחו"מ ססי' מ"ג ביורש שהוכרח ליתן פטורין בעד דבר מועט. איך שהוא מסלק עצמו מהירושה שנשאר ממורישו מחמת שלא רצו לעמוד עמו לד"ת. וכתב בהפטורין בבטול מודעה. ומסר מודעה מקודם גם על ביטול המודעה יעו"ש הנדון באורך:
ועי' בתשו' חסד לאברהם מהד"ת חחו"מ סי' כ"ו באחד שנתן פטור לחבירו שאין לו עליו שום טו"מ וכתוב בו ביטול מודעה כדרך שמבטלין בג"נ ובפועל ממש. ואח"כ רוצה לבטל הפטור בטענה שמסר מודעה על הפטור ועל הביטול מודעה עי' בחו"מ סי' ר"ה סעי' י"א ובפ"ת וע"ש בתשובה הנ"ל מה שהעלה:
ט ראובן נתן שטר לשלוחו לילך לעיר הלוה להתפשר עמו. והמלוה מסר מקודם מודעה על הפשרה. והתפשר עצמו השליח עם הלוה ועתה המלוה תובע המותר ומערער על הפשרה מצד שמסר מודעה. עי' בנוב"י מה"ת סימן ל"ה שכתב דאין המודעה מועלת כיון שהעדים לא הכירו באונסי. וגם שהיה לו לשליח למסור שם מודעה ע"כ הפשרה קיימת ושם בהג"ה מבן המחבר כתב שצ"ע מ"ש שצריך שיכירו באונסו. דהא מבואר בסי' ר"ה דמחילה א"צ הכרת אונס וסגי במודעה לבד כמבואר בשו"ת מהר"ם מלובלין סי' כ"ג (ר"ל דפשרה זו דינה כמחילה כיון שאין ללוה טענות נגד המלוה רק הוכרח לפשר עמו בשביל שאין ידו משגת לשלם או בשביל שהוא גבר אלים פשרה כזו אינה כמכר רק דינה כמחילה וכן מבואר במבי"ט ח"ב סי' ק' וח"ג סי' קט"ו.
ומהרי"ט חחו"מ סי' צ"ח ושם מיירי באונס בלא מודעה וה"ה במודעה בלא אונס והובאו בשו"ת בית אפרים אשר אציין לקמן) ואפשר כיון שהיה ע"י שליח דומה טפי לפשרה דדינה כמכר עכ"ל. והגאון ראז"מ בשו"ת בית אפרים החדשות שנדפס מקרוב דף כ"ב ע"ב נשאל ג"כ מעין נדון הנ"ל והביא דברי הנוב"י והגהת בנו הנ"ל. וכ' שמ"ש בהגהת בנו דע"י שליח דומה טפי לפשרה הוא מילתא בלא טעמא דמ"מ הא קמן דמגלה דעתו שאין רצונו למחול המותר מדמי הפשר שיפשר שליחו וכיון שהלוה לא היה לו טענת נגד החוב אין זה פשרה אלא מחילה (ובמתנה ומחילה סגי באונס בלא מודעה כמבואר בחו"מ סי' רמ"ב וכל היכא שרוצה לגזול אותו הרבה או לכפור כל החוב והתפשר עמו שיגזול אותו מקצת ומוחל לו זה הוי מתנה ומחילה: וכ"כ במבי"ט בח"א סי' קל"ו ובב"י סי' י"ב בשם תשובת הרשב"א דאם נתפשר עמו על החוב שכפר לו ואח"כ מצא עדים שחייב לו יותר מסך הפשרה דהוי מחילה באונס ובטל. וכ"כ בתשו' מהרח"ש ח"א סי' ל"ו ובתשו' הרמ"ע מפאנו סי' מ"ב דזה הוי תלוהו ויהיב ובטל ועי' באורך בשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' ד' בסד"ה ויות"ר נראה בנדון שא' נתן שטר פיטור באונס ופסק דבטל) וע"ש שהאריך בפלפולו ומשיג לדינא על הנוב"י בנדון דידי' מטעם הנ"ל וע"ש בנדונו שהי' ת"כ על הפשרה ופלפל הרבה אם מחויב לקיים הפשר' מצד הת"כ דדינה כשבוע'. יעו"ש מה שהעלה לדינא:
בדין המבואר בסי' ר"ה סעי' ג' דפשר' דינה כמכר ולא מהני אונס בלא מסר מודע' ע"ש מ"ש דו"ז בקצוה"ח סק"ב ובנתיבות אמצע סק"ט דהיינו שלא ידע האנוס דין ברור אם הדין עמו או שהי' הכחשה ועסק שבועה ביניהם דאז הוי כמכר שכל אחד מכר זכותו מהטענה אבל היכא שידע הדין שהדין עמו ומ"מ הוה אנוס לפשר עצמו זה הוי כמתנה ומחילה וכ"כ הב"ח בסי' י"ב סעי' ט"ז ועי' בפ"ת בסי' ר"ה סק"ה וע"ש בקצוה"ח ונתיבות שכתבו כן בשם מהרי"ט ואחרונים. ועי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' ע"ד שהביא כן גם בשם מהר"ם מלובלין סי' כ"ג ותשו' מבי"ט ח"ב סי' קט"ו שהוא תלוי בהנאנס אם אינו יודע בבירור שהדין עמו הוי כמכר ולהיפוך הוי כמתנה:
י ב"ד עשו פשרה בין הבע"ד וכתבו שהחרימו ששום ב"ד אחר לא ידונו בזה אחר הפשרה שלהם ואחד מהבע"ד טוען שהי' אנוס על הפשרה ומסר מודעה אם מותר לדיין אחר לחזור ולפסוק ביניהם. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' פ"ה שכיון שהפשר בטל מצד האונס גם החכם בטל ומותר לדון ביניהם: יא בת בין הבנים שאינה יורשת בדין וסירבה לקיים הד"ת ואמרה שתלך בערכאות והוכרח הבן לפשר עמה ליתן לה חלק ואח"כ הפקידה בידו חפצים ומעכב אותם עבור מה שנתן לה עפ"י הפשרה שהיה אנוס עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' ב':
יב ראובן מחה במסחר שמעון בערכאות וזכה בתביעתו והוכרח שמעון לפשר עמו ומסר מודעה קודם ועתה תובע שמעון בד"ת שהיה פשרה באונס מחמת שמיחה אותו בערכאות והב"ד רואין שבאמת היה ראובן זוכה את תביעתו גם עפ"י ד"ת. פסק בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג סימן ק"ס דלא הוי אונס ולא מהני המודעה אף שראובן לא הזמין אותו מקודם לד"ת. וכ"כ באה"ע סי' קי"ח סעי' י"ז דכל שהוא בדין לא הוי אונס:
יג שותפים שהתפשרו וקיבל אחד מהם על עצמו ליתן לחבירו ת' זהובים וגם להחזיר לו כל הוועקסלין וכתבו ע"ז שטר וחתם עצמו בהודאה ונכתב שנעשה בתקיעת כף וקודם הפשרה מסר מודעה לפני עדים והעידו העדים לפני הב"ד בע"פ את המודעה ואת האונס עי' בשו"ת פרשת מרדכי חחו"מ סי' וא"ו דביטל עדות האונס שהעידו כי בעדותם לא נתברר אם היה אונס ונשאר רק מודעה וחקר שם מצד דפשרה דינה כמכר ולא כמתנה. וגם מצד שכתוב בשטר שנעשה ברצון שלא באונס. וגם מצד הת"כ דהוי כשבועה ושבועה מבטל האונס ע"ש הרבה חקירות ומה שהעלה:
בדין המבואר בסי' ר"ה סעיף א' שצריכים העדי מודעה לידע האונס שהוא אנוס ודאי ע"כ צריכים לכתוב בהשטר מודעה והכרנו באונסו עי' בפ"ת שם סס"ק ח' שהביא בשם העט"צ בס"ק י"ב והמאמר קדישין שכתבו מטעם שכ' שם לכן נראה בכמה תקנות שהמסירת מודעה אינו מועיל רק לפני הרב התופס ישיבה (וכן אב"ד ודיין) ונכון הוא עכ"ל והפ"ת פקפק על טעמם וכתב שנ"ל טעם התקנה הנ"ל משום דהעדים צריכים לידע שהוא מוכר מפני אונס וכמה פעמים העדים אינם יודעים אם הוא אנוס ממש וכמ"ש בתשו' מהר"ם אלשקר סי' ע"א הובא בנתיבות בביאורים סק"ו דעבידי עדים דטעו בכה"ג וסוברים שהוא אונס. ועפ"י הדין אין זה נקרא אונס ולכן תקנו שיהא דוקא לפני הרב עכ"ל הפ"ת.
ומה"ט פסק שם במהר"ם אלשיך שאף שהעדים כתבו בהמודעה והכרנו באונסו ואח"כ הגידו האונס לפני הב"ד וראו הב"ד שאין זה נקרא אונס העדים נאמנים כמו שהגידו עתה ולא מקרו חוזרים ומגידים משום דעבידי עדים דטעו בכה"ג והמודעה בטלה ע"ש בנתיבות. ועי' בתשו' חסד לאברהם מהד"ת חחו"מ סי' כ"ו שכתב וז"ל וגם בגוף ענין המודעה הנהוג בזמנינו שמוסר מודעה לפני שנים וכותב במודעה והכרנו באונסו והם חותמין. אף כי בכל דוכתא אמרינן חזקה על העדים שעשו כהוגן. אין זה ענין לנ"ד לפי המבואר מדברי הראשונים בחי' ב"ב דף מ"ב וברמב"ם הלכות מכירה דלא חשוב הכרנו באונסו לבטל השטר רק כשראו שהכהו ומסרו או שתפס משלו ואמר שאם לא יתן לו השטר זה יחזיק בדבר זה בלי רצונו כעובדא דפרדיסא (בב"ב דף מ"ם ע"ב והובא בחו"מ סימן הנ"ל סעיף ז') וכן בהפחידו בשום דבר לא הוי אונס רק כשהפחידו בדבר זה שבא לכופו וליקח בחזקה אבל אם מפחידו בדבר אחר שיעשה לו רעה אמרינן עביד אינש דגזים ולא עביד ולא הוי אונס כמ"ש בתשו' מהרי"ק סי' קפ"ה. ואחרי כי דבר זה צריך חקירת חכם איזה דבר הוי אונס לבטל המכירה איך ניקל ונסמוך על עדים דעלמא שכותבים והכרנו באונסו ולא עדיף מטעות שהעדים מצוין לטעות בו דנאמנים לומר טעינו וכ"כ במהר"ם אלשיך (שהבאתי לעיל). לכן בכל מודעה הבא לפני הב"ד צריכים לחקור את העדים בע"פ לשאול אותם מהו האונס שהכירו בו ולעיין בדינו אם יש בו די להפקיע ולבטל השטר עכ"ל ועי' לעיל סי' ב'. ועי' בסי' הנ"ל בבאה"ט סק"ה מ"ש בשם תשובת הגאונים דיני אונס איזה מקרי אונס:
יד מי שטוען על כת"י אנוס הייתי ליתן כת"י ואיני חייב כלום. אולם לא מסר מודעה אם הוא נאמן במגו דפרעתי עיין בדיני כת"י כלל מ"ט סימן ד':
טו ראובן נתן את שמעון במשמר עבור חובו שחייב לו ובא לוי ונתן לראובן שטר ערבות בקנין על החוב הנ"ל כדי להציל את שמעון מהמשמר. ומקודם מסר מודעה על הערבות אם מהני המודעה עבור אונס שמעון עי' בדיני ערב כלל ע"ח סי' כ"ב:
טז לוי נכנס ערב לראובן בעד שמעון ועשה ראובן שטר בקנין על שמעון ולוי. ושמעון מסר מודעה מקודם איך שהוא אנוס ליתן שטר לראובן. באופן שע"פ ד"ת פטור שמעון מלשלם לראובן. גם לוי הערב פטור. עי' זה בדיני ערב כלל ע"ח סימן כ"ג:
יז מי שחייב לחבירו ממון. ואח"כ מכר המלוה ללוה קרקע, וקודם המכירה מסר מודעה שהוא מוכר לו הקרקע כדי למשכנו על חובו מחמת שהלוה רוצה להבריח נכסיו שלא לשלם לו החוב. עיין בש"ך סי' ר"ה ס"ק ד' שנסתפק בזה ולא העלה דבר ברור לדינא. ועי' בשער משפט. על חו"מ סי' פ"ה סס"ק ד' שהביא ראיה מפורשת מהרמב"ן ובהע"ט דהמכירה בטלה: