אור ברסלב
דברי גאונים כללים - כלל א

דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא

כללים - כלל א

ספר דברי גאונים כללים - הקדמה

דיני אסמכתא עי' בשו"מ מהד"ב ח"א סי' ס"ט הרבה דיני אסמכתא: א (הא דאסמכתא לא קניא הוא מדרבנן אבל מדאורייתא קניא ומה שדחה הש"ך בזה בסי' ר"ז ס"ק י"ח נעלם ממנו שכן כתב בדר"מ סי' ר"ז אות ו' בשם המרדכי וכ"כ בשו"ת ברכת יוסף חו"מ ססי' יו"ד וט"ו נמצא היכא שיש פלוגתא אם הוא אסמכתא הוי ספק בתקנה ואוקמוהו אדין תורה דקנה ואפי' בקרקע לא אמרינן בזה חזקת מארי קמא ועי' בפ"ת לחו"מ סי' י"ה סק"ח):

ב (אי שייך בעכו"ם דין אסמכתא עי' במג"א תמ"א ס"ק ב' ובשו"ת הרמ"ץ יו"ד סי' פ"ב ובמהר"ם שיק חיו"ד סי' שצ"ט ובשו"מ מהד"ק ח"א סי' צ"ג):

ג מי שהיה חייב לחבירו סך ידוע ואח"כ הרויח הלוה מהמלוה כשיעור החוב שחייב לו בשחוק הקוביא והמלוה מחל לו החוב שלו מחמת חוב הקוביא הנ"ל. עיין בס' זכור לאברהם ח"ב חחו"מ ערך אסמכתא שהביא בשם המטה שמעון סי' ר"ז אות ע"א בשם הרשב"ש סי' ק"א שפסק דמחילתו מחילה וקנה הלה ליפטר מחובו אף שחוב הקוביא הוה אסמכתא:

ד ועיי"ש עוד שהביא בשם המטה שמעון אות פ"ה שכתב בשם הרב בית דוד חחו"מ סי' י"א דהא דאסמכתא קני בקנין ומעכשיו וכיוצא בו ולא מבטלינין משום קנין בטעות. היינו אם האסמכתא הוא בדבר העתיד כגון אם לא אבא. אם לא אעשה וכו'.

אבל כשהוא בדבר העבר שא"א להיות אלא מה שכבר היה אין זה אלא שכחה וטעות שסבר דהכי הוה עובדא ולאו מידי הוא מאותו קנין. ועיין שער המלך מה' מכירה ד' כ"ג ע"א. מ"ש בתנאי דלשעבר ואישתמיטו מיני' דברי הרב ב"ד הללו:

ה (בדין תנאי דלשעבר אם צריך דיני תנאי עי' באבני מילואים סי' יו"ד ס"ק א' ובשו"מ מהד"ב ח"ג סי' כ"ו ובמהד"ד ח"א סי' ט"ז:

ו בדין המבואר בחו"מ סי' ר"ז סעי' י"ח דאע"ג דכתוב בשטר דלא כאסמכתא אין זה מוציאו מידי אסמכתא. עיין בכנה"ג סי' הנ"ל בהגה"ט אות ת"ך שהביא בשם מהראנ"ח דאם כתוב בשטר מבלי שאוכל לפטור בשום טענה ממיני אסמכתא תנאו קיים יעו"ש שלא הביא שום חולק בזה:

ז שנים שנתעצמו בדין זה אומר בכה וזה טוען בכה. ופסקו הב"ד לאחד ת"כ. ואמר חבירו באם יתן ת"כ על דבריו אני נותן ט"ו זהובים כסף על הבהכ"נ. והשליש כל הס"ד הנ"ל אצל הב"ד. ונתן זה השני הת"כ ועתה צווח השני להחזיר לו הסך שהושלש כי לבו אנסו שסבר שבודאי לא יתן ת"כ. עיין שו"ת שואל ומשיב ח"א סי' ע"ב מה שהעלה בזה:

ח (אם קיבל בקנין על הפשרה שיעשו הדיינים אין בפשרה טענות אסמכתא ע"ל בדיני פשרה כלל פ"א סי' י"ג):

ט מי שנשתתף עם חבירו באורענדיח. והחזיר לו לחלקו הערבון שקורין קאפצי"ע מה שנתן להקיר"ה ועתה חוזר בו זה שנשתתף עיין שו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' יו"ד שמבואר שם בשינופא דלישנא שהמנהג שהקאפציע שנתן לו הוא מוחלט עיי"ש. ונ"ל טעם למנהג דאף שמצד הדין יכול לחזור בו דהוי קנין על דבר שאב"מ מ"מ הלשון קאפציע בלשון הסוחרים הוא כאלו אמר אם אחזור בי ערבוני מחול לך:

י ראובן נתחייב לתת לשמעון סך עורות לזמן פלוני. ואם לא יתנם לו לזמן פלוני אזי מחויב ליתן לו בעד כל עור ד' זהובים. וזה החייב עצמו נתחייב שמעון לעכו"ם אחד על סמך שסמך עצמו על ראובן. עיין בבני חיי סי' ר"ז בהגה"ט אות ט' שהביא בשם מהרי"ט חו"מ סי' ס"ט וכן מבואר בכנה"ג דאף שהחיוב של ראובן הוא בענין דאית בי' אסמכתא מ"מ כיון ששמעון נתחייב חיוב זה לעכו"ם לא הוי אסמכתא וחייב ראובן לקיים ולשלם לו ככל הכתוב ועיין בדיני קנין מטלטלים סי' מ"ו:

יא מי שנתחייב לחבירו לשלם לו חובו לזמנים מחולקי' שקצבו ביניהם. ואם יעבור הזמן הראשון ולא יפרע אזי מחויב לפרוע לו הכל ביחד מיד.

עיין בבני חיי סי' ר"ז בהגה"ט אות י"ב שהביא בשם מהריב"ל ח"א סי' ק"ה דאין בזה משום אסמכתא:

יב כת"י שנכתב בו שיפרע לפלוני הסך שחייב לו לזמן פלוני בקנס מאה זהובים להקדש. עיין כלל פ"ו בדיני קנסות סי' ה' ובכלל זה סי' י"ט: יג מי שקיבל מנה מחבירו הנתפס בבית האסורים ונתחייב עבור זה ליתן כל מה שיצטרך לפדיון והוצאות. אי הוי אסמכתא עיין מהריב"ל ח"ג סי' כ"ט: יד שט"ח שכתוב בו שאם לא יפרע הלוה לזמן פלוני הוא מחויב לשלם למלוה כל ההפסד שיבוא למלוה מחמת זה וגם ההוצאות. ועתה טוען המלוה שהיה לו עסק מזומן לקנות שהיה בו ריוח ומחמת שלא פרעו הלוה ולא היה לו מעות הפסיד הריוח. עיין בש"ך סי' ס"א סעיף ה' בשם הרשב"א. ועיי"ש בשער משפט ס"ק ב' שהאריך להשיג על הש"ך דכל כי האי לא הוי אסמכתא אף לענין מניעת הריוח והוי כאוביר ולא אעבוד. וטעמא דהרשב"א הוא משום דלשון שכתוב בשטר שחייב עצמו כל הוצאה והפסד כוונתו רק על הפסד הקרן. אבל אם כתוב בשטר בפירוש שמחייב את עצמו אף בהפסד הריוח והיה לו סחורה מזומן לקנות שהיה בה ריוח לפי דרך העולם ודאי דחייב לשלם ולאו אסמכתא הוא כלל ועיין מה שכתבתי בכלל ט"ו בדיני גרמא וגרמי סי' ה' בקיצורי דינים בשם החת"ס:

טו מי שהתחייב עצמו בסך מעות בענין דהוי אסמכתא ונתן ערבון על מקצת מהסך שנתחייב עיין ב"י על הטור סי' ר"ז מחודש מ"ו בשם תשובת הרשב"א דאין בו אסמכתא בכל הסך שנתחייב דכיון דעל המקצת שנתן ערבון אין בו אסמכתא וגמיר ומקני. אמרינן דעל הכל לא נתכוין לאסמכתא ועיין בשער משפט סי' הנ"ל ס"ק א' ועיין בכלל ע"ח בדיני ערב סי' כ' מה שכתבתי שם ועיין חו"מ סי' הנ"ל סי"ז:

טז שנים שלקחו אוראנדי בשותפות. ועתה הוציא א' מהשותפים ממר"ם כתוב בו. שאם לא יתן לו השותף לזמן פלוני סך כך וכך מעות לעסק השותפות אזי לא יהיה לו ועוד חלק ונחלה בהעסק. וגם מחויב ליתן לו מאה זהובים כסף. העלה בשו"ת אמרי אש חח"מ וסי' כ' דהמאה זהובים ודאי דפטור מליתן דהוי אסמכתא אך לענין שלא יהיה לו עוד חלק בהאוראנדי לא הוי אסמכתא משום דלא גזים ולתנאי גמור נתכוין. ואף לדעת הרא"ש שסובר באם א' אוביר ולא אעבוד אשלם אלפא זוזי דא"צ לשלם אף מה דאוביר בשוה. היינו דוקא כיון דשם לא היה רק תנאי אחד אזי אם התנאי בטל פטור מכלום. אבל כאן דהיה שני דברים שיתן מאה זהובים ושלא יהיה לו חלק בעסק בזה אף הרא"ש מודה דאף דתנאי של המאה זהובים הוא בטל התנאי האחר קיים. עכ"ז בנדון הנ"ל העלה שישבע השותף היסת שלא התנה כן וישאר בשותפותו מחמת שהיה ממר"ם חלק והשותף המוציא הממר"ם כתב זה התנאי בכתב ידו י"ל דעל תנאים אחרים לא האמינו עיי"ש בטעמו: יז מי שנתחייב לחבירו מנה ע"י אסמכתא. ופרעו או נתן לו משכון על המנה בחשבו שהוא חייב לו מן הדין.

בתשובת הריב"ש פסק דמחויב לשלם לו המנה על המשכון. והרב מחנה אפרים ה' זכיה ומתנה סי' ל"ה פקפק בדין זה עיין עליו:

יח עיין מהרימ"ט ח"א סי' קל"א שהביא הא דחכמי ספרד שבסי' ר"ז וכתב ולפי דרכינו למדנו שא"א לסלק דין אסמכתא אא"כ שהמחילה תלוי בתנאי ולא החיוב:

יט אם יש אסמכתא בנדר ובהקדש ובצדקה במחלוקת שנוייה ועיין בטוש"ע יו"ד סי' רל"ח. ועיין בס' זכור לאברהם ח"ב חחו"מ ערך אסמכתא שציין לכנה"ג סי' ר"ז מאות רי"ז ואילך. ובבני חיי שם הגהב"י אות כ"ד. ועיין כרם שלמה חחו"מ סי' ד"ן בנדון שנתחייב ראובן לתת קנס לעניי א"י באופן שהיה בו דין אסמכתא שכתב דהא איכא מ"ד דנודר לצדקה יש לו דין ממון הדיוט ומצי לומר קי"ל דהוא אסמכתא. ועיי"ש בסי' ח' ובחאה"ע סי' מ"ם מה שציין שם. ועיין להרב מטה שמעון ח"ב סי' ר"ז בהגהב"י אות קכ"ב שרומז לכנה"ג הנ"ל וציין עוד לכמה פוסקים בזה אם יש בהקדש דין אסמכתא יעו"ש בזכור לאברהם עי' באו"ח סי' תקס"ב סעי' י"ג בנדר ברשות אם יש בו אסמכתא ועי' במהר"ם שיק סי' רל"ב ועי' בדין אסמכתא בנדר ובצדקה בחת"ס יו"ד סי' רמ"ב. ועיין בכלל פ"ו בדיני קנסות סי' ה' מה שכתבתי בשם החו"י:

כ אחד התפשר עם אשתו שנתיים קודם מותו בשטר בעדים ובקאג"ס ונכתב בזה"ל באם שיעדר ח"ו בלא זש"ק אזי ינתן כל נכסיו לזוגתו במתנה גמורה מעכשיו ואין ליורשיו שום דו"ד על עזבונו אך ורק שמחויבת האשה להספיק עשרה לומדים וכו' משך שנה אחר פטירתו וכו'. ואח"ז מת בטלה ובא השאלה אם זכתה האשה בעזבונו או שייך ליורשיו הקרובים. עיין בשו"ת הר"ח כהן חחו"מ סי' ט"ז שדחה סברת דייני ק"ק בריסק שרצו לבטל המתנה מצד שלא קיימה האשה התנאי להספיק עשרה לומדים ואף שלא היה תנאי כפול יכול היורש לומר קי"ל כהני גאונים שא"צ דיני תנאי רק בגיטין וקידושין ולא בממון וגם קיי"ל דבמעכשיו לא בעינן ת"כ והגאון המשיב דחה דבנ"ד אין כאן תנאי כלל דמה שנכתב בשטר א"ך שמחויב"ת האש"ה להספי"ק עשר"ה לומדי"ם אין זה לשון תנאי כלל אלא שיור הוא דשייר לעצמו שמחויבת מן העזבון להספיק להם וכדי שיור זה לא נתן לה במתנה. ואם לא קיימה בעצמה חל על הב"ד להוציא ממנה כדי סיפוק הלומדים. ואח"כ דחה גם שאר הטעמים שלהם שכתבו לבטל המתנה. אולם מצד אחר השיב הגאון שהמתנה בטלה כיון שנכתב בא"ם שיעד"ר בל"א זש"ק אז"י ינת"ן וכו' הוי אסמכתא כמבואר בסי' ר"ז סעי' י"ג ואף שכתוב מעכשיו הא כתב שם הרמ"א בסעי' י"ד די"א דמעכשיו לחוד לא מהני לסלק אסמכתא ויכול היורש לומר קי"ל שהנכסים הם בחזקת יורש עכת"ד העולה לדינא:

תוכן העניינים

דברי גאונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה