דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא
כללים - כלל כ
דיני גורל:
א אם גורל קונה בשותפים או אחים שחלקו בגורל שלא יוכלו לחזור אח"כ עיין בחו"מ סי' קע"ג סעיף ב'. ובסי' קע"ד סעיף ה' ועיין בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך גורל מה שציין בזה להאחרונים. וראה זה דבר הפלא שמצאתי בשו"ת גאוני קדמאי בדפוס ישן נושן סי' סמ"ך שכתב באחים שחלקו עפ"י גורל וז"ל ובכל מקום שיפול הגורל יטלנו ואין רשות לשום אדם מישראל לעבור על הגורל שאין הגורל אלא מפי שמים שנאמר ע"פ הגורל תחלק הארץ (ויותר מבואר במשלי ט"ז בסופי בחוק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו עיי"ש ברש"י ובמצו"ד). והעובר על הגורל כעובר על עשרת הדברות עכ"ל (שם) והסיום הוא פלא ועיין בשבויי ח"ג סי' קס"ב:
ב ועיין בשו"ת חוו"י סי' ס"א בעובדא שבא לפניו שהטילו ביניהם שנים עשר אנשים גורל על כוס כסף אחת שמי שיצא הפיתקא שלו ירויח הכיס הנ"ל. שפסק דבכל ענין אם נמצא אח"כ טעות בהפתקות של גורל כגון שהיה צריך לכתוב י"ב פתקות וכתב רק י"א או שאר טעית אף דהטעות היה לשבח לאותם המערערים אח"כ על הזוכה בהכוס ע"פ הגורל. מ"מ הגורל בטל. מפני שהגורל ידבק בו ההשגחה העליונה וצריך להיות בלי שום קלקול: ג מוהלים התפשרו ביניהם שבכל פעם שיהיה תינוק למול יטילו גורל ומי שיצא בגור יזכה בכל המצוה חיתוך ופריעה ואח"כ כשיולד תינוק למול יטילו שאר המוהלים גורל ביניהם ולא יבא המוהל הראשון בקלפי וכן כסדר ואירע שמי שזכה בגורל קידם שמל הילד מת הילד ואח"כ נולד תינוק וטוענים המוהלים שזה המוהל לא יבא עוד בקלפי כיון שכבר זכה בגורל את חלקו אף שלא מל מחמת אונס עי' בשו"ת ר"י אסאד יו"ד סי' רמ"ג שאונס רחמנא חייבו להאחר לא אמרינן ע"כ אין להראשון חלק בהטלת הגורל שאחריו ול"ד למ"ש המג"א סי' קל"ב שאם יצא בהגורל ב' אותיות שוות הגדולים כגון ת' ת' והאחרים יש להם אותיות הפחותים במנין שמפסידים חלקם מ"מ בטל הגורל אף לגבי האחרים ויטילו הגורל מחדש עיי"ש הטעם: ששה אחים שבאו לחלוק בירושת אביהם והסכימו לחלוק החפצים ביניהם עפ"י גורל והיה בהם חפץ אחד של גדול קדמון ועוד ב' חפצים דומה לו של גדול אחרון ושמו ב' חפצים הללו לחלק אחד כנגד החפץ הא' של גדול הקדמון וכן עשו משער החפצים עוד ד' חלקים ויצא בגורל הראשון הפיתקא אשר כתוב עליו חפץ גדול הקדמון לראובן. ואח"כ עלה בגורל שמעון הפיתקא של ב' החפצים של גדול האחרון. ואח"כ עלו הגורלות של שאר האחים והחזיקו כל אחד בחלקו. ועתה אחר אשר כבר עברו שנים רבות מעת החלוקה נתוודע בבירור גמור אשר החפץ של גדול הקדמון שעלה בגורל ראובן הוא אצל שמעון והחפץ הדומה לו של גדול האחרון הוא אצל ראובן ולא נודע אם נעשה החילוף לאחר שכבר החזיקו האחים כל אחד בשלו.
או נעשה החילוף בשעת החלוקה והחזיקו ראובן ושמעון בטעות כל אחד בחפץ חבירו. וראובן תובע שיחזור לו שמעון את החפץ של גדול הקדמון שהוא יקר וחביב עליו מאוד. עי' בחו"מ סי' קע"ג סעיף ב' בפלוגתת הרמב"ם והרא"ש וע"ש בפ"ת ס"ק א' וס"ק ב' ועיין בתשו' מהרי"א הלוי בח"ב סי' פ"ד שפלפל בדין ברירה ובפלוגתא הנ"ל. ומשיג על השואל שרצה לומר לפימ"ש שם הרמ"א לדעת הרא"ש דאם החזיק אחד בחלקי החלוקה קיימת כוונתו דנתקיים החלוקה לכל האחים שמחויב כל אחד ליטול רק חלק שנפל לו בגורל וא"י לחזור בו ליטול חלק אחר. והגאון הנ"ל הוכיח דלדעת הרא"ש דגורל אינו קונה רק מברר החלקים. אף שארבעה אחים החזיקו בחלקם בזה נתקיים רק בירור השני חלקים הנותרים שכל אחד יקח חלק מיוחד כמו שנברר לחלק אחד אבל מ"מ יכול שמעון לומר אני חפץ בחפץ של גדול הקדמון ואינו עושה קנין שיטול כל אחד רק החלק שבירר. ומסיק לדינא דמחויב שמעון להחזיר החפץ של גדול הקדמון לראובן ויקח מראובן החפץ של גדול האחרון:
ועי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מנסקאלא בחחו"מ סי' מ"ט בשני אחים שנשאר להם בירושה ס"ת יקר מאוד והתפשרו ביניהם שיטילו גורל עפ"י פתקות להניח בשתי קלפות ולמי שיעלה לחלקו הס"ת יתן לאחיו שני מאות זהו' והתנה האח שהיה בידו הס"ת שהגורל של הפתקית יהיה באופן שיוציאו כל הפתקות מהקלפות ואח"כ כשהוציא פתקא אחד מקלפי זאת ופתקא אחד מקלפי זאת ונשאר עוד ב' פתקות בהקלפות נתרצה ראובן קודם פתחם את הפתקות שיחליפו הב' אנשים שזה יוצא מקלפי שהוציא חבירו וכן יוציא האחר. וכן עשו ועלה הגורל שזכה האח שמעון בהס"ת ונתן ראובן לשמעון את הס"ת. ואח"כ חזר ראובן וטוען שכיון שהחליפו האנשים המוציאים הפתקות עי"כ זכה שמעון ומובן שאם לא היו מחליפין היה הוא זוכה בס"ת ע"ש בגוף השאלה. והאריך שם בפלוגתא הנ"ל ובדין ברירה ופיסקא דדינא שזכה שמעון בהס"ת שהחזיק בה יעו"ש: