אור ברסלב
דבר המלוכה אות תלב

דבר המלוכה· רבי שאול בראך

אות תלב

אות תלא

(סוף איכה) השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם י"ל דהנה בגולה באה פרנסתינו דרך שרי המדינות ובארץ ישראל באה השפע ממנו ית' בלי אמצעי ולפי"ז צ"ב האיך מניחנו בגולה כ"כ זמן רב הא הקב"ה שומר תורתו כמפורש בירושלמי (ר"ה פ"א ה"ג) והלא הלכה מפורשת (בכתובות ע"א) דאם איש מדיר את אשתו מלהנות לו עד ל' יום יעמיד פרנס אבל יותר איני מחוייבת לסבול להתפרנס ע"י אחרים וגם למש"כ הר"ן שם דמשמע דדוקא אם הדירה ועי"ז העמיד פרנס אז מחוייב להוציאה לאחר ל' יום אבל אם בלא נדר מפרנסה ע"י אחרים איני מחוייב להוציאה לאחר ל' יום מ"מ הא אמרו חכז"ל (בבא בתרא ע"ד) ששמע בת קול אוי לי שנשבעתי מי מפיר לי והנה י"ל דהא אצלו יתי אלף שנים כיום אחד וא"כ כל ימי עולם אין עולים לחודש אחד ולזה ביקש הנביא שלא יחשב כשניו רק כימינו שאנו בשר ודם וקשה לסבול החרפה להתפרנס ע"י אחר ולמה אהי' כעוטי' על עדרי חבירך וזו חדש ימינו כקדם שתחשוב כימינו ולא כימיך ורמז גם בתיבת חדש לפסק הנ"ל דרק עד חדש יקוים וזה שאמר כקדם י"ל כקודם חטא אדם הראשון דלאחר שחטא התחסד עמו לחשוב יומו של הקב"ה מאחר שאמר לו ביום אכלך ממנו מות תמות: לזכר עולם יהי' צדיק

חתני הרב הגדול בתורה ובמעשים מו"ה מרדכי כן אברהם זצ"ל שטערן ואביו מחותני הגאון שליט"א ככר הדפים ממנו הלכות שחידש בימי חליו ועתה אני מוסיף מרות טהורות השייכים לענייני ספרי תקעו בחדש שפר בכסה ליום חגינו (תהלים פ"א) ואמרו ז"ל (ביצה ט"ז.) כל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה ועד יוה"כ (ס"א מר"ה ועד ר"ה) חוץ מהוצאות שבתות והוצאת יו"ט והוצאת בניו לת"ת, שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו אמר ר' אבוהו מאי קרא תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה (ופרש"י שהחדש מתכסה בו שהלבנה מתכסה בי) וכתיב כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, מאי משמע דהאי חק לישנא דמזוני הוא דכתיב ואכלו את חקם (בראשית מ"ז) מז"א מהכא הטריפני לחם חקי (משלי ל'):

ממה שקבע הקב"ה את חג הקדוש יום הדין בתחילת החדש דוקא, ביום שהלבנה נתכסה בו כ"ד שעות כמשז"ל (ר"ה כ':) כ"ד שעות מתכסה סיהרא, נוכל למדין ב' ענינים גדולים העומדים ברום עילם שהם יסוד גדול בעניני הדת, האחד שאין מזל לישראל, הם עומדים תמיד תחת השגחת הבוית"ש, ועיני ה' עליהם מראשית השנה ועד אחרית השנה, והשני ענין מליצה נפלאה על אומה הישראל שתמיד עיניהם מיחלות ומצפות להבוית"ש, והם עובדי' בין בעתים טובים בין בעתים רעים ח"ו ואפרש שיחתי בעזהי"ת, דאיתא [בפסחים נ"ז) מלכא ומלכתא הוו יתבי, מלכא אמר גדיא יאי, ומלכתא אמרה אימר יאי, אמרו מאן מוכח כהן גדול דקא מסיק קרבנות כל יומא, אתא איהי אחוי בידי', אי גדיא יאי יסק לתמידא ע"כ, ושמעתי הכוונה דהמלך ומלכתא התווכחו בענין העומד ברומו של עולם המלך אמר גדיא יאי הכל תלוי במזל (גדיא מלשון גדי מזל כפרש"י על בא גד) ומלכתא אשת חיל אמרה אימרא יאי הכל תלוי באמירת וגזירת הבוית"ש, אמרו מאן מוכח כהן גדול דקא מסיק קרבנות כל יומא ואיהו יודע האמת שהוא עובד ה' האמתי, ושפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיו, והוא אחוי בידי' בדבר הפשוט שא"צ שאלה וחקירה ומוטל על הוד, ואמר פשיטא דאימרא יאי דהכל תלוי באמירתו ית"ש דאי גדיא יאי יסיק לתמידא כלומר אם המזל גורם א"כ הי' צריך להיות כן תמיד, מי שנולד במזל טוב הי' צריך להיות תמיד עשיר ובעל כח וכיו"ב ומי שנולד במזל רעה הי' צריך להיות לעולם עני וחולה וכיו"ב, ואנן נראה זה ישפיל וזה ירום, זה נופל וזה קם, איהו שהי' רב נעשה זעיר ומאן דזעיר נעשה רב, אע"כ לא במזל תלי' מילתא אלא הכל עפ"י רצון ה' והשגחתו ע"כ שמעתי:

וזה נ"ל בס"ד מה שהראה הקב"ה בנבואה לישראל סבא קדישא והנה סלם מוצב ארצה ההשפעה לבנ"א יושבי ארץ וראשו מגיע השמימה בא מן השמים והכל ממנו ית"ש ולא מן המזל, והראי' ומלאכי אלקים הם בנ"א שנשלחים מאתו על הארץ לשמור התורה והמצות, ולעמול בכל ימי חיותם, פעם עולים ופעם יורדים בו ואלו הי' תלוי' הדבר במזל לא הו' אפשר זאת, אע"כ והנה ה' נצב עליו ויאמר וכו' הכל תלוי באמירתו ורצונו ית"ש ואימרא ואו אבל לא גדיא ואי וע"ז מורה נמי דנקבע ר"ה יום הדין בר"ח ביום שהחדש דהיינו הלבנה מתכסה בו, להורות ולרמז דאין מזל לישראל, ואצלם כאילו הי' מערכת השמים מכוסים ומובדלים, אלא הם עומדים תחת השגחתו ית"ש תדיר בכל עת ושעה וז"ש הפסוק תקעו בחדש שופר הקב"ה צוה דייקא לתקוע בשופר בתחילת החדש, שאז יעלה זכרוניהם של ישראל לאביהם שבשמים בכסה ליום חגינו כשהלבנה מתכסה בי, להורות כי חק לישראל הוא שאינם תלוים במזל כלל, אלא הוא משפט לאלקי יעקב ומשפטם תלוי תמיד באמירת ורצון הבוית"ש כמו שהראה לאבינו יעקב כשיצא מבאר שבע, דהא חק לישראל הוא שבו ביום קוצבין לו מזונותיו (חק לשון מזונות) מראשית השנה עד אחרית השנה, ויש שנה שהוא עולה ויש שנה שהוא יורד, בשנה א' הוא רב ובשנה השני הוא זעיר, והוא ראי' גדולה והוא משפט לאלקי יעקב שכל משפטו רק מה' תלוי' ולא ממזל, זה חדא שמורה לנו קביעת ר"ה בר"ח: והשני הוא המליצה בעד כנסת ישראל שיזכו לכ"ט ביום הדין, והוא עפ"י מדרש (בא) כשאמר הקב"ה למרע"ה החדש הזה לכם וכו' נתקשה משה עד שהראהו הקב"ה באצבע ואמר כזה ראה וקדש ע"כ ונ"ל דאז"ל ה' עוז לעמו יתן אין עוז אלא תורה, וי"ל עפימש"כ המפרשים החילוק בין כח לעוז דכח היא כח הגשמי, דאדם שיכול לשבר ברזל או אבן אומרים עליו שהוא בעל כח, אבל עוז מורה על כח הריחני ועל כח שהוא למעלה מהטבע, כגון משה ויהושע שעשו נסים ונפלאות א"א לומר שבכחם עשו זאת אלא הי' להם עוז לעשות למעלה מהטבע, וכן כל צדיק וצדיק שבכל דור ודור שיש בכחי לעשות נסים ומופתים, אומרים עליו שהוא בעל עוז ולא שהוא בעל כח, ועוז זה בא לאדם מכח חירה שלמד- וזה י"ל ה' עוז לעמו יתן שקיומם והי' למעלה מהטבע, ואין עוז אלא תורה וזה העוז בא להם ע"ו לימוד וקיום התוה"ק הוא הוא הניתנת לסם כח וגבורה לקיומם בין ע' זאבים למעלה מהטבע: וכן צריכין ישראל לעבוד את בוראם ולמסור נפשם על קדושת השם למעלה מן הטבט, בבחינת עוז, ולכן אוה"ע מונין לחמה, ובנ"י ללבנה, רמז שהאומות אינם טובדום ה' רק בזמן כשזורח להם שמש ההצלחה, אבל כשחשך לפני עיניהם כבטרב בשעה שהלבנה משמשת אזו בועטים בהי, לא כן ישראל עם קדוש אפי' כשחשך וערב ולילה יכסום, בשעה שהם בדחקות בעניות בצרות ודאגות, הם אדוקים ודבוקים בה' ולא ימוטו רגלם בעניני האמונה והבטחון, וז"ש המדרש כשאמר הקב"ה למשה החדש הזה לכם לכם ולא לעכו"ם, אתם בנ"י לא כהאוה"ע שמונים רק לשמש כשטוב להם מאמינים בה' אבל אתם מונין ללבנה אף בעת שנתכסה הלבנה ולא נראה שום אור בלילה בגלות החשך ומר אף אז דבוקי' אתם בס', וכשא"ל הקב"ה זאת למשה נתקשה משה ממה ושאבו כח וגבירה, להיות חזק כ"כ, להדבק במקום אף בעת צרה בעת שחשך לפני עיניהם ר"ל עד שהראהו הקב"ה באצבע היא התוה"ק הכתובה באצבע אלקים, שהיא היא הנותנת להם כח להיות חזק באמונתם, ושיהי' להם קיום למעלה מהטבע בכל דור ודור ואמר כוה ראה וקדש אומה שהוא במעלה גדולה כ"כ שאף בדוחקם וצערם ועניותם עובדים ה' בכל לבבם ונפשם ומאדם, הם ראוים לקדש, הם הראוים להיות לו עם סגולה וגוי קדוש:

וזה נמי דקאמר דהע"ה תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו (תהלים פ"א) בזה יעלה זכרונינו בשופר לפני כסא כבודו ותב"ש למלוצה ישרה כי חק לישראל הוא, שאף אם חוקם וגורלם בבחינת מכוסה כיום חגינו שאינו מאיר להם כלום, וחשך ואפילה לפני עיניהם, שאף אם הם בצער ודוחק ר"ל אעפי"כ מצדיקים ע"ע את הדין ואומרי' כן הוא משפט לאלקי יעקב ומקבל גזירתו באהבה, ולא נזיז מתורתו ויראתו אפי זיז כ"ש, וכמו עדות ביהוסף שמו בשביל שיוסף עמד בצדקו אפי' בימים רעים ומרודים, אפי' אויביו השר המשקים ופוטיפר העידו עליו שאיש אלקים הוא, ונתקיים בו כל מי שמקיים את התורה מעוני סופו לקיים מעושר בצאתו לשליט על ארץ מצרים וארז"ל שבר"ה יצא יוסף מבית האסורין, כן בזכות זה שמקיימים ישראל התורה אפי כשנתכסו להם מאורות ההצלחה, אפי' מלאך רע יענה אמן ליהפוך גורלם לטובה, ויצא דינם לטוב ולזכות בכלל ובפרט אכיה"ר: (בפייט) היום הרת עולם וכו' אם כבנים וכו' ואם כעבדים וכו' י"ל דכבר אז"ל פעם כתיב עון ה' אל יראיו וכו' ופעם עיני ה' אל צדיקים (תהלים ל"ד) כאן כשעושין רצינו של מקום (בב' עינים) כאן כשאין עושין רצש"מ (בעין א') וכ' האלשי"ך הקדוש אם רק בעין א' משגיח ה' עלינו, אזי רק מציל אתנו משונאינו ואויבינו, אבל אין אנו זוכין לראות נקמתינו במפלת שונאינו, אבל אם משגיח עלינו בב' עינים, לא רק שיציל אתנו משונאינו אלא גם נראה במפלת שונאינו עכתד"ק והנה כ' המפרשים דלכן ברא ה' את האדם בב' עינים, שבא' יראה רוממות הבוית"ש, ובא' יראה שפלות עצמו, והנה עושה רצונו של מקום יראה ויסתכל ויבין הענין שנברא בב' עינים לתכלית הנ"ל שיראה רוממות קל ושפלות בנ"א, ואז גם הקב"ה משלם לו מדה כנגד מדה עון תחת עין תחת שהוא עובדו בבחי' ב' עינים, גם הוא ית"ש משגיח עליו בב' עינים, ואם הוא סומא באחת מעיניו, שלא יסתכל רק או ברוממות קל לבד ולא בשפלות עצמו, או להיפך, אזי הוא נקרא אין עושה רצש"מ, וגם ה' ישגיח עליו רק באחת מעיניו, ורק יצילהו מכף אויביו, אבל לא יראה במפלתם, וז"ש מסורה וראיתם את הארץ מה הוא היינו שפלות עצמו שנברא מן הארץ, וראיתם אותו הוא רוממות יתב"ש: ונ"ל בס"ד שז"ש בלק לבלעם הנה עם ויצא ממצרים מאליו, שלא קיבלו עליהם מרות ורוממות יתב"ש להודות שהוא הוציאם, וא"כ הם סומים בעין אחת, ואצלם הנה כסה את עין הארץ עין זה שהיו צריכין להסתכל בשפלותם שנבראו מן הארץ, זה מכוסה ואומרים כחינו ועוצם ידינו עשה לנו את החיל הזה, א"כ מזה שיראו במפלתונו אין צריך לדאוג כלום, כי בוודאי אין הקב"ה משגיח עליהם בב' עינים, ואפי' אי משגיח עליהם בעין אחת הוא ספק, שאולי הם סומים במה שאומרים שמאליהם יצאו בב' עיניהם, לכן אולי אוכל נכה בו, אבל בלעם א"ל לא כדבריך הוא אלא קל מוציאו ממצרים הם רואים בב' עיניהם ומכירין שפלותם ואומרים ומודים שהם מצד עצמם ל"ה ראוים לצאת, רק הקב"ה ברוממותו וברוב הדר גאונו מוציאם ממצרים כי תועפת ראם לו, לכן משגיח הקב"ה עליהם בב' עיניו, ולא רק שיוצלו מאויביהם, אלא גם יאכל גוים צריו שיזכו לראות במפלת שונאיהם, וזה אמר נמי מיכה תרום ידך על צריך ולא עוד אלא גם יראו וכל אויביך יכרתו, ובזה י"ל מ"ש במ"ר שהמלאך אמר לבלעם אתה רוצה לעקור אומה החוגגת ג' רגלים בשנה, רמז לו דוקא מצות ראיה דאז"ל (ריש חגיגה וסנהדרין י':) הסומא באחת מעיניו פטור מראי' דכתיב יראה יראה כדרך שבא לראות בב' עיניו שיודע ומכיר שפלות עצמו ורוממות ותב"ש כך בא ליראות בב' עליו משגיח ה' בב' עיניו, ואיך לא יראת לנפשך לילך נגד ישראל שרואים בב' עיניהם, וגם ה' משגיח עליהם בב' עיניו, ולא רק שהם יוצלו, אלא גם אויביו נופלים לפניו:

ונלענ"ד בס"ד דאף אם במשך כל השנה, יש שהם סומים בב' עיניהם ואינם עושים רצונו של מקים כלל, ויש שהם סומים באחת מעיניהם, שאינם רואים רוממות יתברך, או אינם רואים שפלות עצמם, אבל בבא יום הקדוש של ר"ה, בצאת כל יושבי חלד לעמוד במשפט, והוא דן את העולם הן למות הן לחיים, אזי עכ"פ בעשי"ת תפקחנה עיני כל ישראל, ובימים הקדושים אלו הם מכניעים עצמם ומשפילים עצמם לפניו יתב"ש, ועיניהם תחזנה מישרים בב' עיניהם בשפלותם וברוממות ה' שיגבה ה' צבאות במשפט, וזה שאנו מתפללים אחר תק"ש שיחרד כל איש וימס לבבו היום הרת עולם היום בראת את האדם עפר מן האדמה ובהזכרתינו זאת, נראה שפלות עצמינו היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים ונראה רוממות רבונו של עולם, לכן אם כבנים אם כעבדים בין אם במשך כל השנה מתנהגים כבנים ועושים רצונו של מקום, בין במשך כל השנה מתנהגים כעבדים שאינם עושין רש"מ, אבל עתה בשעתא בעת עומדים לפניך בדין בוודאי אפי' אם כעבדים נחשבנו כל השנה, אבל עתה עינינו לך תלויות בב' עינינו מיחלים לך, ואתה שדן את האדם בהיכן שהוא שם כמו בישמעאל ע"כ ותוציא כאור משפטינו איום קדוש:

תושלב"ע:

סוף הספר

תוכן העניינים

דבר המלוכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה