דבר משה חלק א· רבי משה תאומים
שאלה צח
אל שלומי אמוני ישראל צדקתם כהררי אל ישרים ופרדים חכמים ונבונים נגידים וספונים ראשי אלפי ישראל בק"ק בריילוב יצ"ו הסמוך לגלאטץ ובראשם הרב המאוה"ג החסיד המפורסים זקן שקנה חכמת שלשלת היוחסין כש"ת מוה' יעקב מרגליות ני' האב"ד שם שלומכם כחדא יסגא.
זה איזו שבועות חלפו ראיתי מכתב פתוח חותם מקהל עדת ישורון דקהילתכם ערוך אל הורים ומורים ממדינות קיר"ה בכלל דורשים ומבקשים פניהם לחזק בדק ולגדור הפירצה אשר נפרצה שם בסיבת המחלוקת אודות שו"ב אחד ומוביל המכתב העתיר בי מאד לתת בידו תשובתי ולחוות דעי עפ"י דתה"ק ואם כי דרכי ת"ל לפתוח שער לדופקי בתשובה בכ"ז השיבותיו ריקם מלפני מכמה טעמים הכמוסים עמדי ואגלה טפח כי שאלה כזו ראוי שיהי' נכתב מרב ומורה ואין זה מפסקי הבעה"ב ואולי החתומים המה צד א' ושמוע בן אחיכם כתיב שנית כי לא יחדו הדיבור לי לשמי ולא רציתי לשאת דעי למרחוק ממדינה למדינה ולהיות נדרש ללא שאלוני ואמרתי הלא לא אלמן ישראל ויש אלקים שופטים בארץ לגדור גדר ולעמוד בפרץ. וזה היום הגיעני שאלה זו מהרב אב"ד ני' רשום בכתב אמת פתגם המעשה בדבר השו"ב והציע לפני טעמו ונימוקו למה מתחילה הכשירו ולבסוף העבירו ולזאת אמרתי לא עת לחשות במקום שיש חה"ש ואפרושי רבים מאיסורא וזה תו"ד השאלה כי זה כביר באו שני עדים להעיד על השו"ב דשם ושמו זאב כי הוציא טרפה מתח"י והעידו כן בפני כ"ח ובפני השו"ב איך שבדק ריאה מבהמה ורצה לנתק הורדא כדי להכשירה ולא עלתה בידו כי פתאום בא השו"ב השני וראה את הריאה והראה להזאב שהוא טריפה גמורה והטריף ויען כי היה מוחזק בעיני הרב לאדם כשר וי"ש לא רצה לאסרו כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' קי"ט ס"ק ל"ג ובתב"ש סי' ב' סעיף י"ט דאם נראין הדברים ששגגה היה לו בזה ומוחזק בשאר ענינו לאדם כשר אין לאסרו והתירו הרב עפ"י קד"ח ובמשך זמן נתהוה קטטה בעיר וקמו איזו אנשי' לקבל להם שו"ב ספרדי ונמנו את הרב חכמי הדור ובתוכם החכם הכולל מסטאמבול לאסור שחיטת הספרדי ועשו חרם עליו והשו"ב זאב לא השגיח ע"ז ומעל בחרם ובאו כמה מאנשי העיר בקובלנא עליו לפני הרב ואמרו עליו כי לבד זה הוא קל בעניני שו"ב ובכל עניניו איננו מתנהג כשורה וכמה פעמים הוציא מפיו דברי נבלה כא' הריקי' ופוחזים והשו"ב התנצל א"ע באמתלאות ולזאת היפך הרב בזכותי' וחס עליו ועל טפלי דתלו בי' והשיב להם כי אין בידו להעבירו מחמת זה עפ"י דתה"ק והתירו שנית ע"פ קד"ח והתאספו אז כמה אנשי' מהחרידים על דבר ה' ואסרו ע"ע את שחיטתו וזה יותר משלשה שנים שחיטתו כפיגול לא ירצה להם ואישתקד בא השו"ב השני והוא ירא ה' מרבים ונשבע בחיי עוה"ב שהשו"ב זאב הוא קל שבקלים והעיד בפניו ששפט בהמה ועשה הגרמה ולולא שבא לשם וראה את הגרמה הי' מכשיר והשו"ב זאב השיב אפשר הוא אמת ואינו זוכר ועוד א' כמה ענינים ועלה אז ברצון הרב להעבירו ולהסיר אדרתו מעליו אפס הי' לו מחזיקים בידו ולהסיר המחלוקת ביקש הרב טצדקי ועשה תקנה מהיום ההוא והלאה שלא ישחוט ויבדוק לבדו בלתי שיהיה השו"ב הב' עוע"ג וגם בבדיקת פנים יכניסו שניהם את ידם זאח"ז ויראו סכיניהם א' לחבירו ואפי' ריאות של טלאים יוציאו לבדוק אותם מבחוץ ונתברר לפניו שהשו"ב זאב לא ציית להתקנה הנ"ל והקיל במורא רבו ושוב העיד השו"ב השני שכמה פעמים היה סכינו של הזאב פגום ורצה לשחוט עמו כי היה בדוק אצלו ועוד סיפרו כמה אנשים משו"ב ההוא ענינים מכוערי' מדברי ניבול וקלות ראש וסופו מוכיח על תחלתו שכל הקבלות ד"ח שלו היה הכל ערמה ומרמה ואחר כל הדברים והאמת האלה אסר הרב אב"ד ני' את שחיטתו וצוה להעבירו כאשר ביאר טעמו ונימוקו ובירר דבריו כשמלה כי כל הענין מפורש בשמ"ח סימן ב' מסעיף י"ח עד סעיף כ"ב ויסודתו בהררי קודש תשובת גדולי הראשוני' וכראות השו"ב כי כלתה אליו הרעה חתר חתירה על הרב ני' ומצא לו עוזרים מצד איזו אינשי דלא מעלו ועמדו במחלוקת נגד הרב ני' ולא שמעו בקול דברו ומחזיקים ביד השו"ב ההוא ובא לשם איש חכם בעיניו והתלבש א"ע בחלוקא דרבנן ותפשו בו לאמר שמלה לך קצין תהיה לנו והוא איש כלבבם ועל ידו בצעו אשר יזמו לעשות וכמוהם יהיה עושיהם והוא נוהג רבנות שם ביניהם וכי יהיה להם דבר יבואו אליו לשפוט בין איש ובין רעהו ומקפח שכר הרב הישיש נ"י הקצוב לו מחופה וקידושין ומשיג גבולו לפסוק חיותי' בשאר עניני רבנות ולזאת מעכ"ת הרב נ"י נפשו בשאלתו ממני להודיע קושט דברי אמת עפ"י חוקי התורה והמשפט מה דינו של השו"ב והאיש הקופץ להונות במקומו ומשיג גבולו ואבקש מה' מענה לשון ואען ואומר:
תשובה
לעשות רצונו חפצתי והעתקתי שאלתו שאלת חכם באריכות למען לא יאמרו המערערין כי שינה וכ' השאלה בענין אחר והנני משיב בקצירת אומר הנה בהעדות האחרון של השו"ב השני שכמה פעמים רצה לשחוט בסכין פגום אשר על ידו העבירו לכאורה יש לפקפק חדא כי לא נזכר בזה שהעיד כן בפני השו"ב הנידון ואנן והועד בבעליו בעינן וכל שנתקבל עדות שלא בפני הבע"ד אין דנין על פיו שנית תיוהא קחזינא הכא לפי מה שהביא הכנה"ג בחו"מ סי' ל"ז בהגהות הטור אות ה' בשם מוהריב"ל כת"י דאם טבח מעיד על טבח אחר שהוציא טרפה מתח"י הוי נוגע בעדות עיי"ש ואשיב על ראשון כבר נודע דעת המאירי מובא בש"מ פ' הגוזל בתרא שבענין איסורין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד וכן דעת הרדב"ז וטעמו דמה דהוי לאפרושי מאיסורא כ"ע בע"ד נינהו ואמנם בשו"ת מוהרב"א מחלק דדוקא היכא דליכא בעדותן אלא לאפרושי מאיסורא אבל היכא דפתיך בהדי' דררא דממונא אין מקבלין אפילו על האיסור ומובא כ"ז בשו"ת נו"ב חאע"ז סי' ע"ב וא"כ להעביר אדם מאומנתו לפסוק חיותי' בודאי דזה מיקרי דררא דממונא ולא מועיל קבלת העדות שלא בפני הבע"ד וגם הלא מבואר בשו"ת קמאי ובתראי דהיכא דבאנו לפסול אדם להורידו מחזקת כשרותו ומאומנתו זה דומה לד"נ דאין מקבלין עדות שלא בפני הבע"ד והארכתי בזה בתשובה א' ואולם ראיתי לש"ב הגאון בשו"ת הנספחים ובסוף ס' ראש אפרי' האריך למעניתו הרבה בד"ז לבטל עדות שנגבה שלא בפני שו"ב דאין להעבירו ולפסלו עפ"י עדות כזו ולכן אינו בדין שיניף המקצר על המאריך אפס ראה זה מצאתי לא' קדום מדבר בשו"ת הרמ"ז סי' י"א שנתווכח שם בד"ז עם גדול א' על עדות שנתקבלה שלא בפני בודק א' אם דנין עפ"י עדות זה לאורועי חזקת הבודק והעלה דשפיר מועיל העדות אף שהי' שלא בפניו ואפילו לכתחיל' יאי ויאי למיעבד הכי דלאפרושי מאיסורא מקבלי' עדות שלא בפני הבע"ד יעוש"ה והגאון ר"א ז"ל העלים עין מתשובה ההיא מדלא הביא שם שום רמ"ז מזה ואולם כ"ז להתלמד במק"א אבל בעובדא דידן אינו ענין כלל לזה דהרי בנ"ד לאו מכח העדות ההוא לבד שנגבה שלא בפניו אנו באין לפוסלו רק כיון דמכבר באו שני עדים להעיד בפניו שרצה להוציא טריפה מתח"י בחזקת כשרה ופתאום בא השו"ב השני והטריף על ידו ומצד העדות ההי מן הדין הי' ראוי להעבירו אז כמבואר בש"ע יו"ד סי' קי"ט דטבח שהוציא טרפה מתח"י אפי' פעם א' אין לו התנצלות לומר שוגג הייתי ומבואר בתב"ש סי' ב' דאף אם עדיין לא עשה רק נתברר שרצה לעשות ולא עלתה בידו דינו כאילו עשה אפס המורה היפך אז בזכותי' להתירו עפ"י קד"ח מחמת שהי' מוחזק בעיניו לאדם כשר וי"ש ומעתה אם חזר וקלקל שנית דינו כעושה במזיד ואפילו לא העיד עליו אלא ע"א אם נראה להמורה שאמת הדבר לפי ענין השוחט יש להעבירו כמבואר כ"ז בתב"ש שם ומעתה אין מקום בזה לדון מחמת קבלת העדות שלא בפני הבע"ד דלאו מתורת עדות קאתינין עלי' רק מדין גילוי מילתא ובירור שלא להפך בזכותי' שהי' שוגג מתחילה דזהו רק באדם שמוחזק בכשרות וי"ש ולא ראינו ממנו שום שמץ קלות אז אנו תולין לומר שבשגגה בא מכשול לידו אבל הכא מעשיו ירחקוהו ומוכיחין עליו שהוא קל בענין שחיטה כאשר העיד עליו ג"כ בפניו שפ"א עשה הגרמה בשחיטה ורצה להכשיר ובהמה בחזקת אמה"ח עומדת עד שיודע לך שנשחטה כהוגן ע"י נאמן מוחזק בכשרות כמ"ש בהג"א ריש חולין וזה לאו נאמן הוא ועיי' בתה"ד סי' קע"ה בסוף התשובה כ' שם וז"ל ואף כי עיקרו אינו אלא לברר הדברים לפי האומדנות המוכחת בכה"ג מקבלין עדות שלא בפני הב"ד אפי' לכתחילה ע"כ וכל כיו"ב דאינו אלא גילוי מילתא לברר האמת ואף ע"י ע"א מעבירין כנ"ל לא בעינן בזה דיני עדות כלל וכלל ולא שייך לבטל העדות מחמת שהי' שלא בפני הבע"ד ובזה אזדא ג"כ מה דשדית נרגא בעדות השו"ב השני לעיל עפ"ד המוהריב"ל כת"י המובא בכנה"ג דאם טבח מעיד על טבח א' שהוציא טרפה מתח"י הוי נוגע בעדות והנה מלבד דאין להעמיד יסוד ע"ז שמביאו הכנה"ג בקיצור ואין אנו יודעין טעמו ונימוקו והאיך הי' שם המעשה ובסנורים אשפוט כי המוהריב"ל לטעמו אזיל שהעלה בח"ג מתשובותיו והביאו בשו"ת מוהרי"ט חחו"מ סי' פ' דכל היכא דניחא לי' בעדות זה הוי נוגע אפילו היכא דליכא הנאה דממון אבל המוהרי"ט שם השיג עליו דאעפ"י שכ' הרמב"ם בה"ע שאם דעת הדיין מבין בדבר הגורם לד"א ויעמיק לראות אם נמצא שיש לעד זה צד הנאה בעדות זה אפי' בדרך רחוקה ונפלאה ה"ז לא יעיד בדבר שמאי נוגע בעדותו הוא לא החמיר אלא בצד הבאת ממון דוקא אבל בשביל הנאה אחרת לא מיפסל דלא גרע מאוהב ושונא דכשרים לעדות משום דלא נחשדו ישראל על כך יעו"ש שהאריך בד"ז ועיי' בש"ך סי' ל"ז סק"י שפלפל בזה בענין נוגע בעדות אי בעינן נגיעה של ממון דוקא וגם אתנו יש בזה אריכות דברים במק"א ומעתה אם אין להשו"ב השני נגיעת ממון בדבר י"ל דלא מיקרי נוגע בעדות כלל ואמנם בלא"ה כבר ביארתי דלאו ע"פ עדות השו"ב לבד אנו באין לפוסלו ולא מפיו אנו חיין רק דהוי הוכחה וגילוי מילתא בהגדתו שחזר וקלקל מעשיו ודינו כעוש' במזיד דמעבירין אותו ע"י שהוצי' טרפה מתח"י בפ"א וכנ"ל ולזאת אם העביר מעכ"ת את השו"ב לפסול שחיטתו טב הורה כדין וכשורה. עפ"י דת התורה והרוצה להפך הקערה ומקלו יגיד לו כחא דהיתרא הוא יורה כבן סוכר ומורה ועלינו יערה רוח הבורא. מולבד כ"ז אשר הוא פסול מצד הדין במה שהוציא טרפה מתח"י וכמה פעמים רצה לשחוט בסכין פגום ומעל מעל בחרם לבד זאת זבחו תועבה מאשר נתברר מפי רבים ושלמים כמה מכוערים ומקולקלים מעשיו והפר ברית קודש המבדיל בין טהור לטמא במה שהקיל ראשו כמה פעמי' לנבל פיו בדברי נבלה ונבל נבלה ידבר וכתיב והייתם קדושים כי קדוש אני ובכלל הקדושה מה דכתי' בתרי' להבדיל בין הטמא ובין הטהור וקבלו רז"ל דקאי אשחיטה שצריך האדם להבדיל ולעיין בעיון נמרץ שיהי' נשחט כהוגן עיי' תב"ש ריש ספרו דכל שאינו נוהג במידות הראוים לשוחט ה"ה מאכיל נבילות וטריפות לישראל וכאשר שמעתי למי מקדושים שא' לפרש בדרך צחות מחז"ל בפ"ק דחולין בענין בדיקת החכם לסכין של שחיטה וא' ר"ש בדק בריש לישני' וכונתם היא על בדיקת השוחט דצריך בדיקה בריש לישני' דהרבה צריך י"ש לבדיקת הסכין ובחינת המישוש כפי כונת הלב ואם הוא עושה מחסום לפיו להיות שומר פיו ולשונו מכל פה דובר נבלה אז ידע להבדיל בין הטהור לטמא ואם מטמא את פיו ולשונו של השוחט פגום גם סכינו פגום ואחר הדברים האלה עצור במילין לא אוכל ואליכם אישים אקרא על מה אתם מרבים במחלוקת עבור הזא"ב הדורס הזה לסייע ידי עוברי עבירה ולמה תמרו את פי הזקן הרב המאוה"ג מוהר"י נ"י האב"ד דקהילתכם את הקול קול יעק"ב לא שמעתם והידים ידי עשו בזרוע אתם מקרבים לכוף את כל יושבי עירם לאכול מבשר פיגול ולאמר להם כתבו על קרן השור כי אין לכם חלק באלקי ישראל חדלו לכם מן האדם הזה שוחט השור והוא זאב יטרוף טרף ועיניכם אל תחוס עליו כי במה נחשוב הוא מול טהרות נפשות בית ישראל לבלי יתגאלו מבשר פיגולו אל נא אחי תרעו הסירו מכשול פנו דרך אז יקרא לעירכם עיר הצדק קרי' נאמנה:
עתה אשימה פני ע"ד האיש הקופץ בראש לדין ולהורות באתרי' דרב האבד"ק ני' ובא בגבולו לקפח פרנסתו ואם כי לא ידעתי את האיש ואת שיחו מעודי לא ראיתיו ולא שמעתיו ואולם מתוך מעשיו הכרתיו והרי זה בארור משיג גבול רעהו וגבול שגבלו רבותינו הראשוני' ואם כי מבואר ברמ"א יו"ד סי' רמ"ה דקהל שקיבלו עליהם רב ונוטל פרס מהם אפ"ה יכול א' לבא לדור שם ולהחזיק רבנות בכל דבר כמו הראשון אם הוא ראוי לכך יעו"ש ואולם כבר העלה בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' ר"ל דהרמ"א הוציא ד"ז מדברי המוהרי"ו ומפסקי המוהרי"א והמעיין שם יראה דהם מיירי ביניהם שלא קיבלו הרב כפועל אלא כל ת"ח הנהיג בני עירו וממילא הי' לו פרס הקצוב מחופות וקידושין ואף כי מד"ת ת"ח הממונה פרנס על הציבור בני עירו עושין מלאכתו ומחויבי' ליתן לו פרנסתו מ"מ אינו יכול למחות באחר הבא לשם ג"כ לנהוג רבנות אבל בזה"ז שמקבלים רב וקוצבים לו שכירתו כפועל חלף עבודתו עבודת הקודש ואליו הוא נושא את נפשו ונפשות ביתו ובתוך הקצבה שכרו מחופות וקידושין וכדומה אם כן פשוט שהבא בגבולו לא טוב' עושה בעמו וכל המקפחו גוזל וחומס יענזש כי טוב טעמו והישמע כזאת בישראל אשר יבדלו אנשים מתוך העדה לבחור להם איש להורות ולסדר קדושין מבלי הסכמת רוב מנין ובנין מבני העיר ובמקום מרא דאתרא רב זקן ומוסמך אשר כבר סמך מש"ה את ידיו עליו כאשר הי' למראה עיני מכתב עוז מאדיר התורה מחותני הגאון המנוח מוה' משה טאביש ז"ל אבד"ק יאס המהולל בתשבחות את הרב דקהלתכם ני' וגזר אומר לבל ירים איש לסדר קידושין וכדומה בלתי רשות הרב והעושה ילכד בחרם הקדמונים והקידושין בטלים עכ"ד ומי לא יחוש לעלבון ת"ח וכבוד התורה לבל יתחלל ח"ו ובטוח אני בשארית ישראל אשר ישאו פנים לזקני התורה ויעשו אזנם כאפרכסת לשמוע לדברי חכמים וה' ידבר שלום אל עמו לחבר הלבבות יחד ולעבדו שכם אחד ותורה אחת לכלנו וישיב כבראשונה שופטינו ושלום על ישראל ורבנן ובזה תמו דברי ידידו מכבדו ומוקירו באפס מכירו דוש"ה משה תאומים