דבר המלוכה· רבי שאול בראך
אות שצו
ל"ד לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשה' וילך וגו' שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה, י"ל דכאן נרמז הצרה היותר גדולה שנתחדש בדור האחרון שלוקחין בני ישראל לעול הצבא מה שלא הי' במשך גלות הארוך והוא עלול להשמיד כל התורה והמצות מישראל והם מוכרחים לחלל שבת ויו"ט ומוכרחי' ללבוש שעטנז ולאכול מאכלות אסורות שהם מטמטמים את הלב וישראל נאמנים למדינתם והי' סובלים שנים הרבה מלאכות כבידות לעשות לצורך המדינה רק אם הי' אפשר להם לקיים התורה והמצות ומאחר שאוה"ע אין מתכוונים בזה להעביר על הדת רק להנאת עצמן שיהי' להם בעלי מלחמה לשמור את המדינה מאויב וכמה התאוננו על זה צדיקי הדור כשנתחדש הגזירה (עיין בספרי בהית הבקר אות ק"ט) ובמדינות שכל אדם הוא בעל מלחמה כמעט נשכח כל היהדות וכי ח"ו לא ישאר נאמן לאלקים רק חולה וחיגר או סומא ומאין נקח מורה הוראה אם נטמטם מוחם ממאכלות אסורות ואם הי' עושים שלום כל המדינות לא הי' נצרך לחיל ותמיד באים יחד שרי המדינות ליעץ על זה כי גם הם רואים שאין קיום לעולם על דרך זה כי כל שפט המדינות נצרך לבעלי צבא וחיוב על כל איש מישראל להתפלל שיצליחו להשוות דעת כל האומות שלא יהי' כל איש בעל מלחמה - אולם דעתי שדוד המלך פתח שער הישועה בענין זה שישארו עכ"פ איזה בעלי תורה שיצטרכו להיות מורה הוראה דכמו שאבימלך טעה בו וחשב שהוא משיגע ויגרשהו וילך כן יתן ה' בלב השרים שזה איני מוצלח לזה והנה אם הוא באמת בעל מום אין זה חידוש אבל סיים שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה אעפי"כ פודה ה' נפש עבדיו ולא יאשמו להיות אשמים בנפשיהם כל החוסים בו ית"ש: