דבר משה חלק א· רבי משה תאומים
שאלה עד
בדין אי מותר ליתן לכהן קטן פדיון חמש סלעים של בכור:
תשובה
הנה בקצוה"ח סי' רע"ג ס"ק ד' מביא בשם הפר"ח בס' מים חיים שהעלה דיכול ליתן מתנות כהונה לכהן קטן דהיכא דדעת אחרת מקנה אית לי' לקטן זכי' מן התורה יעו"ש והקצוה"ח שם השיג על טעם זה והסכים עמו לענין דינא מטעם דבמתנות כהונה אפילו נתינה בע"כ שמי' נתינה ולא בעינן דעת הכהן כלל ולהכי גם בנתינה לקטן יוצא ידי נתינה וכ"כ בשעה"מ ריש פ"ג מפ' אישות דגבי מתנות כהונה נתינה בע"כ הוי נתינה ובחידושי למס' ב"מ ד' י"א ע"ב כתבתי דיש לדייק מלשון הש"ס שם היפך דבריהם דפריך שם אהא דקאר"י והוא שעומד בצד שדהו מההי' דמישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו ומשני ד"א מקנה שאני ופריך והרי גט דד"א מקנה ותני והיא שעומדת בצד ביתה ומשני שאני גט דאיתי' בע"כ וע"ש ומשמע לכאורה מלשון הגמ' דמתנות כהונה ליתי' בע"כ ושם הארכתי ובעיקר הדין יש לדייק מדברי התוס' דיכול ליתן מתנות כהונה לכהן קטן והיא ממה שכ' בפסחים ד' פ"ט בההי' דה' שנתערבו עורות פסחיהן כו' דפטורין מלעשות פ"ש דא"א להביא ע"י תנאי שלמים משום דאיכא חזה ושוק וא"א ליתן לכהן דהאי כהן היכי דמי כו' והקשו בתוס' וא"ת וניתי כהן קטן כו' ומשמע דפשיטא להו דיכול ליתן מתנות כהונה דהיא חזה ושוק לכהן קטן ורחוק לומר דכוונתם שהכהן המקבל חזה ושוק יאכילם לכהן קטן ועי' בכורות ד' ק"ז בההי' דנדה קוצה חלה ואוכל לה כהן קטן ועי' ש"כ יו"ד סי' שכ"ב ובמג"א סי' תנ"ז סק"ט במה דנוהגין בפסח ליתן חלה לקטן והבן:
ובעיקר הדבר אם הקטן אית לי' זכי' מה"ת היכא דאיכא ד"א מקנה עקבות רבינו ז"ל בזה לא נודעו ואעתיק סנסן אחד מחידושי על הרמב"ם ז"ל פ"ח מה' לולב הלכה י' ואין נותנין אותו לקטן שהקטן קונה ואינו מקנה לאחרים מה"ת ונמצא שאם החזירו לו אינו מוחזר ע"כ מבואר דעת רבינו שסובר דהקטן זוכה לעצמו מה"ת היכא דאיכא ד"א מקנה וכיון דלהקנות אינו יכול ד"ת אינו מועיל לצאת יד"ח דמה"ת אינו שלו וכן פוסק בפ"ד מה' זכי' דזוכה לעצמו במתנה ד"ת עיי"ש ותמהו עליו דקשי' מדידי' אדידי' דבריש פכ"ט מה' מכירה כ' ג' אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר ד"ת החש"ו אבל חכמים תיקנו שיהי' החרש וקטן נו"נ ומעשיו קיימין משום כדי חייו ע"כ הרי מבואר דאף לעצמו אינו זוכה מה"ת עוד סותר שם דברי עצמו דבהלכה י"א כתב יראה לו דקטן שקנה קרקע והחזיק בקרקע תעמוד בידו כו' שהקטן כמו שאינו בפנינו וזכין לאדם שלא בפניו יע"ש והה"מ נדחק שדעת רבינו לחלק בין מתנה למכר דבמכר הואיל ואין נתינתו בדמים נתינ' אף אין מעשיו כלום מה"ת משום דהמוכר אדעתא דהכי מקנה לו שיזכה בדמיו ואם אין בו דעת להתחייב בדמים שיוכל המוכר להוציא ממנו בדין לא גמר והקנ' זהו דבריו בתוספת ביאור ועדיין לא הועיל דא"כ אמאי פוסק דבקרקע זוכה ד"ת אף במקח ולא אמרינן כיון שאין נתינתו בדמים נתינה ולא גמר המוכר להקנות אף הוא לא יזכה בקרקע ועי' קצוה"ח סי' רל"ה שהאריך בזה.
ואשר אנכי אחזה בישוב דעת רבינו ז"ל בשנקדים מה דעמד בשיטה מקובצת פ' הזהב לר"י דסובר ד"ת מעות קונות ומשיכה תקנתא דרבנן מתנות מטלטלין דליכא מעות במה נקנה מה"ת והביא בשם התוס' דמודה ר"י במתנה דליכא מעות דקונה במשיכה ושיטת הרמב"ן ז"ל דאף מתנה אינו ניקנה אלא בחליפין או בחצירו או באגב עי"ש והנה מ"ש דאגב היא קנין מה"ת כבר נודע דעת רוב מהראשוני' שאינו רק דרבנן ועי' תוס' ורא"ש ב"ק ד' י"א שכ' בהדי' כן. והנה הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ט מה' מכירה ופ"ד מה' זכי' פוסק דקטן לא זכי' לי' חצירו דהי' מתורת שליחות ואין שליחות לקטן וגם קנין חליפין ליתי בקטן כמבואר שם ולפ"ז יש להעיר לפ"מ דפסקינן כר"י דד"ת מעות קונות האיך פוסק דזוכה הקטן במתנה מה"ת דהיכא משכחת כלל קנין דאוריתא במתנת קטן ונהי דאית לי' זכי' מה"ת היכא דאיכא ד"א מקנה מ"מ איזו קנין דאוריתא שייך במתנת קטן כיון דשני הקנינים חצר וקנין חליפין שתם ד"ת ליתניהו גבי קטן ובמה קנה מס"ת ונראה מכאן מוכח דשיטת רבינו דסובר כדעת התוס' הנ"ל דהיכא דליכא כסף משיכה קונה ד"ת:
ובמק"א הארכתי לקבוע מסמרות בשיטה זו כמבואר בש"ס דפ' הזהב שם לר"ל דסובר משיכה קונה מה"ת בבלן דלא מחסרא משיכה קונה ע"י כסף ה"ה לר"י היכא דליכא כסף כמו במתנה משיכה קונה ד"ת ושפיר משכחת גם במתנת קטן קנין דאוריתא וא"ש. ואחר הוצעה זו יש לתת טוב טעם למ"ש רבינו בפכ"ט מה' מכירה דבקטן אין מקחו מקח מה"ת והיא לפי מה דאנהיר לן ש"ב הגאון בס' המקנה ז"ל בחידושיו לקידושין ד' כ"ב וכ"ו דאף ר"י דסובר ד"ת מעות קונות בע"כ יסבור דגם משיכה הוי קנין דאוריתא דאי לא"ה במה קנה המוכר המעות שעל ידו יקנה החפץ ללוקח וקמיפלגי רק איזהו משיכה עדיף ומ"ד כסף קונה סובר דמשיכת המוכר במעות אלים ממשיכת הלוקח בחפץ יעו"ש דפח"ח ולפ"ז אמינא דע"י קנין כסף בודאי אינו זוכה הקטן מה"ת כיון דלא מצי להקנות המעות להמוכר מה"ת דלהקנות לאחרים אינו יכול רק מתקנת חז"ל ולזה פוסק רבינו דאינו קונה במקח ד"ת דנהי דיש לו יד לזכות מה"ת היכא דאיתי' ד"א מקנה מ"מ איזי קנין דאוריתא יש בקטן לזכות על ידו מה"ת דע"י קנין כסף אינו זוכה הקטן מה"ת כנ"ל וגם שאר הקנינים אינם מועילים גבי' כנ"ל ולזה כ' רבינו אבל חכמים תיקנו שיהי' הקטן נו"נ משום כדי חייו היינו כיון דהא דמקנה לאחרים הי' רק מתקנת חז"ל ממילא גם הוא אינו זוכה מה"ת דלא משכחת קנין כסף בלתי שיקנה מקודם הכסף למוכר כנ"ל וכ"ז במכר דמחסרא כסף רק דלית' בקטן אבל במתנה דליכא כסף דאז קונה במשיכה מה"ת כנ"ל בודאי גם הקטן זכי לנפשי' מה"ת וא"ש ומעתה ניחא ג"כ היטב מה דפוסק רבינו בקנה קרקע והחזיק דזוכה מן התורה דבאמת בקרקע דקונה ד"ת ע"י חזקה דמי' שפיר למתנה דזוכה לעצמו היכא דאיכא דעת אחרת מקנה ומשפטי הרמב"ם ז"ל אמת צדיקו יחדיו ודו"ק היטב בכ"ז.
ואחר שביארנו לנכון דהיכא דד"א מקנה אית לי' לקטן זכי' מן התורה במתנה קם דינא דיכול ליתן לכהן קמן מעות הפדיון של בכור ויוצא ידי נתינה וזהו מה שרצינו לבאר: